לב רעב, קבוצת התיאטרון הירושלמי

גבריאלה לב, יוצרת ההצגה, שהמחיזה שלושה מסיפוריו הקצרים של אשכול נבו וביימה אותם, בחרה בסיפורים שונים מאוד זה מזה. היא מתחילה עם 'קולנוע לב', סיפור מכמיר לב על מערכת יחסים בין בני זוג שמזדקנים יחד ונוהגים ללכת לקולנוע ומה שקורה שם וביניהם.

הסיפור השני הוא 'פורטי לאב', על שני חברים שנוהגים לשחק טניס, ובצד מגרש הטניס שלהם מוקם אולם חתונות. יום אחד, כלה בורחת מחתונה, קצת בדומה ל'כלה וצייד הפרפרים', והיא משחקת טניס עם אחד החברים, שמתאהב בה מיד, אבל מפספס את ההזדמנות לממש את אהבתו, עד שיום אחד הוא פוגש בה שוב, בחוג של ילדיהם, כששניהם כבר גרושים. מה יקרה שם? האם יפספס שוב, זאת השאלה.

הסיפור השלישי הוא 'לשוב לראותו'. זהו סיפור שנכתב לאחר השבעה באוקטובר, כשבגלל המלחמה, מפונים נאלצים לגור הרחק מביתם. אישה אחת חוזרת לכמה שעות לביתה, כיוון שריגשית היא זקוקה לבית. היא באה לבשל בביתה, ומוצאת שם קצין במילואים שמצא מחסה בביתה, והוא בא לשם כדי להתקלח, ונוצר ביניהם, לרגע, מגע אנושי מעודד בעת שהמורל הלאומי והאישי צונח.

שלושה סיפורים שונים, שלושתם מרתקים, לעיתים מעט סוריאליסטים, מצוירים לפנינו במכחול עדין, ומשוחקים ברגישות. גבריאלה לב מצליחה לשמור על רוחו המיוחדת של אשכול נבו, שיודע להעביר לנו את הנפש האנושית המורכבת על גווניה. הסיפור הראשון, שנוגע במיוחד, מביא לנו מערכת יחסים שבה שני בני זוג שכבר עברו דבר או שניים יחד, עם התמודדויות לא פשוטות בחייהם, כמו מות הבת, ומתרגזים זה על זה בגלל הדברים הקטנים. היא אוכלת פופקורן ברעש בסרט, צריכה לשבת קרוב כדי לקרוא את הכתוביות, הוא מקטר בלי הפסקה על בעיות שונות שהוא רואה בסרט, והם מקלקלים זה לזה את ההנאה שבצפייה. ערב בהיר אחד היא קונה להם כרטיסים בשורות נפרדות, ואז הם מבינים כמה הם קשורים וזקוקים זה לזה.

הזוג משוחק היטב על ידי אייל שכטר וצהלה מיכאלי. השניים ממחישים לנו היטב כיצד אנשים שחיים יחד מזה שנים רבות רוצים קצת נפרדות, אך הם זקוקים זה לזה ונאחזים זה בזה. לעיתים ההפרדות מביאה לתובנה שהצורך להיות יחד הוא גדול משחשבנו, ועוזרת לנו, בסופו של דבר, להגיע לפשרות נדרשות כדי שהחיים יוכלו להמשיך ולזרום כתיקונם. יש הרבה חן במשחקם של השניים, כשהצעירים, תומכים במשחקם.

הסיפור השני מעמיד תחילה במרכז את חברותם של שני הגברים, שמאפשרים לעצמם, עם הזמנים המשתנים, להתמיד בעשייה משותפת, היא משחק הטניס. למשחקם פורצת כלה מאולם חתונות סמוך, והיא משתלטת על משחק הטניס שלהם, וגם מפליאה לשחק, ואז, למגינת לבו של אחד מהם, ששיחק איתה והתאהב בה, היא נעלמת. שניהם חיו, כל אחד את חייו, התחתנו, התגרשו, ואז, לגמרי במקרה נפגשו שוב. האם החיים נותנים הזדמנויות שניות? לעיתים כן, השאלה היא, מה נעשה כדי לממש אותן, והאם ניתן להן להתחמק מאיתנו מחדש?

הסיפור השלישי מחזיר אותנו לעבר הקרוב והכואב, של אנשים מפונים מביתם, שחיים בבתי מלון, בצפיפות ומבלי יכולת לחיות את חייהם במלואם במשך חודשים רבים. כמי שהתנדבה רבות בבתי מלון עם מפונים בחודשים הראשונים של המלחמה, חזיתי במצוקת המפונים, גם בחדרי המלון היפים שקיבלו לעיתים. הגיבורה שלנו נוסעת הביתה, לצפון, כדי להיות ולו כמה שעות בביתה, ולעשות שם את הדבר הכי נורמלי שהיא מכירה: לבשל בביתה. בדרך היא קונה מצרכים, ואינה מגלה לבעלה היכן היא כשהוא מתקשר. היא לא תתן לאיש לעצור אותה בדרכה. בבית היא מגלה קצין במילואים, שמתרחץ בחדר האמבטיה שלה. בתוך המציאות ההזוייה ממילא, נוצרת חברות ביניהם, שהיא ספק רומנטית. היא מבשלת לשניהם סעודת מלכים, שבסיומה הם נפרדים וחוזרים, איש איש לחייו.

שלושת הסיפורים מובאים לפנינו עם איזו בימוי שמאפשר איזו שהיא קריצה הומוריסטית, שהיא גם מאוד אסתטית, בזכות התלבושות, סידור הבמה והתפאורה, וכמובן, גם לתאורה יש מקום חשוב בהגשת הסיפורים.

בשורה התחתונה: אסופה מענגת של סיפוריו של אשכול נבו, מספרו, שכמה מהם יהפכו לסרט ולסדרת טלוויזיה בקרוב, משוחקת ומבויימת היטב, שמאוד כדאי לראות.

סיפורים: אשכול נבו | יצירה בימתית מאת גבריאלה לב | מוסיקה מקורית: רונית רולנד | מוסיקה נוספת: מקס ריכטר, ז'ורז' ביזה, ג'אקומו פוצ'יני, מוריס ראוול | עיצוב במה ותלבושות: סשה חחן | כוריאוגרפיה: מיה פופובה | עיצוב תאורה: גיא גלילי, אורן טל | סאונד: יונתן פרידמן | עוזרת בימאית: נעמה קאופמן | הפקה: תום מירוז, קבוצת התיאטרון הירושלמי | תמונה: אלעד ברמי
משתתפים: אייל שכטר, צהלה מיכאלי, רן כהן, מיקה פילבסקי

צילומי סטילס: אביבה רוזן

וידיאו: בנצי פומרצקי