מאי 28, 2025
כנראה שאין אדם בעולם המודרני שאינו מכיר את היצירה 'בולרו' של מוריס ראוול. היא נחשבת לאחת היצירות הסוערות והמסעירות ביותר, וביצועיה נעים מהקלאסי למודרני ביותר. הסרט של אן פונטיין, בכיכובו של רפאל פרסונאז, מביא לנו ראוול נאה ומוכשר מאוד, אך גם מעורער, מתקשה להסתדר בחייו, יוצר בקושי רב' ואדם מאוד בודד. ידוע שראוול אכן היה אדם בודד מאוד, ללא מערכות יחסים משמעותיות.
תהליך יצירתו של הבולרו הוא אחד הדברים המעניינים בסרט, שייתכן שהוא מדוייק יותר מתיאור של תחומים אחרים של חייו, בהם לקחה לעצמה הבמאית, אן פונטיין, חירות אמנותית רבה. בשנת 1928 הזמינה הרקדנית אידה רובינשטיין, הפרימדונה ממוצא יהודי רוסי, שעוררה שערוריות רבות באורח חייה (היא הייתה ביסקסואלית) ובאמנות הסנסואלית שלה, את המוזיקה לבולרו מראוול. ראוול לא היה אלמוני, והיו לו כמה יצירות מרכזיות, אבל הוא היה, ללא ספק, שולי למדי לקלוד דביוסי, שזכה במיטב התהילה בתקופתו. ראוול נאבק רבות במוזה, בתהליך היצירה, אבל בסופו של דבר הפיק את הבולרו, שנחשב לאחד היצירות המוכרות והאהובות ביותר בעולם.
בסרט 'הודבקה' לו ידידה, ספק מחזרת, אולי אהובה, אבל ברור ממהלך העלילה שהיחסים ביניהם היו אפלטוניים. אחיה היה חבר קרוב של ראוול, והיא עצמה הייתה נשואה, אך כיוון שבעלה בגד בה על בסיס קבוע, היא רצתה בו כאהוב וכמאהב. את מבוקשה השני היא לא קיבלה. ראוול היה קשור אליה, אולי אפילו מאוהב בה, תלוי בה ריגשית, אבל לא הסכים לקיים עימה יחסי מין. זוהי מערכת יחסים מומצאת, שהיא קו עלילה משמעותי בסרט. לא ידוע על מערכת יחסים אמיתית בחייו של ראוול שדומה לה.
הסרט לא רק רומז שראוול היה כנראה חסר כוח גברא, למרות שחלק מיצירותיו היו יצריות מאוד. הוא מגיע לבתי בושת, מתרועע עם יצאניות, ואפילו עם אחת במיוחד, אבל לא מקיים עימה יחסי מין למרות הפצרותיה החוזרות ונשנות.
זהו צד אחד של ראוול המורכב. מצדדים אחרים שלו, הוא מובא לנו כגבר מעורער בנפשו, שספק מנסה להתאבד, כבר בפתיחת הסרט, כיוון שלא קיבל פרס אליו שאף.
הסרט אינו משופע, אולי, באמת היסטורית, אבל הוא מצולם בצורה יפהפיה. חובבי צילום יגלו שרק בשביל הצילום המרהיב כדאי לראותו. יפהפיות במיוחד, מבחינה צילומית, הן הסצינות האחרונות, שסובבות סביב מותו של ראוול. הסצינות הללו גם מלוות על ידי המוזיקה שלו, ובמיוחד בנגינת הבולרו, כך שהחוויה האסתטית מתעצמת.
שמעתי טענות שהסרט ארוך מדי. ייתכן שרבים ימצאו אותו לא מרתק מספיק לכל אורכו. חובבי המוזיקה, ובמיוחד הקלאסית, ימצאו שהוא ראוי בהחלט לצפייה לכל אורכו, בזכות המוזיקה. וכאמור, חובבי הצילום ימצאו בו הרבה מאוד פריימים שיכולים להוות השראה לכל צלם.
משחק: רפאל פרסונאז דוריה טילייה ז'אן באליבר בימוי: אן פונטיין
תסריט: אן פונטיין, קלייר בר, פייר טריבידיץ'
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©