ינואר 1, 2026
זוהי שעה קשה מאוד לקולנוע הישראלי. על היוצרים הישראלים שכבר שנים יודעים תהפוכות וקיצוצים, מונף שוט נוסף, שמאיים לבטל את תמיכת המדינה, בצורת ביטול חוק הקולנוע ופגיעה בתחרות פרס אופיר, שתרמה לא מעט לעשייתו של הקולנוע במדינת ישראל. אני אוהבת את הקולנוע הישראלי האיכותי. לדעתי הקולנוע הישראלי למד לשרוד בתנאים קשים, להמציא את עצמו מחדש בכל פעם. יש פה אנשים יצירתיים רבים שמצליחים ליצור יצירות מרתקות למרות הכל. ובכל זאת נוע תנוע.
הקולנוע העולמי מתברך ביצירתיות הולכת וגוברת גם הוא. לא רק ממדינות שהיו מאז ומתמיד מעצמות קולנוע. הקולנוע הסקנדינבי מתפתח גם הוא ותורם את חלקו לקולנוע העולמי.
בחרתי 5 סרטים ישראלים עלילתיים (ועוד אחד שהוא למעשה דוקומנטרי), ועשרה סרטים בינלאומיים בהם צפיתי בשנה האחרונה. חלק מהסרטים כבר אינם מוקרנים יותר, כמה מהם עדיין לא הוקרנו בארץ אבל יגיעו בזמן הקרוב. חלקם עברו מהקולנוע ל VOD.
הים הוא אחד הסרטים המרשימים והמדוברים של השנה בקולנוע הישראלי, ולא במקרה הוא גם זה שזכה להכרה רחבה במסגרת פרסי אופיר. זהו סרט שמבין לעומק את הכוח של קולנוע שקט, מתבונן ומאופק, כזה שמאפשר למרחב, לטבע ולשתיקות לדבר לא פחות, ולעיתים יותר, מהמילים. הים אינו רק תפאורה או אלמנט נרטיבי; הוא כוח רגשי, סמל מתמשך למצב נפשי וליחסים אנושיים מתוחים ולא פתורים.
העלילה מתמקדת בילד שרוצה להגיע אל הים. מעבר למשברים קיומיים, הקונפליקט הישראלי-פלזתינאי, הסרט מצייר דמויות המתמודדות עם שבר פנימי, אובדן או תקיעות, כשהים משמש עבורן גם מקום שהוא חפץ לב והוא גם מראה לקונפליקט. זהו סרט שמזמין את הצופה להיכנס לקצב שלו, להרגיש את הזמן שנמתח מרגע שהילד יוצא אל מטרתו, ולהתמסר למורכבות הרגשית שמתפתחת בהדרגה. דרך הבחירה לעסוק במיקרו רגשות, הסרט יוצר חוויה אינטימית שמדגישה עד כמה רגשות גדולים יכולים להתקיים דווקא במינוריות.
הצילום מדויק ויפהפה, תוך שימוש חכם באור טבעי, בתנועה עדינה ובקומפוזיציות שממקמות את האדם מול המרחב העצום שסביבו. יש פה סצנות רבות שמניעות את הצופה הישראלי. לעיתים אלה סצנות באוטובוס, לעיתים ברחובות. זהו העולם שלנו, אך אנו רואים אותו מזווית שאיננו רגילים לה. המשחק מאופק אך טעון, ומצליח להעביר תחושות של בדידות, געגוע וחיפוש אחר חיבור. זוהי יצירה שדורשת מהצופה הקשבה וסבלנות.
בסופו של דבר, הים הוא סרט שמצליח לנסח חוויה אנושית עמוקה דרך מינימליזם קולנועי מרשים. הזכייה וההכרה שהוא קיבל אינן מקריות: זהו קולנוע ישראלי בוגר, בטוח בעצמו.
