בשנה האחרונה ראיתי את אתי וקנין סובר על הבמות לא מעט. הפעם הראשונה שבה היא ממש נחרתה בזיכרוני הייתה בתפקיד הכלבה בהצגה "אנטאיג'ינג". מצחיקה, בעלת חיות בימתית יוצאת דופן. ברגע ההוא הבנתי שאני חייבת לראות גם את הצגת היחיד שלה, "אסתר". בשבוע האחרון פגשתי אותה שוב, הפעם על הבמה הראשית של תיאטרון גשר בהצגה
המשך קריאהתהום: גם כשאוהבים, אפשר להישאר לבד "תהום", שכתבה וביימה עתליה כהן, היא יצירה בת 50 דקות, שנולדה כהפקת בוגרים של סמינר הקיבוצים, ומשלבת תיאטרון, פרפורמנס, תנועה ושפה חזותית כדי לעסוק באחת השאלות הכואבות ביותר בחיים המשותפים: איך ייתכן ששני אנשים אוהבים נמצאים זה לצד זה, אך אינם מצליחים באמת לפגוש זה את זה? זוהי הצגה
המשך קריאה"אני רואה את העולם בסצנות": ליאור זנסקו מסיימת את "ניסן נתיב" ופורצת קדימה כשצפיתי בליאור זנסקו על הבמה בהפקת "מתים על רוז וגיל" בבימויה של לילך דקל-אבנרי בסטודיו ניסן נתיב, אי אפשר שלא להבחין בנוכחות הממגנטת ובניצוץ הקומי-דרמטי הייחודי שלה. ליאור נמצאת כעת בישורת האחרונה של לימודיה בסטודיו למשחק "ניסן נתיב" בתל אביב, מסלול שהתארך
המשך קריאהזאב, זאב: כשהסאטירה מסרבת לבקש סליחה תעוזה במרחב הציבורי הממושמע יש משהו כמעט מרענן, אפילו נדיר, במופע שאינו מנסה להתחנף לקהל שלו או למצוא חן בעיני כולם. בעולם תרבותי עכשווי שבו לא מעט יוצרים משתדלים לרכך אמירות, לעגל פינות ולהחליק קצוות כדי שלא לאבד קהל או להרגיז ספונסרים, אנשי תיאטרון האינקובטור בוחרים דווקא בדרך
המשך קריאהאחרית הימים בגשר בבימויה של רוני ברודצקי היא סאטירה פרועה שכוללת רעיונות מופרכים, או שמא לא כל כך מופרכים… עם זומבים והרבה צחוק
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו