בחורים טובים בבית לסין

לא לעיתים קרובות ניתן לומר על חיקוי שהוא עולה על המקור. ובכן, ההצגה 'בחורים טובים' בבית לסין היא לא חיקוי. היא משהו אחר. דבר שונה שנבנה על אותו בסיס, מחזה שנולד על ברכיו של תסריט. התסריט היה משובח לדעת רבים שהפכו את הסרט לרב מכר, והמחזה מתעלה עליו.

יש אסתטיקה בהצגה הזאת, שהיא שובת לב. כבר מהסצינה הראשונה, בה אנו מכירים את הדמויות באמצעות כניסה שיש לה כוריאוגרפיה מעניינת, אנו מרגישים את כל הטעמים שנחוש בהם לאחר מכן: רמזים לרגשות שיבואו, שהם בעיקר שילוב של צחוק ודמע, התרגשות בשילוב של אתנחתות קומיות רבות ומגוונות. יש משהו מאוד אנין בשילוב התפאורה של ההצגה, התאורה, שיוצרת לעיתים צלליות על בסיס גוונים שונים, כל החוויה הזאת מביאה לכך, שאם נשווה את ההצגה למנה משובחת במסעדה, היא תתפצפץ בפינו עם אלפי טעמים.

סיפור העלילה של הסרט עצמו נראה לי מעט מופרך מדי. בחור חרדי אשכנזי מיוחס, ליטאי שמוצא משפחתו בגרודנה, עילוי, בחור נאה ומאוד בררן, פוגש בעלמה מזרחית ממוצא מרוקאי, חרדית גם היא, כמובן. שניהם נתקלים זה בזה בשידוכים, כשהם נפגשים עם אחרים. כדי שיוכל להשתדך אליה, הוא צריך לעשות מעצמו בעל מום, אחרת לא יוכל לשאת מישהי שאינה אשכנזיה מיוחסת כמוהו. הוא עושה את עצמו עיוור, ובכך מתבטל השידוך עם אמריקאית יפהפיה והעשירה, ובעיקר, המיוחסת כמוהו. המפגש עם המיוחסת הזאת ממחיש לנו עד כמה מופרך יכול להיות שידוך שכזה, עם בחורה שיטחית ומרוכזת בעצמה ובעולמה הצר.

הבחורה השטחית הנ"ל אמנם יכולה לסדר אותו בחיים, אבל לבו נתון, ממבט ראשון, לנערה בעלת הלב הטוב, שהוא חוזה בה עוזרת לעיוורת בבית המרקחת של השדכנית. מה שנראה מעט מופרך בסרט, מתיישב הרבה יותר טוב בהצגה. הפיכת תסריט, שהוא הרבה יותר מורכב ומלא בפרטים ועלילות משנה, למחזה, דורשת רדוקציה של תכנים ושימת דגש על העיקר, כפי שמוצא אותו המחזאי. ובכן, פה עשה  אורן יעקבי פלאות בהפיכת התסריט למחזה, והבמאי,  רועי שגב, לקח את העיקר הזה והפך אותו לסצינות שנוצק בהן קסם רב. שילוב של רגישות עם יצירתיות והמון הומור, מביאים לכך שאין רגע דל בהצגה, ובין צחוק לדמע יש מקום גם לגלגלי השיניים של המוח לעבד את המסרים החשובים על נושאים עדתיים ועל הקשרים שבין יהודים לערבים, לצד המכשולים הלא פשוטים שעומדים בדרכה של אהבה.

משחק מצוין של כרמל בין בתפקיד נחמי ביטון, לצד משחק נוגע ללב של תומר בן רובי, שמצליחים שניהם במשימה הלא פשוטה, של הגשה קומית אבל גם נוגעת ללב, לצד הגלריה של השחקנים שתומכים היטב בקונפליקט שמתפתח לאורך המחזה וגם בפתרונו, וניתן לציין במיוחד את אמג'ד באדר בתפקיד הרוקח הערבי שעובד עבור מלכי, והוא מגלה בקיאות בתורה לא פחות מכל תלמיד ישיבה. הוא מספק לנו עוד זווית של קונפליקט עדתי ודתי, כשהוא מסתכל על המתח בין אשכנזי וספרדי, ליטאי ומרוקאי, מזווית הראייה שלו כערבי אך גם כמי שמכיר את העולם החרדי והנורמות שלו. הוא מאפשר להקצין עוד יותר את המתחים החברתיים בישראל, בעוד שהוא גם מביא עמו פתרונות למתחים הללו, פתרונות שלפחות בערב הזה, בהצגה הזאת, מביאים עימם תחושה של אופטימיות, כשאנו צוחקים מהאמיתות שלו, שמוגשות לנו באופן שקל לבולעו.

דמות שולית יותר, שהיא לחלוטין אתנחתא קומית, היא החבר השלימזל של מוטי, שמוליך אותו כשהוא 'עיוור', הוא יניב שביט. הוא יוצק תוכן לדמות שהיא קומית, אך יש לה מקום במהפך הדרמטי של ההצגה. ההורים משני הצדדים, שאינם מוכנים לקבל את השידוך כשמתגלה שמוטי אינו באמת עיוור, שומעים מפיו של מי שכונה 'דבע', והוא חצי מטומטם, כביכול, את הנאום שהופך את ההחלטה למנוע ממוטי ונחמי להינשא, להתקרבות בין ההורים המשודכים ולהסכמתם לשידוך, כשהוא מדבר על הקושי שבזיווג אמיתי, ובכך מזכיר להורים את האהבה שהביאה אותם להזדווג.

בדרך כלל אינני כותבת שירי הלל כאלה כביקורות להצגות, אבל הפעם הזאת, מה שמגיע – מגיע. זוהי הצגה שמתאימה לכל טעם, היא מצחיקה ומשעשעת, מלמדת בלי יומרות ללמד ובלי פטרונות, נוגעת ללב, המשחק משובח ואינטליגנטי, הכל נמצא שם במינון הנכון והכובש. נוסיף לכך שבדרך החוצה שמעתי מהצופים שיצאו קריאות התפעלות רבות. בשורה התחתונה: זוהי הצגה שבהחלט לא כדאי להחמיץ.

לפרטים ומועדים נוספים:

בחורים טובים – תיאטרון בית ליסין