הים בקולנוע: הזוכה הגדול של פרסי אופיר – בילוי נעים
כן! הוא סרט שמציב סימן קריאה לא רק בשמו, אלא גם בגישתו הקולנועית: זוהי יצירה שאינה מתנצלת על הישירות הרגשית שלה, על האומץ לגעת בנושאים טעונים, ועל הרצון לנהל דיאלוג פתוח עם המציאות הישראלית. זהו סרט שמבקש לבחון זהות, זוגיות, תשוקה ומוסכמות חברתיות, תוך שילוב בין דרמה אישית לביקורת תרבותית.
הסיפור מתפתח סביב דמויות שנמצאות בעימות מתמיד בין הרצוי למצוי, בין חופש אישי למחויבות, ובין רצון לאהבה לבין פחד מאובדן שליטה. הסרט אינו מציע פתרונות פשוטים, אלא בוחר להישאר בתוך המתח, ולעיתים אף להחריף אותו, כדי לאפשר לצופה לחוות את הכאב, הבלבול והעוצמה הרגשית יחד עם הדמויות.
מבחינה קולנועית, כן! משתמש בשפה ישירה אך חכמה: עריכה קצבית, דיאלוגים חדים, ומשחק שמרגיש מחובר מאוד לקרקע המציאות. הבחירה שלא לייפות את הסיטואציות, אלא להציג אותן כפי שהן, מעניקה לסרט תחושת אמינות שמחזקת את השפעתו הרגשית.
זהו סרט שמעורר תגובות חזקות. אהדה, הסתייגות, הזדהות או התנגדות, ודווקא בכך טמון כוחו. כן! אינו מבקש לרצות את כולם, אלא להישאר נאמן לאמירה שלו, ולהזכיר שקולנוע ישראלי יכול להיות גם בועט, גם אישי וגם רלוונטי.
ננדאורי הוא סרט שמביא למסך חוויה תרבותית, רגשית ומשפחתית שאינה זוכה לעיתים קרובות לייצוג מרכזי בקולנוע הישראלי. דרך סיפור אישי וממוקד של הגיבורה, עורכת דין שנוסעת להביא ילד שנותר מאחור בגיאורגיה, הסרט עוסק בשאלות של שורשים, זיכרון, שייכות ופערים בין דורות, תוך שהוא מציב את המשפחה כמוקד של אהבה אך גם של קונפליקט מתמשך.
העלילה מתקדמת בקצב מתון, ומאפשרת לדמויות להתפתח באופן אורגני. הקונפליקטים אינם מתפרצים מיד, אלא נבנים בהדרגה דרך מחוות קטנות, מבטים, שתיקות ורגעים יומיומיים. זהו סרט שמבין כי הדרמה הגדולה של החיים מתרחשת לעיתים דווקא בפרטים הקטנים ביותר.
הבימוי רגיש ומדויק, והצילום מעניק תחושת קרבה אינטימית לדמויות ולמרחב שבו הן פועלות. המשחק טבעי ואמין, כזה שמאפשר לצופה להרגיש שהוא אורח בתוך חיי הדמויות, ולא צופה מרוחק. הסרט מצליח לאזן בין כאב לבין חמלה, בין ביקורת לבין הבנה.
ננדאורי הוא דוגמה לקולנוע ישראלי שמבקש להרחיב את גבולות הסיפור המקומי, ולתת מקום לקולות ולחוויות שנמצאות לעיתים בשוליים. זוהי יצירה שקטה אך משמעותית, שנשארת עם הצופה זמן רב לאחר הצפייה.
נאנדאורי בקולנוע – בילוי נעים
פינק ליידי הוא סרט נועז, רגיש ומורכב, שמתמודד עם שאלות של זהות, מגדר, אמונה וחופש אישי בתוך מסגרת חברתית נוקשה. זהו סרט שמביט ישירות אל תוך קונפליקט פנימי עמוק, ומבקש להבין מה קורה כאשר הרצון להיות נאמן לעצמך מתנגש עם ציפיות חיצוניות בלתי מתפשרות.
