ז'יל בן דוד: ברסנס טרובדור, בקאמרי

יום אחרי שראינו את ז'יל בן דוד בסרט 'הסתברות לאהבה', הגענו לערב המיוחד שלו, בו הוא מביא את ז'ורז' ברסנס. הוא נוגע בשנסונייר הצרפתי האהוב, בשתי צורות: בשירה ובסיפור.

תוך כדי שהוא מספר את תולדות חייו של ברסנס, שנולד וגדל בפריפריה של צרפת, נדד והגיע לפריז (או כפי שבן דוד מקפיד לומר, פרי, כי הרי הס' שותקת בצרפתית) ושם פיתח קריירה תוך כדי חיים סוערים, אך קצרים, הוא נותן לנו טעימות משיריו.

בן דוד הוא אמן מלא כריזמה והומור, והוא משתמש בתכונות הללו בתחומים השונים בהם הוא עוסק, כולל משחק, בובנאות ודיבוב. כולנו זוכרים אותו כמוישה אופניק.

במופע על ברסנס, הכריזמה עם המבטא הצרפתי חשובה שבעתיים, ואין רגע דל במופע הזה. גם אמש, למרות האזעקה שהגיעה באמצע ההופעה, בן דוד לא הניח לה לקלקל לו את המופע.

בין פריז לתל אביב: ז'יל בן דוד מחיה את שירי ז’ורז’ ברסנס

המופע משלב בין ביצועים בצרפתית לבין תרגומים לעברית שמוקרנים על המסך. יש בזה יתרון, כיוון שהמילים משמעותיות מאוד ביצירתו של ברסנס. המופע מעניק לקהל המקומי הצצה אל עולם הפיוט, ההומור והביקורת החברתית של ברסנס – אמן שנחשב עד היום לדמות מפתח בתרבות הצרפתית.

ז’ורז’ ברסנס (1921–1981), בן העיר סֵט שבדרום צרפת, בנה לעצמו שם ייחודי בזכות קולו החם, נגינת הגיטרה הפשוטה אך העקבית, ובעיקר בזכות המילים. הוא כתב שירים על אהבה, חירות, מוות וחברות, ולא היסס לעקוץ את הממסד והחברה הצרפתית בסאטירה חדה. שירים כמו “Chanson pour l’Auvergnat” (“שיר לאוברניאק”), “Les Copains d’abord” (“החברים תחילה”) ו-“Le Gorille” (“הגורילה”) הפכו לאבני יסוד בשנסון הצרפתי והטביעו חותם גם על יוצרים דורות אחרי מותו.

בן דוד לא מסתפק בביצוע. הוא משלב סיפורים מחייו של ברסנס, אנקדוטות על המאבקים האישיים והחברתיים שלו, ותרגומים שנעשו בקפידה, כך שהקהל יכול להרגיש את העוקץ, הפואטיקה והחמלה, גם בעברית. התוצאה היא ערב אינטימי, המאזן בין נוסטלגיה לבין נוכחות עכשווית חיה.

המופע הזה גם מעלה מחדש את השפעתו של ברסנס על התרבות הישראלית. כבר בשנות ה־60 וה־70 נחשף הקהל המקומי לשנסונים הצרפתיים דרך אמנים כמו יוסי בנאי, שהעלה את מופעים אייקוניים בהם שילב תרגומים לשירים של ברסנס, פרוור, אזנבור ואחרים. בנאי הודה כי ברסנס היה עבורו מודל לחיקוי – משורר־זמר ששילב הומור, ליריות ועומק פילוסופי. גם מתי כספי ויוצרים נוספים מצאו השראה בשנסון הצרפתי, שחלחל אל תוך המוזיקה המקומית, בעיקר בזכות המילים המחושבות והלחנים האינטימיים.

במובן זה, המופע של בן דוד אינו רק חוויה תרבותית – הוא גם גשר היסטורי. הוא מזכיר כי ברסנס לא היה רק צרפתי, אלא קול אוניברסלי שהשפעתו ניכרה גם בארץ, והשירים שלו עדיין מהדהדים כאן, בחיבור שבין פריז לתל אביב, בין גיטרה צרפתית לחום ישראלי.

בתיאטרון הקאמרי ראינו את  “ברסנס / טרובדור” – שבו השחקן והזמר בן דוד מביא אל הבמה את עולמו של  ברסנס. זהו ערב אינטימי, כובש ומלא שכבות, שנע בין שירה בצרפתית במבטא ילידי לבין תרגומים לעברית מאת קובי מידן, בליווי נגינת הגיטרה של אורי בן־צבי.

בן דוד, שנולד בפריז וגדל על צלילי ברסנס, מעלה את השירים מתוך זיכרון ילדות עמוק. עבורו – וגם עבור הקהל – מדובר בחיבור תרבותי שחוצה שפות וזמנים: מפריז של אמצע המאה ה־20 ועד לתל אביב של 2025, בן דוד מצליח להעביר לא רק את המילים אלא גם את הרוח.

במופע הזה, יש לצד רגעים מלאי הומור ושובבות, גם קטעים מעוררי מחשבה. ובתוך ערב בידור נשזרת גם חוויה רגשית. הערב הזה מתאים במיוחד, כמובן, לאוהבי השאנסונים הצרפתיים, ולאלה שמבקשים אמירה אמנותית ומוכנים להיסחף למסע פנימי, אבל כל אדם שוחר מוזיקה והומור יהנה ממנו.

בשורה התחתונה, “ברסנס טרובדור” הוא לא רק מחווה לאמן גדול, אלא גם גשר תרבותי נדיר בין עבר להווה, בין צרפת לישראל, בין שירה למוזיקה, בין מילים ללב. ז’יל בן דוד מוכיח שאפשר להחיות קלאסיקה ולהפוך אותה לאקטואלית גם בזמננו.

צילום סטילס: אביבה רוזן

וידיאו: בנצי פומרצקי

לפרטים ומועדים נוספים בקאמרי:

ברסנס טרובדור 2025 | התיאטרון הקאמרי של תל-אביב

בן דוד על ברסנס:

על ז'ורז' ברסאנס האאוטסיידר והטרובדור – פרנקופילים אנונימיים – מדריכים וטיפים לטיול בפריז ובצרפת