ראיון עם רועי מליח רשף ושירי לוטן, מייסדי 'פנתאון'

רועי מליח רשף, מחזאי ובמאי, דרמטורג ומורה לכתיבה, ושירי לוטן, שחקנית ויוצרת, חברו יחד כדי להקים את 'פנתאון', גוף שמביא לנו הצגות אשר מוצגות ב'הבימה 4', במת הפרינג' של התיאטרון הלאומי, אותה מנהלת שירי.

איך הקמתם את פנתאון, אני שואלת אותם בראיון משותף.

רועי: "זה משהו ששירי ואני הקמנו. אנחנו מכירים זמן רב, שנינו מפיקים, בנוסף לכך ששירי שחקנית ואני מחזאי ובמאי. עשינו כמה פרויקטים יחד, ואז עלה הרעיון שנשתף פעולה וננצל את היכולות שלנו כיוצרים וכמפיקים, ולעשות את התיאטרון שלנו עם חופש אמנותי מלא, ובלי תיווך, כמו 'מהחקלאי ישירות לצרכן'. זאת הנקודה ממנה התחלנו.

שירי: "הרצון להביא מחזאות מקורית עם החופש האמנותי שרועי דיבר עליו. הוא כותב מהר, ואנחנו לא צריכים לחכות לביורוקרטיה ולתקציבים. אנחנו פשוט עושים ומעלים על הבמה. מאוד חשובה לנו גם 'חווית המשתמש' הרחבה, זה לא רק תיאטרון במובן של הצגה, אלא מי שקונה את הכרטיס לפנתיאון מקבל גם בירה גינס, כי גינס נותנת לנו חסות, וגם נשנושים, ומעטפה עם מרצ'נדייז של ההצגה. ההשראה נלקחה מהתיאטרון הלונדוני, שם ניתן היה לבוא, לשתות, לשוחח, אפילו לקנות את המחזות".

רועי: "התיאטרון שלנו הוא אירוע קהילה, ההצגות שלנו עוסקות בחיי העיר, אירועים לוקאליים. המטרה היא להרחיב, אבל כרגע אנחנו מתרכזים בתל אביב. כל ההצגות שלנו הן בהבימה 4".

ספרו קצת על ההצגות.

שירי: "שלוש הצגות רצות כרגע, והרביעית כבר 'על האש'. הראשונה, שעלתה ביולי, היא 'קיצור תהליכים' מאת ובבימוי רועי. השנייה היא 'יצרים רעים' מאת ובבימוי בן משה סיידוף, והשלישית שעלתה ממש לאחרונה היא 'מזוייפת', מאת ובבימוי רועי. ביולי אמורה לעלות הצגה רביעית 'זאת הכלה'.

רועי: "הדגש שלנו הוא על המחזה ועל השחקנים. אנחנו לא תיאטרון רפרטוארי, אין לנו את התקציבים לתפאורה גדולה, למשל. אנחנו משתמשים במגבלות מבחינה אמנותית".

שירי: "אנחנו עובדים מהר. כשרועי כותב הוא יודע מי יציג ואיפה. הוא יודע שהוא כותב עבור הבמה של הבימה 4, והוא מכיר את השחקנים. למשל, הוא מכיר את הדיבור שלי ומתאים את הדמויות אלינו. כשיש סיפור טוב ומשחק טוב, זה עובד".

רועי, ספר קצת על תהליך הכתיבה.

רועי: "במחזות שלי, כל הדמויות הן גרסה שלי. החופש האמנותי חשוב לי כיוון שאני רוצה לספר את הסיפור שלי. כאשר מישהו מתערב לך במחזה הוא מרחיק אותו מהפרשנויות האישיות. הדבר הכי יפה בעולם העצמאי (הפרינג') הוא, שאין מרחק. מה שתקבל הוא מה שאתה רואה. זה הביטוי הכי קרוב למחשבות שלי".

אתה מביא את המחשבות שלך ולכל אחד בקהל יש הפרשנות שלו.