הסיפור עוקב אחר דמות, גבר חרדי נשוי, שנמצאת במאבק מתמיד בין עולמות הפרטי והציבורי, האינטימי והחברתי. הסרט אינו ממהר לשפוט את הדמויות, אלא מציג אותן במלוא מורכבותן: פגיעות, חזקות, סותרות ולעיתים כואבות. הבחירה הזו מעניקה ליצירה עומק רגשי ואנושי יוצא דופן.
הבימוי מדויק, והצילום משתמש בצבעים, אור וקומפוזיציה כדי להדגיש את הפערים בין הפנים לחוץ, בין מה שמותר למה שאסור. המשחק מרשים במיוחד, ומצליח להעביר תחושות של כמיהה, פחד, אהבה ותסכול, לעיתים באותו רגע ממש.
פינק ליידי הוא סרט שמאתגר את הצופה לחשוב מחדש על גבולות, על חופש ועל מחיר הבחירה האישית. זהו קולנוע ישראלי אמיץ, שמוכן להיכנס לאזורים רגישים ולהישאר בהם ביושר ובכבוד.
פינק ליידי בקולנוע – בילוי נעים
חלב הוא סרט שמצליח לשלב בין סיפור אישי אינטימי לבין הקשר חברתי ותרבותי רחב יותר. דרך נקודת מבט נשית רגישה, הסרט עוסק בגוף, באימהות, בזהות וביחסים בין נשים, ומציע מבט מורכב ולא שיפוטי על חוויות שלעתים קרובות מושתקות או מצומצמות לשיח סטריאוטיפי.
העלילה מתקדמת מתוך היומיום, ומתמקדת ברגעים קטנים אך טעונים רגשית. הסרט אינו מחפש דרמה גדולה, אלא מאפשר למתח להיווצר מתוך הסתירות הפנימיות של הדמויות, מתוך פערים בין ציפיות למציאות ומתוך הרצון להיות נאהבת, מובנת ובעלת שליטה על הגוף והחיים.
השפה הקולנועית עדינה ומאופקת, והצילום מדגיש קרבה וחומריות. עור, מגע, נוכחות. המשחק טבעי ומשכנע, ומעניק תחושה של אמת רגשית שאינה מתייפייפת. זהו סרט שמכבד את הדמויות שלו, גם כשהן מבולבלות, פגיעות או שבריריות.
חלב הוא קולנוע נשי שמסרב להיות מצומצם או מוגדר מראש. זוהי יצירה רגישה, אמיצה וחשובה, שמוסיפה קול ייחודי ומשמעותי לשיח הקולנועי המקומי.
חלב, בפסטיבל לקולנוע נשי, סינמטק ירושלים – בילוי נעים
בעל החלומות, הסרט על חייו של יוסף שילוח, הוא סרט על חייו של אמן לוחם, שהקריב את הקריירה לטובת אידיאלים. יש פה טישטוש את הגבול בין מציאות לפנטזיה, בין זיכרון להווה, ובין רצון לבריחה לבין הצורך בהתמודדות. זהו סרט שמבקש לחקור את כוחם של חלומות כמשאלות, כעוגנים רגשיים וכמנגנון הישרדות בתוך מציאות שאינה תמיד מאפשרת הגשמה.
הבימוי יצירתי ומלא דמיון, והצילום משחק עם צבעים, מרקמים ומעברים בין מצבים תודעתיים. המשחק מצליח לשמור על איזון בין ריאליזם לבין סוריאליזם, ומעניק לסרט תחושה ייחודית ושונה בנוף הקולנוע הישראלי.
בעל החלומות הוא סרט שמזמין את הצופה להיסחף, אך גם להישאר מודע למחיר החלימה. זוהי יצירה פיוטית, חכמה ונוגעת ללב, שמעצימה ומרחיבה את דמותו של שילוח.
