מעבר לדו-קיום: השפה האמנותית החדשה של תיאטרון אלמינא בנמל יפו כאשר בוחנים יצירה דו-לשונית ורב-תרבותית במרחב המקומי, קל מאוד להסתפק בסיסמאות מוכרות על "גשרים", "דיאלוג" ו"קירוב לבבות". אלא שבפרויקט "דואט", המיזם החדש לקהל המבוגרים של תיאטרון אלמינא, שנחשף במשכנו החדש במחסן 2 בנמל יפו, נרשמה קפיצת מדרגה תפיסתית. הפרויקט אינו מציע ייצוג דקורטיבי של דו-קיום,
המשך קריאהלטגו: לשחרר את הצורך להבין כמיטב המסורת של תיאטרון קליפה, מה שתראו ב״לטגו״ קרוב לוודאי שלא תראו במקום אחר. הראש הקודח והיצירתי של עידית הרמן רקח יצירה הבנויה מקטעים, שכל אחד מהם הוא עולם תוכן שונה, ובכל זאת, ככל שמתקדמים ביניהם, מתחילים להיווצר חיבורים. לא עלילה במובן המקובל, אלא מארג של דימויים, קולות, תנועה, מוזיקה,
המשך קריאהאריקה רינטוביץ׳: המסע אל המקום שבו הגוף והרוח נפגשים בין מחול, יוגה וחיפוש אחר משמעות אריקה רינטוביץ׳ היא יוצרת, רקדנית, כוריאוגרפיה, מוזיקאית, מורה ליוגה ואישה שהעבודה האמנותית שלה צומחת מתוך מפגש מתמשך בין גוף, תנועה, מוזיקה, פילוסופיה ורוח. הביוגרפיה האמנותית שלה נעה בין כמה עולמות. מצד אחד הכשרה מקצועית של רקדנית, בלט ומחול, עבודה עם
המשך קריאהעדיף שאני לא אראה בעין אחת, קיצר: כשהגוף זוכר את מה שהמוח מבקש לשכוח מאז שבעה באוקטובר נוצרו בישראל לא מעט יצירות אמנות המבקשות להתמודד עם הטראומה הלאומית. חלקן בוחרות בתיעוד ישיר, אחרות עוסקות באובדן ובזיכרון באופן סמלי יותר. עבודת המחול "עדיף שאני לא אראה בעין אחת, קיצר" של מיכל גרס שרמן מצליחה ללכת בדרך
המשך קריאהילדי החלום: זיכרונות הילדות שרוקדים בגוף בין נוסטלגיה לחשבון נפש במסגרת פסטיבל תל אביב למחול 2026, המתקיים בימים אלה במרכז סוזן דלל ובמוקדי תרבות נוספים ברחבי העיר, עלתה יצירתה של פרופ' נטע פולברמכר, "ילדי החלום". בין שלל המופעים בפסטיבל, זוהי אחת היצירות האישיות והמרגשות, שאינה מסתפקת באסתטיקה של התנועה אלא מבקשת לפתוח מחדש פרק משמעותי
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו