שלמה בראבא – בסוף יהיה טוב, תיאטרון חיפה

במשך שעה ורבע, שלמה בראבא, בטקסט שכתבה לו בת זוגו שמר גאון, שלמה בראבא 'מגלגל' אותנו מצחוק, עד כדי כך שהבטן מתפקעת, ודמעות צחוק זולגות מהעיניים. בראבא הוא גאון קומי. לא שלא ידענו. הוא משתמש בכל החומרים מחייו ומחיינו פה במדינת ישראל ועל הפלנטה, ומגיש אותם בצורות האותנטיות, הנוגעות וגם הקומיות ביותר. הוא מספר על אביו ואמו, ניצולי שואה, שמשפחותיהם נספו שם, בפולין, בעוד שהם הצליחו להגיע לארץ, על המאכלים, השאיפות, סופר בפולנית, מנכיח את העבר הרחוק והקרוב שלנו, עם ישראל, עולים מכל המדינות ובעיקר ממזרח אירופה (מוכר לי מאיזה שהוא מקום. אה כן, מהבית), והופך את כל הנושאים, וגם הכי כואבים מביניהם, למסע של צחוק, וקצת, כאמור, דמע מתוך צחוק.

משחת שיניים ופרסומת לדרמפון

הוא מספר על משחת השיניים, בתוך שפופרת שאימו סחטה עד הטיפות והנתזים האחרונים שלה, בכל שיטה אפשרית, כולל חיתוכה והוצאת המריחה האחרונה בכפית, והקהל גואה מצחוק. לחלק מהצופים זה אולי מזכיר משהו. הוא מספר על שאיפותיו של אביו עבורו, ועל הקטסטרופות שהן הסתיימו בהן. למשל, שיתופו בטקס עירוני בעת שהיה צעיר מדי, והדבר הסתיים בביזיון גמור. אבל האב לא נרתע, וגם הבן בראבא לא ויתר. הוא הגיע לאודישנים ללהקה צבאית, ובמקום לשיר שיר אבל כמו באב אל וואד, שר את הפרסומת לדרמפון. אורי זוהר מייד הבין שיש לו פה עסק עם גאון קומי, והוא החליט לשבץ אותו בלהקה. אלא שמייד לאחר מכן הודיעו לו שהתקבל לקורס טיס. מהקורס טס החוצה בגלל בדחנות יתר.

משם, כשחזר לבקו"ם כדי להתגייס לקומנדו הימי, נטלו אותו  משם אחר כבוד והביאו אותו לגנדי, האלוף מטיל המורא שביקש להקים לעצמו להקה צבאית, להקת פיקוד מרכז. את כל ההיסטוריה הזאת הוא מספר, כמובן, בדרכו הבראבאית השנונה.

בין לבין, הוא עושה להטוטים שונים בקוסמות, קצת פעלולי ליצנות, מנגן על אקורדיון, עורך שירה בציבור עם השירים הישראליים הנוגעים ביותר, והקהל מצטרף אליו בקול גדול. הוא גם מביא קצת מפה וקצת משם, ולא מעט יאצק מ'זהו זה'. הוא גם מספר על חייו הפרטיים, על שלושת מערכות נישואיו ושני גירושיו, על הבת הקטנה שי, בת עשר לערך, מאשתו שמר ועל חוויות האבהות בגיל 75, לילדה בכיתה ג'. וכן, הוא גם בוועד הכיתה.

כריין וכריימה

הוא מקנח בסיפורי עדות, או נכון יותר, מאכלי עדות. הוא מספר על מאכלי האשכנזים, הגפילטע פיש, הקרפיון באמבטיה, הרגל הקרושה שרודפת אותו בחלומות בלהה, ולא שוכח לצחוק גם, לאיזון, על מאכלי הטריפוליטאים, המאכלים מצד אשתו שמר, אותה אחת שכתבה לו את הטקסטים.

זה יכול היה להיות סטנדאפ, יש פה את כל החומרים של סטנדאפ, אבל זה לא. זה כל כך הרבה יותר מזה. וכמובן, לא נשכח את הנגנים המוכשרים, אחד אחד. ורד פיקר שעל הפסנתר, אוהד בן אבי על כלי נשיפה, ועידית דביר על כלי הקשה.

בוכים מרוב צחוק, אחרי שעה ורבע של מופע שחייבים לראות בשביל הנפש והפרופורציות, יצאנו החוצה בתחושה שזהו כנראה המופע הקומי הטוב ביותר שראינו אי פעם.

בשורה התחתונה:

חייבים, כבר אמרתי? כי, כמו שאומר בראבא, בסוף, בסוף בסוף, יהיה טוב. הבטחה של אבא.

שחקנים ויוצרים

כתיבה: שמר גאון

בימוי: אודי גוטשלק

ניהול מוזיקלי: אוהד בן אבי

בהשתתפות: שלמה בראבא בליווי הנגנים אוהד בן אבי, ורד פיקר, עידית דביר

צילומים: כפיר בולוטין