בעל החלומות בקולנוע – בילוי נעים
רדיו בריסל הוא סרט שעוסק בזיכרון, בזהות ובכוחו של הקול. לא רק כצליל, אלא כנשא של היסטוריה אישית וקולקטיבית. הסרט משתמש במדיום הרדיו כמרחב שבו עבר והווה נפגשים, סיפורים פרטיים מקבלים הד ציבורי, והשתיקה הופכת למשמעותית לא פחות מהמילים. התקופה: הימים האחרונים שלפני שהנאצים פלשו לבלגיה, שקיוותה שכיוון שההגדירה את עצמה ניטראלית גורל זה ייחסך ממנה. בין שני עובדים צעירים ברדיו, האחת מהם יהודיה מוכשרת מאוד, מתפתח רומן.
העלילה נעה בין שכבות זמן שונות, ומאפשרת לצופה לחוות את האופן שבו זיכרונות ממשיכים להדהד גם שנים לאחר התרחשותם. זהו סרט שאינו מספר סיפור ליניארי פשוט, אלא בונה פסיפס רגשי שבו קולות, הקלטות וזיכרונות משתלבים זה בזה.
הבימוי רגיש ואינטליגנטי, והצילום מאופק אך טעון. המשחק מדויק ומאפשר לדמויות להתקיים במרחב שבין מה שנאמר למה שנותר לא מדובר. הסרט מצליח ליצור תחושת אינטימיות גם כאשר הוא עוסק בנושאים היסטוריים רחבים.
רדיו בריסל הוא יצירה שמכבדת את הצופה ודורשת ממנו הקשבה עמוקה. זהו קולנוע שמבין את כוחו של הזיכרון ואת האחריות הכרוכה בהעברתו מדור לדור.
רדיו בריסל, הסרט שפותח את פסטיבל הסרטים היהודי – בילוי נעים
אלינור הגדולה מציב במרכזו דמות נשית מורכבת, חדה ולעיתים בלתי נסבלת, ובכך בדיוק כוחו. זהו סרט שמסרב להפוך את הגיבורה שלו לנעימה או סימפתית רק כדי לזכות באהדת הצופה, ובוחר במקום זאת להציג אישה מלאה בסתירות, כעס, אינטליגנציה ופגיעות.
העלילה מתמקדת בהתמודדותה של אלינור, גיורת שנוטלת את זהותה של חברתה היהודיה שעברה את השואה בפולין, עם מערכות יחסים, עם עצמה ועם העולם שסביבה. הסרט את התמודדותה של אלינור עם התפקיד שלקחה על עצמה ועם הגילוי ששיקרה.
הבימוי מדויק והמשחק מרשים במיוחד, ומצליח להעביר את המורכבות של הדמות מבלי לרכך או להצדיק אותה. הצילום והעריכה תומכים בתחושת חוסר הנחת שמלווה את הסרט, ומעצימים את החוויה הרגשית.
אלינור הגדולה הוא סרט אמיץ, פמיניסטי במובנו העמוק, שמציע ייצוג נדיר של נשיות שאינה מתנצלת ואינה מבקשת אישור.
אלינור הגדולה בקולנוע – בילוי נעים
ילדות גרמנית הוא סרט שמצליח לגעת בזיכרון קולקטיבי דרך חוויה אישית, תוך מעבר עדין ומדויק בין עבר להווה. זהו סרט שעוסק בזהות, היסטוריה ומשפחה, ומבקש להבין כיצד טראומות לאומיות ופרטיות ממשיכות להשפיע על דורות שלא חוו אותן ישירות. הילד שגדל להורים נאציים, מנסה בימים האחרונים של המלחמה, לפני כניעת גרמניה, להשיג לאמו מטעמים שישמחו אותה. תוך כדי המאמצים שהוא עושה, הוא נתקל באמיתות ובערכים שונים שמלמדים אותו על החיים ועל העולם בו הוא חי.
