אוגוסט 16, 2025
אמרתם 'משהו טוב', אמרתם ליא קניג. המלכה האם של השחקניות בישראל היא זאת שעושה כל הצגה שהיא משתתפת בה להכי טוב שיש. ליא קניג שיחקה גם ב'משהו טוב' בגרסתה הקודמת של ההצגה, גם היא בהבימה, יחד עם טטיאנה אולייר ומורן רוזן.
הגרסה הקודמת, שהוצגה בשנת 2013, זכתה גם היא לשבחים מרובים, ובראש ובראשונה מאותה סיבה: ליא קניג בתפקיד הסבתא החכמה, מלאת האהבה ומלאת החיים.
אין באמור לעיל להפחית מההערכה לרמת כשרונן של שתי השחקניות שמשחקות לצידה. אמנם, כל שחקן ושחקנית שישחקו לצידה יהיו בצילה, אך מאיה מעוז בתפקיד הבת ונעמי הררי בתפקיד הנכדה, שתיהן שחקניות מצויינות שממלאות את תפקידן על הצד המרגש והנוגע ביותר.
ואכן זאת הצגה קטנה, דרמה משפחתית על שלושה דורות של נשים, ממעמד הביניים הנמוך, נשים מחוסרות השכלה ומקצוע מכניס, שנאלצות להתמודד עם החיים בצילו של בעל ואב נרקומן שלמזלן עזב אותן והלך לחיות ברחוב. הבעל-האב-הסב חולה, וליא קניג, בתפקיד אשתו, נוגעת לליבנו כשהיא מתארת את אהבתה הגדולה אליו ואת מערכת היחסים שלהם. לצד זה, היא משעשעת אותנו כשהיא מספרת על חיפושיה אחר ויברטור, הארנב הוורוד, ומעלליה בחנות לממכר מוצרי סקס. תוך כדי כך, היא משתפת ומשוחחת עם הקהל ושוברת ללא הפסקה את הקיר הרביעי.
האינטימיות שמאפשר אולם ברטונוב הקטן, כשהצופים יושבים מסביבו, ואני, בשורה הראשונה הייתי במרחק נגיעה מהשחקניות, מוסיפה חוויה נוספת לחוויית הצפייה בהצגה.
העלילה עוסקת בקיי, הסבתא, ובמארג חייה, גם חייה עם בעלה וחייה כאם וסבתא, אך גם עולמה שלה, הפרטי. אחריה באה לוריין, הבת, שגידלה לבד בת בתנאים לא פשוטים, מתוך הקרבה עצמית, ומערכת היחסים שלה עם הבת בתחילת המחזה הם לא מן המשופרים. לוריין מגיעה להתמוטטות, ומשם היא נשלחת על ידי המעסיק שלה לטיפול פסיכולוגי על חשבונו. דרך הטיפול היא מגלה שגם לה מותר להכניס דברים טובים לחייה. היא הולכת לשיעור סלסה, ושם היא פוגשת בגבר הבא שימלא את חייה. אמנם הוא שעיר מאוד, אך הוא איש נחמד וטוב.
לנכדה הצעירה, בקושי אחרי תיכון, יש מעין חבר, אחד כזה שהיא בעיקר שוכבת איתו, פול. יום אחד היא נכנסת ממנו להריון. המשפחה כולה תצטרך להתמודד עם כל השינויים בחיים, מחלה ומות הסב, הולדת התינוק והזוגיות החדשה של האם, ומשם היא תצמח.
זוהי הצגה ריאליסטית במידה ואופטימית במידה, עם שלוש שחקניות שמכניסות חיים ויוצקות תוכן מעניין בכל אחת מהנשים. ליא קניג, הכוח המתפרץ, מאיה מעוז שמצליחה לנגוע, ונעמי הררי מלאת החן והחיים, שמגישה איימי מתוקה ונאיבית. שלושתן יחד כובשות אותנו ומשתלטות על ליבנו.
המחזה נכתב על ידי איילין מרפי, ועלה במקור בפסטיבל פרינג' בדבלין. משם הוא מצא את דרכו לפסטיבל אדינבורו, וזכה בפרס הראשון, שהעניק לו הפקה בניו יורק. שם הפכה ההצגה לרב מכר, בזכות הקול הייחודי של מרפי, הדגשת הנושאים הנשיים. המחזה הוא אוניברסלי, וכך זכה לתרגום לשפות רבות והוצג במדינות רבות.
היופי של ההצגה הוא בכך, שבאמצעים אמנותיים שונים אנו רואים איך כל אדם, כמו כל אחת מהנשים הללו, הוא קודם כל אינדיוודואל. משום כך בנוייה ההצגה בעיקר ממונולוגים של הנשים, שלכל אחת מהן מעלות וחסרונות, קבלת החלטות משלה, ורק אחר כך באות מערכות היחסים, עם המשפחה ועם אחרים.
כאמור, ההצגה הזאת שמה דגש על נשים. הגברים נמצאים בסיפורים עליהם. הגבר המיטיב, בעלה של קיי הסבתא, הגבר ההרסני, בעלה של לוריין, בתה, הנרקומן שברח, והגבר הצעיר שמתחמק מתפקידו, הוא בן זוגה של איימי. הם משמעותיים, אבל לא באמת נוכחים, וברוב המקרים, ניתן להסתדר גם בלעדיהם. גם לגבר המיטיב יש תחליף בצורת ויברטור.
בעולם הנשי הזה יש מקום לבחון את היחס של נשים לנשים ואת יחסן לעצמן, ואיך הוא מקדם או פוגע בהן. בסופו של דבר, הנשים במשפחה הזאת מצליחות לשלב ידיים ולנוע קדימה. לא תמיד בקלות, אך בנחישות.
ההושבה של השחקניות על הבמה, הכיסאות שמועברים ממקום למקום, עם פנסים שמתגלגלים מצד אחד של הבמה אל הצד השני, הצבעים, שחור ואדום, אשר שולטים במראה הנשים על הבמה, הן לבושות בשחור עם נגיעה של אדום, וכל אלה הופכים את ההצגה לאלגנטית. התלבושות, שעיצב יובל כספין, הן חלק מהייחודיות והקולות המעניינים של הדמויות הנשיות.
מעניינת ההצבה של הנשים, שהן בגבן אלינו, חוץ מזו שמדברת, ולעיתים שלושתן משחקות סצינה יחד, ואז כולן פונות אלינו. יש יתרונות וחסרונות למשחק מול קהל שיושב משלושת צידי הבמה ומעל לכל הוא מאתגר. הבימוי הוא מעניין, מעודן ומדויק.
בשורה התחתונה: בימוי מהודק, משחק מצוין של שלושת הנשים, ועלילה של דרמה משפחתית קטנה אבל גדולה, שנוגעת בכולנו, באולם הקטן של הבימה, הופכים את ההצגה לראוייה ביותר לצפייה. וליא קניג, כבר אמרנו?
צלומים: גל רוזנמן
הטריילר הוא מהגרסה הקודמת של ההצגה, עד שיהיה טריילר חדש.
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
Your writing is like a breath of fresh air in the often stale world of online content. Your unique perspective and engaging style set you apart from the crowd. Thank you for sharing your talents with us.