השגעון שלנו בקולנוע

דייט כזירת ניסוי

פאולו ג'נובזה שב עם קומדיה איטלקית חדשה לאחר ההצלחה הבינלאומית של זרים מושלמים, והפעם הוא מתמקד בקולות שבראש. הכוונה היא דווקא לא לקולות של טירוף, אלא לקולות שיש לכל אחד מאיתנו כשאנו שוקלים איך להתנהג ומה לומר.

'השיגעון שלנו' מתרחש במסגרת דייט ראשון בין פיירו ללארה. זוהי סיטואציה יומיומית עד בנאלית, אך ג'נובזה הופך אותה למעבדה פסיכולוגית. במקום להסתפק בדיאלוג החיצוני, הסרט פותח בפני הצופה את המתרחש בתוך ראשי הדמויות.

כל מחשבה, ספק או דחף מקבלים ביטוי דרמטי, על ידי חמישה שחקנים מכל צד (צד האישה וצד הגבר) שמגלמים את הקולות, וכך נוצרת קומדיה שנשענת על הפער המתמיד בין מה שנאמר בקול לבין מה שמתחולל בפנים.

הבחירה הזו ממקמת את הסרט במסורת של קומדיות רומנטיות המבקשות לחדש דרך תחבולה צורנית. כאן התחבולה היא החצנה של התודעה.

אין מדובר בפלאשבקים או בקריינות, אלא בנוכחות פעילה של קולות פנימיים שמתווכחים, מתנגדים ומפתים. הדייט הופך לזירת התגוששות בין כוחות סותרים, הקול המהסס, הקול המעז, הקול הפילוסופי והקול הפשטני, למשל. הקהל מוזמן לזהות את עצמו ואת קולותיו במקהלה הפנימית הזאת.

מקהלת הקולות והמבנה

ליבת הסרט היא חלוקת האישיות לרכיבים מובחנים. הרומנטיות מבקשת להאמין באהבה ממבט ראשון. הרציונליות מזהירה מפני אשליות. האינסטינקטיביות דוחפת לפעולה מיידית. הקפריזיות מערערת כל החלטה. כל אחד מן הקולות הללו מקבל ביטוי מובחן, והם מנהלים ביניהם דיאלוג מתמיד שמקביל לשיחה המתנהלת בשולחן של הגבר והאישה שנפגשים לדייט.

מבחינה קומית זהו מנגנון יעיל. ההומור נובע מן הפער שבין הסערה הפנימית לבין הנימוס החיצוני. מבט מהוסס או שתיקה קצרה מקבלים עומק נוסף כאשר אנו מודעים לוויכוח שמאחוריהם.

יחד עם זאת, המבנה טומן בחובו סכנה של חזרתיות.  האתגר של ג'נובזה הוא להימנע מהפיכת הקולות לדמויות שטוחות שחוזרות על עצמן. במיטבו, הסרט מעניק להם גמישות והומור עצמי. בחלקים פחות מוצלחים, הם עלולים להיראות ככלי תסריטאי גלוי מדי.

משחק ותזמון כבסיס לאמינות

אדוארדו ליאו ואיזבלה אגיאר נושאים על כתפיהם את הציר הריאליסטי של היצירה. הם הגבר והאישה שבדייט בארוחת ערב בביתה. עליהם לשמור על אמינות בתוך מבנה שמפרק את נפשם לגורמים. המשחק שלהם מדויק ומעניין. כל חיוך, כל הרמת גבה, מתפקדים כתגובה לבן הזוג והן כהד למאבק הפנימי.

תזמון הוא רכיב קריטי בסוג כזה של קומדיה. הקצב חייב להיות מהיר דיו כדי לשמר קלילות, אך לא מהיר עד כדי אובדן בהירות. לעיתים הסרט נראה איטי מדי וחוזר על עצמו. אבל הכימיה בין השניים משכנעת דיה כדי שנאמין ברצון שלהם להרשים זה את זה, לחשוף ולהסתיר בעת ובעונה אחת. הסרט נשען על דיאלוגים שנעים בין שנינות לרגעי מבוכה.

כאשר האיזון נשמר, נוצרת תחושה של אינטימיות. כאשר המנגנון מודגש מדי, החוויה נעשית תיאטרלית יתר על המידה.

בין הצלחה מסחרית לאמירה רגשית

על פי נתוני ההפצה, הסרט משך כ 2.5 מיליון צופים באיטליה. זהו נתון מרשים במונחים של שוק מקומי ומעיד על משיכה רחבה. זוהי קומדיה רומנטית שמציגה את חרדות הדייט הראשון דרך פריזמה משעשעת מדברת אל קהל מגוון. עם זאת, הצלחה קופתית אינה בהכרח מדד לעומק. השאלה היא האם הסרט מצליח לחרוג מן הגימיק ולהציע תובנה מורכבת על אינטימיות.

התשובה חלקית. 'השיגעון שלנו' מציג תפיסה של הסתירות הפנימיות. הקונפליקט בין הקולות אינו מוצג כבעיה שיש לפתור, אלא כחלק בלתי נפרד מן החוויה האנושית.

האהבה שיכולה להתפתח אינה ניצחון של קול אחד על פני האחרים, אלא תוצאה של משא ומתן פנימי מתמשך. במובן זה הסרט מציע אמירה מעניינת על ההתנהלות האנושית והגישוש הזוגי.

קומדיה אינטימית בעידן מודע לעצמו

הבחירה להתמקד בשני אנשים ובערב אחד בלבד מעניקה לסרט אופי אינטימי. הכל מתרחש בשיחה, במבט ובמחשבה. בעידן קולנועי רווי הפקות ראוותניות, זהו מהלך שמדגיש כתיבה ומשחק.

ג'נובזה שב לעסוק בפער בין דימוי חברתי לאמת פרטית, אך עושה זאת דרך המרחב הפנימי במקום דרך מכשיר טכנולוגי או סוד חיצוני.

בשורה התחתונה, 'השיגעון שלנו' מזכיר לנו כי מאחורי כל הופעה שנראית בטוחה בעצמה  מסתתרת מערכת סוערת של ספקות ותשוקות. כוחו נעוץ ביכולת לזהות את הרב קוליות הזאת ולהפוך אותה למקור של הומור וחמלה.

מגבלתו נעוצה בנטייה לפישוט פסיכולוגי מסוים. בין שני הקטבים הללו נעה קומדיה רומנטית מודעת לעצמה, לעיתים איטית, שמצליחה לעורר חיוך ולהציע מבט משועשע על הרגע שבו הכל מתחיל. לא בטוח שהקהל הישראלי יחבק אותה כמו הקהל הביתי האיטלקי.

בימוי: פאולו ג'נובזה
שחקנים: אדוארדו ליאו, איזבלה אגיאר
מדינה: איטליה
שפה: איטלקית, תרגום לעברית ולאנגלית
אורך: 97 דקות