מאי 18, 2026
מאת: אביבה רוזן
התיאטרונטו הוא מוסד ותיק. הוא למעשה אחד החשובים בארץ בתחום הפרינג', והוא מתמקד במיוחד במונודרמות שמציבות את השחקן במרכז, כפי שהתכוון מייסד התיאטרונטו יעקב אגמון ז"ל. אלמנתו, גילה אלמגור אגמון, ממשיכה את דרכו בנחישות, ולצידה חבר אמנים מקדמת הבמה שמסייעים לה להמשיך ולקיים את התיאטרונטו כאחד המוסדות המפוארים בארץ בתחום הפרינג'.
אחד החידושים בתיאטרונטו בשנים האחרונות הואד הקצרנטו, מסלול נוסף של מונודרמות קצרות, שכל אחת מהן בת כרבע שעה, ואשר יחד יוצרות שני מקבצים של שעה כל אחד. בכל מקבץ יש ארבע הצגות קצרות, שונות זו מזו באופיין.
שאלתי את ניר שטראוס, מייסד ומנהל הקצרנטו, על המסלול החדש שהקים. ניר מספר: “הכל התחיל ממכתב ששלחתי לגילה אלמגור, ובו הצעתי לקחת את הייחודיות של הצגת יחיד קצרה עבור קהל שפחות נמשך לבלות עם אדם אחד במשך שעה שלמה. ניתן לקהל ארבעה אנשים, בערך 15 דקות לכל אחד מהם. כולם כמובן יהיו המצוינים והמעניינים ביותר”.
כאן טמון אתגר אמנותי מרתק. בעולם שבו סף הקשב הולך ומתקצר, הקצרנטו אינו "כניעה" לקצב המהיר, אלא ניצול שלו ליצירת אינטנסיביות רגשית שקשה להשיג בשעה שלמה. השחקן נדרש לזיקוק; אין לו זמן לחימום מנועים. הוא עולה לבמה בשיא, ומסיים בשיא. ניר משיב לשאלתי איך נולד כל מקבץ: “אנחנו בוחרים את הקטעים ומייצרים להם חוט מקשר, אבל הקטעים מגוונים. הם יכולים להיות בתחום האקטואליה או בנושאים לא אקטואליים, אישיים ורגשיים. מאז שנת 2020 יש שני מקבצים שיש בהם רצף של הצגות יחיד. כבר בשנה הראשונה התארח שלמה בראבא באחד המקבצים. במסגרת תיאטרון קצר בצוותא ביקשו לא לשלוח אליהם מונודרמות ואמרו לשלוח אותן לתיאטרונטו, וכך הבנתי שהקצרנטו תפס”.
“בהתחלה הייתי בטוח שהקצרנטו יהיה קרקע ליוצרים צעירים בתחילת דרכם, עם אפשרות להתנסות בקטע קצר, אבל כבר בשנה הראשונה הבנתי שגם יוצרים ותיקים ובעלי מוניטין נמשכים למסלול הזה. מאז, בכל שנה יש לנו שחקנים כמו יצחק חזקיה ושלמה בראבא, לצד סטודנטים לבתי ספר למשחק, כמו איתמר מועלם, שזכה בשנת 2024”.
גילה אלמגור אמרה לי שהתיאטרונטו עוזר לחשוף את שחקני העתיד. “הקצרנטו, לדעתי”, אומר ניר, “הוא פחות מפחיד. רבע שעה על הבמה, ויש חיבור של הרבה דברים, גם עם הדור הצעיר וגם עם הדור המבוגר. בסופו של דבר, גם אם כצופה אתה פחות מתחבר לקטע מסוים, הוא תכף מתחלף בקטע אחר. זה גם ז'אנר שדורש מהשחקן להתפקס מהר. הוא לא יכול להתפרס ולהתפזר, והוא מחייב דיוק. לא כל סיפור צריך שעה כדי לספר אותו”.
על שאלת הבחירה האמנותית, מי בוחר ביצירות, עונה ניר: “שמעון מימרן, דניאל כהן לוי ואני. אנחנו גם מלווים את היוצרים. אנחנו משתדלים שיהיו אמנים ותיקים וחדשים, ושיהיה פסיפס של קולות”.
השנה נפגוש סיפורים שנוגעים במצב וגם כאלה שמתרחקים ממנו, עם נימה של אסקפיזם. יגאל נאור בהצגה שביים רובי קסוס, וכן אביה ברוש ירושלמי, שמדברת על כמות הפעמים שלא התקבלה כשחקנית. תמיד הסיפורים הם סיפורים אישיים.
אביה היא שחקנית ומחזאית, שמונודרמה קצרה שכתבה, “לא התקבלתי”, משתתפת בקצרנטו. הסיבה שבחרו במחזה שלה, למרות שפע המחזות על עולם המשחק, היא האוניברסליות שלו, התחושה של אדם שחולם ולא מצליח להגשים. “זו הצגה אוטוביוגרפית”, מספרת אביה, “והיא עוסקת בחוויה של כמעט הצלחה, של אמונה בדרך ואכזבה בסופה, ובהתמודדות עם האכזבה הזאת”. יחד עם הבמאי אסף משה, היא מביאה את סיפורה של "מלכת הכמעט": “אודישנים מצוינים ואז התשובה לא. אחד הקטעים נופל על זה שאני לא מוכרת ולא שם”.
התהליך האמנותי של אביה השנה, שעשתה יחד עם הבמאי שלה אסף משה, הוא עדות לחוסן של הרוח הישראלית. היא מספרת על עבודה בתקופה מאוד קשה, אחרי המלחמה עם איראן. אירוע התיאטרונטו, שבדרך כלל מתקיים בפסח, נדחה למועד לא ידוע. “אנחנו בתקופה שבה ליצור ולעלות על במה זה לא מובן מאליו. ‘נתקיים או שלא נתקיים’ ממש ברמה הקיומית. יש לי ילדים קטנים בבית, ובתקופה הזאת הייתי צריכה לשעשע אותם בממ"ד. עשינו חזרות בזום, והכל הרגיש חסר משמעות כי היינו עסוקים בלשרוד”.
הכאב האישי נפגש עם הטרגדיה הלאומית: “לנה אוסטרובסקי, המורה המיתולוגית בסטודיו ניסן נתיב שבו למדתי, נהרגה מנפילת טיל יחד עם כל משפחתה בחיפה. הכל היה עגום ומפחיד. זה גם שם יצירות שלא מתעסקות במלחמה במקום שנראה חסר משמעות. לקח לי זמן להתניע מחדש. שאלתי את עצמי אם זה מעניין מישהו עכשיו, מישהי שבאה להגשים חלום אחרי השבעה באוקטובר. הרגשתי שאני מתכווצת. נכנסתי לדיכאון קשה ולא יכולתי לקדם את היצירה שלי. רק כשחזר אחרון החטופים הרגשתי שיש לגיטימציה לחיות”.
החזרה ליצירה הייתה מרפאה. מאז, אביה התקבלה לפסטיבל תיאטרון קצר, קיבלה מקום ראשון בתחרות אורנה פורת, והתקבלה לקצרנטו. “זה פתח לי את ערוץ היצירה. תמיד רציתי להיות רק שחקנית, אבל עם השנים התחלתי ליהנות גם מהכתיבה”. על תהליך העבודה היא אומרת: “זה היה תהליך מאוד כיפי ומפרה. יש בו אפילו שלושה נאמברים מוזיקליים. אני חולת מחזות זמר, ואני שרה שלושה נאמברים ברבע שעה, שעבדתי עליהם עם יאיר סרי. אני חושבת שזו תהיה הצגה מצחיקה וכיפית לילדים שחולמים”.
ארז חן כתב מונודרמה קצרה על אבהות בשם אב-טיפוס, נושא שמעסיק את דור האבות של היום, בעיקר אלו שחווים אבהות מאוחרת. “ההצגה היא על האבהות שלפני האבהות, החרדה שלפני הלידה”, הוא מספר. את המחזה כתב לפני שנולד בנו, ומאז גילה שהוא "אבא נפלא" ואף הוציא ספר ילדים.