העלילה מתקדמת מתוך זיכרונות, רגעים קטנים ושברי חוויות, ומאפשרת לצופה לחוות את האופן שבו העבר נטמע בהווה. הסרט אינו מציע נרטיב חד-משמעי, אלא בוחר במורכבות, בספק ובשאלות פתוחות.
הבימוי רגיש והצילום מאופק, תוך שימוש חכם במעברים בין זמנים ומצבי תודעה. המשחק מאמין ואינטימי, ומעניק תחושה של כנות רגשית שאינה מחפשת דרמה מיותרת.
ילדות גרמנית הוא סרט שקט אך עוצמתי, שמצליח לגעת בנושאים כבדי משקל דרך מבט אנושי ואישי, ומזכיר את כוחו של הקולנוע לשמר זיכרון, גם כאשר הוא כואב.
ילדות גרמנית בקולנוע – בילוי נעים
הברוטליסט הוא סרט שאינו מתנצל על עומקו האסתטי או האידאולוגי. זהו קולנוע שאפתני, כבד ולעיתים מאתגר, שמבקש לחקור את הקשר בין אמנות, כוח, אידאולוגיה והיסטוריה. הסרט משתמש באדריכלות, במרחב ובחומר כאלמנטים נרטיביים לכל דבר.
העלילה עוסקת בדמויות היוצרות ופועלות בתוך עולם שבו אידיאלים מתנגשים עם מציאות פוליטית וחברתית. הסרט בוחן כיצד חזון אמנותי יכול להפוך לכלי של שליטה, וכיצד יופי ואלימות עשויים להתקיים זה לצד זה. אדריאן ברודי זכה בתפקיד הארכיטקט היהודי, ניצול השואה, לפרס אוסקר שני כשחקן הטוב ביותר, ובצדק.
הבימוי מרשים והצילום עוצמתי, עם קומפוזיציות קפדניות ושימוש דרמטי במרחב. המשחק מאופק אך טעון, ומעניק לסרט תחושת רצינות וכובד שמתאימה לנושאים שבהם הוא עוסק.
הברוטליסט הוא סרט שמאתגר את הצופה לחשוב, להרגיש ולהתעמת עם שאלות לא נוחות. זהו קולנוע שאינו מבקש להקל, אלא להעמיק.
הברוטליסט – בילוי נעים
להיות נאהבת הוא סרט אינטימי וכואב שעוסק בתשוקה, תלות ובפער שבין אהבה מדומיינת לאהבה אפשרית. זהו סרט שמבקש לבחון את המקומות שבהם הרצון להיות נאהבת הופך לצורך קיומי, ולעיתים גם למקור של פגיעה עצמית.
העלילה מתמקדת בדמות שנעה בין כמיהה לקשר לבין חוסר יכולת לממש אותו באופן בריא. הסרט אינו שופט את הדמות, אלא מאפשר לצופה להבין את עומק הפצע שמניע את הבחירות שלה.
הבימוי רגיש והמשחק עוצמתי, ומצליח להעביר תחושות של בדידות, תקווה ואכזבה. הצילום אינטימי ומדגיש קרבה רגשית, ולעיתים אף חוסר נוחות מכוון.
להיות נאהבת הוא סרט שמזמין אמפתיה ומחשבה, ומזכיר עד כמה אהבה יכולה להיות גם מקור לנחמה וגם לכאב.
להיות נאהבת בקולנוע – בילוי נעים
כשקיץ הופך לסתיו' הוא, בלי שום ספק, סרט של שחקנית ענקית אחת, הלן ונסן. היא אמנם נמצאת כבר בחורף של חייה, במציאות כמו בסרט, אבל מעמדה כאחת מהשחקניות הטובות בצרפת נשמר לה גם בסרט הזה. גם השחקנים האחרים בקאסט טובים למדי, אבל היא מעצימה את כולם. הקשישה הקטנטנה הזאת, עם ההליכה הנמרצת וההליכות הנעימות, הסבתא והאם, מחזיקה סוד באשר לעברה, שהוא למעשה סוד גלוי לסביבתה, אבל לנו, קהל הצופים הוא סוד שמתגלה לקראת אמצע הסרט, ואנחנו צריכים להחליט האם הוא משנה את יחסינו כלפי הגיבורה הראשית שלנו, מישל. זהו טריק עלילתי ידוע, שכאן עובד מעבר למשוער.
