לזכרה של פרופ' נורית יערי

נפרדים באהבה מפרופ’ נורית יערי (1947–2025)

פרופ' נורית יערי התגלתה לציבור הישראלי כולו כאשר נעלמה. באותם ימים של חיפושים, נרתמו תלמידיה לשעבר ואוהביה בהווה, לחפש אותה. כל הרשתות החברתיות התמלאו בקריאות לפעולה, ותלמידיה לשעבר ארגנו קבוצות חיפוש. כשנמצאה, היא הייתה תשושה מדי ונפטרה לאחר כשבוע. אילו הייתה חוזרת לחושיה, הייתה מבינה עד כמה אהבה היא נתנה וקיבלה. כל מה שפיזרה חזר אליה.

מעטים האנשים שהותירו חותם כה עמוק על עולם התיאטרון הישראלי, כמו פרופ’ נורית יערי. חוקרת, מורה, מנחה, מבקרת, ובעיקר, אישה שראתה בתיאטרון לא רק אמנות, אלא שפה של חיים, של חיפוש מתמיד אחר אמת אנושית.
היום, עם לכתה, עולם התרבות כולו כואב את האבדה.

נורית יערי נולדה בתל אביב, ובמהלך חיייה הפכה לדמות מפתח באקדמיה ובתיאטרון הישראלי. היא לימדה באוניברסיטת תל אביב, שם שימשה כפרופסור בחוג לאמנויות התיאטרון, והעמידה דורות של תלמידים, שחקנים ובמאים, שהמשיכו לשאת את תורתה ואת דרכה. יערי ניחנה באינטלקט נדיר, בשפה חדה ובתשוקה אינסופית להבנת התיאטרון לא רק כיצירה, אלא כתהליך נפשי, חברתי ופוליטי.

תלמידיה זוכרים אותה כמרצה מעוררת השראה, אך גם כמי שידעה לגעת בלב, לשאול שאלות, להקשיב, ולפתוח מרחב של מחשבה. היא לא חיפשה תשובות קלות; היא ביקשה אמת. כל שיעור שלה היה מסע, אל עומק הדמות, אל כוונת הבמאי, אל נקודת המבט של הקהל. היא לימדה להבין את המחזה כישות חיה, לנשום אותו, לפרק אותו ולהרכיבו מחדש.

מעבר לפעילותה האקדמית, יערי כתבה, ערכה ותרגמה מחקרים שהעשירו את השיח התרבותי בישראל. מאמריה ומאמרי הביקורת שלה נגעו בלב הדיון על משמעות התיאטרון בעידן משתנה – בין קלאסיקה לחדשנות, בין הבמה למציאות, בין אמנות לחיים. היא לא פחדה מעימותים אינטלקטואליים, אבל תמיד עשתה זאת בכבוד ובאהבה גדולה למושא המחקר שלה.

חבריה ועמיתיה מתארים אותה כאישה אמיצה, דעתנית, אך גם רגישה ונדיבה. תמיד בחיוך דק, תמיד במבט חכם, שתמיד נדמה היה שהוא רואה מעבר למה שנמצא מול העין. היה בה שילוב נדיר של אנליטיות ותשוקה, של עומק ומעוף.

פרופ’ יערי האמינה שהבמה היא מרחב של חופש, מקום שבו ניתן לומר את מה שאי אפשר לומר בשום מקום אחר. היא נאבקה על איכות, על עומק, על מחשבה ביקורתית, גם כשלא היה בכך רווח קל או פופולריות. היא האמינה בשחקנים ובבמאים שלה, עודדה אותם לחשוב אחרת, להעז, להתנסות, לטעות, וליצור שוב.

רבים נזכרים כעת ברגעים קטנים. שיחה במסדרון, הערה מדויקת במאמר, מבט חומל כשמשהו לא עבד. היא ידעה לגעת באדם שמולה באמת. לא רק במילים.

בלכתה נעלם קול חשוב, אך גם נותרת מורשת רחבה. התיאטרון הישראלי על שלל יוצריו, תלמידיו וצופיו, נושא עמו חלק ממנה. כל פרשנות חדשה, כל קריאה נועזת במחזה ישן, כל במה שמבקשת לשאול שאלה אמיצה, כולן יושבות על יסודות שהניחה.

קשה להיפרד מאישה שכל כך הרבה אנשים חבים לה את דרכם המקצועית, את אהבתם לאמנות. קשה לחשוב על שיעור באוניברסיטה בלי נוכחותה, על מאמר שלא נשמע בו קולה, על דיון תיאטרוני שלא יישמע בו המשפט המדויק שלה, שנאמר תמיד בשקט ובחוכמה.

נורית יערי הייתה חוקרת של תיאטרון, אבל גם של חיים. היא ידעה שהדרמה האמיתית מתרחשת לא רק על הבמה, אלא גם מאחוריה, בתהליכים שבין אנשים, במפגש שבין אמונה ליצירה.

יהי זכרה ברוך.

צילום: נתן שחורי