לא שקט בתמונע

לא שקט – מסע אישי אינטימי ובעל עומק רגשי

מסע אישי על הבמה

המופע 'לא שקט' של אבי גולומב מציע חוויה תיאטרלית שונה, שמצליחה לשלב עומק רגשי עם מינונים של הומור. כבר מהרגע הראשון ברור שהצופים אינם רק עדים למה שמתרחש על הבמה, אלא שהם הופכים לשותפים למסע אישי ורגיש של היוצר.

המופע מתמקד בהפסקת הריון מנקודת מבט גברית, נושא כמעט לא מדובר, ובוחן את ההשלכות הרגשיות והחברתיות שלו.

גולומב פותח צוהר נדיר לעולמו הפנימי של גבר שעובר טראומה משלו לצד אשתו שכמובן תופשת את מרכז הבמה, ובצדק, אך רגשותיו וצרכיו שלו נותרים ללא מענה והתייחסות מספקת.

אבי מזמין את הצופה לקחת חלק בחקירה שלו את הזיכרון, את ההדחקה ואת ההשלכות על חייו.
המופע משלב מונולוגים אישיים עם דיאלוגים שמתקיימים מול הקהל. הדיאלוגים מבוצעים עם אנשים שמוזמנים מהקהל, לעיתים מדובר בשחקנים שמציגים טקסטים כתובים מראש ולעיתים צופים שמביאים את תגובותיהם האישיות כפי שהן.

בין אם מדובר בהצגה מדויקת של טקסט ובין אם בשיתוף ספונטני, הנושא שבו עוסק גולומב נשאר אינטימי, אישי וכואב. כל שיתוף מוסיף עומק ומחזק את האותנטיות של המופע והצופה חווה רגעים של חיבור רגשי ישיר.

כובד הנושא והקשר אישי

לפני כעשור אישתו של גולומב, נועה שכטר, שהיא גם היועצת האמנותית של ההצגה, עברה הפסקת הריון בחודש השישי בגלל מחלה גנטית שהתגלתה.

הריון הוא נושא פרטי ורגיש, וכאשר מתלווים אליו סיבוכים כגון קושי להיכנס להריון, גורמים גנטיים או סיכונים להולדת תינוקות חולים, המשבר עלול להיות עמוק.

נשים רבות עוברות הפלות. לפחות רבע מהנשים חוו הפלה יזומה וכמעט חצי עוברות הפלות טבעיות, בעיקר בשלבים הראשונים של ההריון. כמובן שהמשבר אינו נוגע רק באישה. בדרך כלל יש גם בן הזוג שחווה רגשות קשים ולעיתים מרגיש שחשיבותם מופחתת או לא מטופלת כראוי.

כשהגיע הרגע שבו חוויית ההפלה צפה מחדש, גולומב פנה ליצירה כמסגרת עיבוד. הוא כתב סצנות שיעזרו לו לזכור פרטים שנדחקו מהזיכרון, כמו השיחה בה סיפר לאמו על הפגם הגנטי ועל הצורך בהפסקת ההריון.

הסצנות מסייעות לו לסדר את מחשבותיו ולהתמודד עם מה שהוא כינה במילים חותכות "אני אב לשלושה, אחד מהם מת". השימוש במופע כמסגרת להיזכרות ולעיבוד רגשות מדגיש את האומץ והפגיעות שמאפיינים את היצירה ואת האותנטיות שהצופה חווה בכל רגע על הבמה.

בימוי ומוסיקה

הבימוי של יהונתן רון מהווה חלק מרכזי בהצלחת המופע. רון שומר על קצב טבעי שמוביל את הצופה דרך רגעים כואבים, הרהורים ומפגשים עם הקהל ועד לרגעים קלילים יותר שמאפשרים נשימה והקלה. המעברים מנוהלים ברגישות והמופע אינו נופל לקלישאות רגשניות אלא שומר על איזון שמכבד את הצופה.

המוסיקה של יאן קוגן גם היא שותפה מלאה למסע. היא  מחזקת את המתח הרגשי ויוצרת מרווחים בין רגעים כואבים ומעצימה את שיאי הרגש תוך שמירה על עדינות.

השילוב בין קולו של היוצר לנגינה המדויקת של קוגן יוצר אינטימיות שמחברת את הקהל כמעט פיזית ומדגישה את הפגיעות והכנות שבמופע.

תפאורה, אביזרים ואינטראקציה עם הקהל

התפאורה והאביזרים על הבמה מוסיפים רובד נוסף לחוויה. הדבר הראשון שניתן להבחין בו הוא מעין גלגל שעליו מופיעים נושאים שונים: ביניהם מעגל בירה, הסתברות, פסיכולוגיה ועוד. גולומב מגלגל את הגלגל לפי סדר מכוון מראש, אך מנסה לגרום לכך להיראות אקראי, לפחות בהתחלה.

הנושאים שמוצגים על הגלגל מציפים את כל הצופים, שכן נושא הפסקת ההריון, גם כאשר אינו אישי, כואב ומזכיר לכל אחד את מורכבותו.

התאורה המינימליסטית שמדגישה הבעות פנים וצללים יחד עם עיצוב התפאורה יוצרת תחושת קרבה ואינטימיות.

'לא שקט' הוא מופע אישי ואינטימי שמצליח להיות גם מרגש וגם נינוח לצפייה. השילוב בין הפגיעות של אבי גולומב, הבימוי המדויק של יהונתן רון, המוסיקה של יאן קוגן, התאורה והתפאורה יוצרים ערב תיאטרלי עשיר ומורכב שמדבר בשקט על נושא כמעט בלתי נראה בציבור.

המופע מתאים למי שמחפש ערב מלא רגשות מחשבה וחיבור אישי ומיועד לצופים בוגרים שמוכנים לחוות חוויה תיאטרלית שונה.

מופע אבי גולומב
בימוי יהונתן רון
מוסיקה יאן קוגן
יועצת אמנותית נועה שכטר