רועי: "המחזה שלי משקף את מה שאני חושב, והקהל עושה את תפקידו. כל אחד מפרש בדרכו. זה בסדר. כל מה שקורה זה בסדר. פעם הפריעו לי מאוד התעסקויות בטלפון. כיום, מבחינתי, הקהל יכול לעשות מה שהוא רוצה. הוא לא צריך להיות מנומס. זה התפקיד שלי כיוצר, לעניין את הקהל עד כדי כך, שלא ירצה להסתכל בטלפון".

שירי, את המנהלת של הבימה 4. ספרי על היווסדו של המוסד המעניין הזה.

שירי: "נועם סמל פנה אלי לפני שלוש וחצי שנים בערך. שיחקתי אז בהצגה שגם הפקתי באולם רפפורט, האולם הסמוך לאולם שמכונה היום הבימה 4. נועם סמל, שהכרתי מאז ששיחקתי בהצגה של הבת שלו, ליהי סמל, ביקשתי שההצגה תעלה באולם של הבימה. זה היה בתקופת הקורונה. הוא שאל אותי אם אני רוצה לנהל את האולם הזה. התלהבתי. אחר כך אמרו לי שזה לא רלוונטי, אבל אני כבר הכנתי מצגת מטורפת, עם התרחשויות כל ערב, עם הפקות עצמאיות, מוזיקה ומחול, והם הסכימו. ישבתי עם העורכת הגראפית של התיאטרון, דפנה זילברשטיין ובחרנו צבעים ושפה".

מה עם התכנים?

שירי: "הוצאתי קול קורא, בחרתי אנשי סאונד ותאורה, בניתי יחידה נפרדת בתוך התיאטרון, שנשענת על משאבי התיאטרון, וחיפשתי תכנים טובים. התכנים הביאו לכך שהבימה 4 פעילה מאז, ודני וייס, שהחליף את נועם סמל, גם הוא נותן גיבוי לתוכנית, כי היא בועטת, חדשנית וצעירה ברובה. לשמחתי, גם משה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה, תומך בנו. זה תורם מאוד, וזה קרדיט להנהלת הבימה שגידלה את הבמה הזאת בתוכה".

איך נבחרות הצגות בהבימה 4?

"חשוב לי המגוון, שיהיו סוגים שונים של יצירות. אני בעד מחזאות מקורית, זה מאוד חשוב בעיני. חשובים לי תכנים בועטים, לא מתנצלים. שיהיה מעניין, מגוון, מצחיק, מגניב".

איך הבימה 4 נבדלת מתיאטראות הפרינג' המובילים, כמו הסמטה ותמונע, למשל?

שירי: "זאת עוד במה. כמות היוצרים והאנסמבלים היא מטורפת. כמות התכנים שמתקבלים היא נמוכה מאוד, כי פשוט אין מקום. הבימה 4 היא תחת הבימה, וכך היא מגיעה גם לקהל שלא מודע לפרינג', קהל המנויים, הקהל הרחב, רואה את ההצגות שלנו בתוכנייה של הבימה. כיוצרים עצמאיים, כמה שיותר במות זה יותר טוב, וכשהתיאטרון הלאומי נותן לכך מקום, זה לא מובן מאליו.

רועי: "צריך לדבר על חזון. המחזאות הישראלית נלחמת מול כל העולם. מול מחזאות אמריקנית, צרפתית וכו. אנחנו נלחמים לספר את הסיפורים שלנו. מה שקורה מאז ה 7/10 הוא, שאנחנו שואלים את עצמנו, ישירות או בעקיפין, מה קרה לנפש האדם בחברה שלנו. אני גם חושב שהתיאטרון עומד להתחזק בעידן ה AI, הקשר הבינאישי הישיר הולך להתחזק. ההופעה החיה של התיאטרון תקבל מקום רב יותר".

עוד על שירי: שירי לוטן – ויקיפדיה

עוד על רועי: רועי מליח רשף

עוד על פנתאון: פנתאון – בית הפקה