הנערה מנאפולי

'הנערה מנאפולי' הוא אחד הסרטים היפים ביותר שראיתי אי פעם. כל פריים מהסרט החדש של סורנטינו הוא רגע קולנועי מבריק, אסתטי וכובש את הלב והשכל. הסרט עוסק בילדה, נערה, אישה, בשם פרתנופה, שם יווני. זהו שמה של סירנה שניסתה לפתות את זאוס בשיריה ולא הצליחה, לכן הטביעה את עצמה. זהו גם שמה הקדום של נאפולי.

הילדה, שקיבלה שם מחייב ובעייתי כל כך, מתמודדת כל חייה עם השפעת יופיה הרב, ועם התאבדותו של אחיה. שני הגורמים הללו מביאים לחיים עם בולטות גבוהה, בטחון עצמי מתנדנד, משיכה של אנשים רבים ומגוונים אליה, שמושכים אותה להרפתקאות שונות ומשונות, ולתנודות בין הגוף לנפש ולשכל, כשהיא עצמה מנסה להפוך לשחקנית לצד לימודי האנתרופולוגיה. עבור סלסטה דלה פורטה זהו סרט ראשון בו היא מככבת, והיא עושה זאת להפליא.

לסרט  הארוך אין מבנה עלילתי ברור. יש בו הרבה יופי, כאמור, יש בו הרבה אמירות פילוסופיות מעניינות והרבה סצינות נפרדות, שכל אחת מהן עומדת בזכות עצמה ללא קשר לאחרות, סצינות שיש בהן אירועים מרתקים. למשל, סצינה שבה האישה הצעירה והיפהפיה מושכת את תשומת לבו של נפולטני שלוקח אותה לראות את הצד האפל, הדל והקשה ביותר של העיר. גם שם, אגב, נאפולי נראית יפהפיה. בסצינה הזאת יש שני צעירים שמכריחים אותם לקיים יחסי מין. זהו כנראה מעין מופע, אך האימה הנשקפת מעיניהם בהתחלה קורעת את הלב. בסצינה אחרת היא הולכת לארכיבישוף כדי לחקור תופעה שקשורה לתיזה שלה באנתרופולוגיה, הוארכיבישוף הזקן והמכוער מפתה אותה. היא בוחרת להתפתות. כל אחת מהסצינות הללו, אגב, מעוצבת ומצולמת להפליא, ויש לה איכות צילומית יוצאת דופן לצד המסרים הפילוסופיים שיוצאים מכל פריים.

עם זאת, באולם בו ישבתי נשארנו ישובים רק שני אנשים בסוף הסרט. כל השאר יצאו בטפטופים לאורך הסרט. לכן, בשורה התחתונה, ברור שצריך להיות חובב קולנוע מושבע, ורצוי חובב של סורנטינו, כדי לצפות בסרט היפהפיה, הפילוסופי, ובעיני מדהים, הזה.

שחקנים  סלסט דלה פורתה  גארי אולדמן

במאית פאולו סורנטינו

תסריט: פאולו סורנטינו

אורך 136 דקות

שפה איטלקית