ארז רואה בקצרנטו אי של שפיות: “זה תיאטרון עם אווירה אחרת, משוחררת, קלילה ונעימה. הקהל מקבל ארבעה סיפורים מגוונים, וגם הקהל עצמו מגוון. הרבה פעמים אנשים מגלים שמונודרמות שלא חשבו שיגעו בהם דווקא ריגשו אותם”.
לארז זאת הפעם השנייה שיצירה שלו מתקבלת לקצרנטו. הראשונה, רווקה מבוגרת שנכנסת למונית, השתבצה במקצרון. הוא רואה את ההבדלים הגדולים בין הפעם הראשונה, בה הקצרנטו היה בחיתוליו וקשה היה לו לגייס אמנים לעבוד אתו כי חשבו אז שלא כדאי להשקיע בקטע כל כך קצר, לבין היחס לקצרנטו היום, כשכבר התקבע בתודעה כבעל מעמד אמנותי. הפעם, הוא מספר, היה לו שפע של שחקנים לבחור ביניהם.
לאחר שהטקסט שלו התקבל, חן חיפש את השחקן המדויק. לאחר ששחקן אחד ויתר בגלל רגישות הנושא, הוא הגיע לדולב אוחנה מהקאמרי. “דולב נכנס לדמות של מישהו שמתנסח אחרת לגמרי ממני, וזה יוצר קונטרסט. הוא נראה ‘גבר גבר’, אבל מתגלה כמלא פחדים וחששות. הוא מצחיק ומרגש, וזה הרים את הטקסט כמה דרגות למעלה”.
התהליך הליניארי של חן והחיפוש אחר הדיוק הביאו אותו לתובנה עמוקה על המדיום: “אנחנו עובדים יחד ומגלים עוד ועוד דברים, עוד מילה ועוד פאנץ'. גיליתי שגם מקומות שחשבתי להוסיף בהם מוזיקה לא באמת צריכים את זה. בתיאטרונטו מגלים שלא צריך פירוטכניקה או הרבה אביזרים. שחקן, עם אינטונציה נכונה, יכול להביא הכל ישר לבטן של הצופה. זה מחזיר את הטוהר לאמנות, כפי שהתכוון יעקב אגמון”.
המחזאי עדו סתר מציג במסגרת פסטיבל קצרנטו את המונודרמה הקצרה ״תקשיבו לי טוב״, יצירה שנולדה מתוך סערה פוליטית ומתוך ניסיון להתמודד עם המציאות הישראלית של השנים האחרונות.
סתר, שבאמתחתו המחזה ״עמירם״ שעליו כתבתי בעבר ב״בילוי נעים״, בוחר הפעם בצורה תיאטרונית דחוסה ומינימליסטית כדי לעסוק בתחושת אובדן המילים לנוכח המציאות.
כששאלתי אותו מה הביא אותו לשלוח דווקא מונודרמה קצרה לקצרנטו, הוא חזר לרגע פוליטי מסוים שהצית את תהליך הכתיבה. לדבריו, המחזה נכתב בעקבות נאום של יאיר לפיד בכנסת בעת ביקורו של דונלד טראמפ בישראל. הנאום עסק בהתייחסות להפגנות נגד ישראל בארצות הברית לישראל ובאופן שבו המדינה נתפסת מחוץ לגבולותיה.
״הקטע הזה הוא ניסיון למצוא מילים למה שהתרחש כאן ומתרחש כאן בשנתיים וחצי האחרונות״, אומר סתר. ״איך אפשר בכלל לדבר על מה שקורה? הנאום הזה של לפיד כל כך הסעיר אותי, משום שבתקופה כל כך קשה בארץ הוא עסק בהפגנות ובמה שאומרים עלינו בחוץ״.
לדבריו, דווקא הפער בין המציאות הישראלית הקשה לבין העיסוק בתדמית הבינלאומית יצר אצלו צורך להגיב אמנותית. ״זאת בעצם הנגדה סאטירית״, הוא מסביר. ״אין לנו מילים למה שקורה כאן, אז אנחנו מתעסקים במה שקורה שם״.