כלב שחור הוא סרט סיני אפל ומטאפורי, שעוסק בפחד, נאמנות ובמערכות יחסים טעונות. זהו סרט שמבקש לבחון את הצדדים האפלים של הקשר האנושי, ואת המקומות שבהם אהבה והגנה הופכות לשליטה או לאיום, דווקא מזווית הראייה של מערכות יחסים של בני אדם עם כלביהם.
העלילה מתפתחת באיטיות, תוך בניית אווירה קודרת ומתח רגשי מתמשך. הסרט משתמש בדימויים חזקים ובשתיקות כדי להעביר תחושות של איום פנימי וחיצוני כאחד.
הבימוי מדויק והצילום כהה ומחושב, והמשחק מאופק אך טעון. זהו סרט שמעדיף רמיזה על פני הסבר, ומאפשר לצופה להיכנס לעולם רגשי מורכב ולא נוח.
כלב שחור הוא קולנוע שלא חושש להישאר באזורים האפלים, ולהזכיר שהפחדים העמוקים ביותר שלנו אינם תמיד חיצוניים.
המורה שהבטיח את הים הוא דרמה היסטורית שמצליחה לשמר רגש ותקווה גם בתוך מציאות של אלימות, אובדן ודיכוי. הסרט עוסק בדמות של מחנך אידיאליסטי, ובכוחו של חינוך כמעשה מוסרי ופוליטי.
העלילה מתמקדת ביחסים בין מורה לתלמידיו, ובחזון חינוכי שמבקש להעניק לילדים אופק של חופש, דמיון ואנושיות. הסרט בוחן כיצד אידיאלים אלה מתנגשים עם כוחות היסטוריים אלימים, וכיצד תקווה יכולה להתקיים גם ברגעים האפלים ביותר.
הבימוי קלאסי ומדויק, והמשחק מרגש ומאופק. הצילום משמר תחושת תקופה, אך גם מדגיש את האוניברסליות של הסיפור.
המורה שהבטיח את הים הוא סרט שמזכיר את כוחם של אנשים בודדים להשפיע, גם כאשר המציאות נדמית חסרת סיכוי. זוהי יצירה נוגעת ללב, שמותירה את הצופה עם תחושת כאב, אך גם עם זיק של תקווה.
המורה שהבטיח את הים – בילוי נעים
לארס פון טרייר מתמודד רבות בסרטיו עם מוטיבים שחוזרים גם כאן: התמודדות עם בעיות נפשיות, התאבדות ומוות במשפחה, מערכות יחסים משפחתיות ואישיות מורכבות, ועושה זאת בדרכו הייחודית והלירית, שמציגה עולם מנוכר אבל נותנת תקווה בצורת מערכות יחסים נוגעות לצד חוסר תקשורת וחוסר הבנה בין אנשים בכלל ובני משפחה בפרט. סרט זה, שפתח את פסטבל הקולנוע בירושלים, הוא סרט מורכב שהתגובות אליו היו מעורבות.
טקס פתיחה, פסטיבל הקולנוע ירושלים, והקרנת הסרט 'ערך סנטימנטלי' – בילוי נעים
סרט על הגירה והתמודדות ריגשית עם שינויי החיים. גיבור הסרט, שחוזר הביתה, לעיירה הספרדית שבה מהגר אחד דחוי שמוכר פירות וירקות, והדרך בה המהגר שחוזר הביתה לביקור מצליח להפוך את המהגר הדחוי בכפרו לאדם שווה ערך בחברה אליה הגיע. הרבה רגעים אנושיים מרתקים יש בדרמה הקומית הקטנה הזאת.
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©