סתר מתאר תחושה של שחיקה בשפה הציבורית והפוליטית, מצב שבו המציאות נעשית קיצונית כל כך עד שהמילים מאבדות מכוחן. מתוך המקום הזה נולדה המונודרמה, שלא מנסה לספר סיפור קלאסי אלא לייצר מצב תודעתי ותחושת מתח מתמשכת.
כשאני שואלת אותו על תהליך העבודה לאחר שהמחזה התקבל לקצרנטו, הוא מדגיש שהשלב הראשון היה מציאת השותפים האמנותיים הנכונים. ״החיפוש אחר השותפים לעבודה הביא לחיבור עם דורי פרנס הבמאי ועם ניר ברק השחקן״.
לדבריו, העבודה המשותפת הייתה הכרחית משום שמדובר בטקסט חריג מבחינה דרמטית. ״זהו מונולוג שהוא בהשראת נאום. זה לא מונולוג עם התפתחות דרמטית רגילה, אלא כזה שמציע דברים אחרים. הוא לא מעביר מסלול של קונפליקט והתרה, ולכן היה צריך להבין איך יוצרים ממנו פעולה על הבמה״.
הפתרון שנמצא במהלך החזרות היה יוצא דופן: ניפוח בלונים כחלק מרכזי מהפעולה הבימתית. ״הגענו לפתרון של ניפוח בלונים״, מספר סתר. ״ניר מנפח בלונים כל הזמן, וכך נוצר קשר חזק בין הנאום לבין הבלונים המופרחים".
הבחירה הזאת מעניקה למופע רובד נוסף של משמעות. הבלונים, שמתחילים כאובייקט כמעט ילדותי, הופכים בהדרגה לסמל של שפה מנופחת, של מתח הולך וגובר ושל מציאות שעלולה להתפוצץ בכל רגע. הפעולה החוזרת של הניפוח מייצרת גם קצב בימתי וגם תחושת אי נוחות מתמשכת.
נראה כי הבחירה במסגרת של קצרנטו מתאימה במיוחד ליצירה מסוג זה. הפורמט הקצר מאפשר לחדד רעיון אחד מרכזי ולבנות סביבו חוויה תיאטרונית אינטנסיבית ומרוכזת. במקרה של ״תקשיבו לי טוב״, הדחיסות הזאת רק מעצימה את תחושת המחנק והאבסורד שעליהם נשען הטקסט.
בסופו של דבר, המונודרמה של סתר אינה רק תגובה לנאום פוליטי כזה או אחר, אלא ניסיון ללכוד מצב ישראלי רחב יותר: מציאות שבה נדמה כי המילים כבר אינן מספיקות כדי לתאר את מה שמתרחש. דרך שילוב של סאטירה, נאום ופעולה בימתית חוזרת, ״תקשיבו לי טוב״ מבקש לבחון מה קורה כאשר השפה עצמה מתחילה לקרוס.
העוצמה של ה"קצרנטו" טמונה ביכולת שלו להוות מיקרוקוסמוס לחברה הישראלית. במקבץ אחד, הצופה נחשף לארבעה עולמות שונים, ארבע נקודות מבט שמתחככות זו בזו. בעוד שהתיאטרון הממוסד נוטה לעיתים להעמיס בתפאורה ותקציבי ענק, ה"קצרנטו" מוכיח שהאמת המזוקקת ביותר נמצאת במפגש שבין שחקן אחד לקהל אחד.
בעידן שבו המציאות שלנו נקטעת פעם אחר פעם על ידי התרעות, אזעקות וחדשות קשות, הפורמט הזה מספק חוויה קתרטית מהירה אך עמוקה. הוא מאפשר לנו לעבד כאב, לצחוק על כישלון ולתהות על אבהות, כל זאת בתוך שעה מרוכזת. כפי שאביה ברוש ירושלמי תיארה זאת, היצירה היא הלגיטימציה לחיים. והקצרנטו? הוא הוכחה שהחיים הללו, גם כשהם קצרים, דחוסים ומורכבים, ראויים לקול ולבמה. הטוהר שארז חן מדבר עליו הוא בעצם הניצחון של הסיפור האנושי הפשוט על כל רעשי הרקע של התקופה.
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©