בעל החלומות בקולנוע

'בעל החלומות', סרטם הדוקומנטרי של קובי פרג', מוריס בן מיור ועומר שילוח, בתו של יוסף שילוח, הוא סרט חובה כיום להבנת הפער העדתי ומערכת היחסים המורכבת בין יהודי המזרח לבין הפלשתינאים. אבל מעל לכל, זהו סיפורו של איש אמיץ, חסר פשרות, שהלך עם האמת שלו ושילם עליה מחיר כבד, אישית, משפחתית, כלכלית וכמובן – בקריירה שלו.

יוסף שילוח. השם מייצג אדם, ששמו עבר כמה גלגולים עד שהגיע להיות השם העברי הזה, שיתקבל על הציבור הישראלי שיבוא לחזות בסרטים בהם השתתף. התינוק שנולד בכורדיסטן האירנית בשם סירוס יוסיפיאן, והועלה לארץ עם משפחתו, נאבק כאן כל חייו על זהותו, הרגיש כאן כל חייו כפליט, ולמרות שהיה אקטיבי מאוד בקידום רעיונותיו החברתיים והפוליטיים, ואולי בגלל האקטיביות הזאת, שילם מחיר גבוה מאוד.

שילוח לעולם ייזכר בציבוריות הישראלית. הוא ייזכר כאיש מגוחך שכיכב ככזה בסרטים רבים, ביניהם 'אסקימו לימון' (הרס"ר הנלעג והמנופח מחשיבות עצמית), אלכס חולה אהבה (האיש הנלעג עם שיני הזהב והדרכים השונות בהן ניסה לטפח את שערו). נכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית, וזהו המקום שתפש בהם. איש נלעג עם מבטא פרסי מודגש. הוא שיחק גם ב'שוטר אזולאי' את הפושע, לצידו של שייקה אופיר, שהיה חברו הטוב במציאות. שם היה לדמותו יותר כבוד

סיפורו של שילוח, ואיך הצליח להגיע לתפקידים מרכזיים כשחקן, הוא סיפור שלא ייאמן כמעט. גורלו, אם היה כגורלם של ילדים אחרים דומים לו, היה להיות פועל דחק או פושע, מספרת אחותו בסרט. אולם הוא נאבק. לאחר שטיפל בילד בשם סופר, בהיותו ילד בעצמו, ועשה את כל עבודות הבית בביתו, הוא פנה לעשות דברים אחרים. הוא שבר קירות (וירטואליים) בדרכו. הוא וחבריו יצרו להקה. אחד התקין מצינור כלי נשיפה, ולאחר מכן הם קנו לו תופים, ולמרות שמעולם לא למד לנגן עליהם, הוא ניגן עליהם עוד באותו ערב. כך הפכה הלהקה ללהיט, והכניסה הרבה מאוד כסף לנערים מהמעברה.

ואז הוא החליט, נער חסר השכלה, שלא למד בבית הספר ולא ידע קרוא וכתוב, ללכת לבית צבי וללמוד שם משחק. הוא התקבל למחזור הראשון, בשנת 1963. במשך השנים הבאות צריך היה להשלים את הפערים, והוא השלים אותם. לצד חיים בוהמיים, הוא קרא וקרא ועוד קרא. ספרות יפה ומחזות, עד שהתחיל לקבל את התפקידים העדתיים שמילא. וכל הזמן הזה היה בבית צבי מנהל שאמר לו בארסיות: אתה לא תהיה שחקן לעולם. כדאי שתלך מכאן. שילוח התעקש ונשאר.

הסרט המרתק עוקב גם אחר תחומים אחרים בחייו. תחום הזוגיות ויחסו לנשים במשך תקופות ארוכות בחייו היה תחום שהתבייש בו ברבות הימים. הוא סיפר כי יכול היה לשכב עם שלוש נשים באותו יום, עד שהגיע למסקנה שהתנהגות הזאת לא מכבדת אותו עצמו. וכמובן, ישנן הבנות, שנולדו לו מאשתו השוויצרית, ענבל ועומר. עומר היא הבת שנותרה עמו גם כשחזר מצרפת, אחרי שגלה מכאן מרצון, לאחר שגילה שהוא לא יכול לחיות במקום אחר. היא חזרה עמו לארץ. היא הבת עימה עשה שיחות שהקליטה. אלה השיחות ששימשו בסיס לסרט הזה.

רובנו זוכרים את שילוח כשחקן אתני. חלק אולי זוכרים במעומעם מעורבות שלו בנושאים פוליטיים. למען האמת, הפליטות שחש תמיד, גם בשיא הצלחתו כשחקן, הייתה הגורם שדחף אותו. יש שיאמרו, שבמידה מסוימת היא דחפה אותו גם להרס עצמי. שילוח התחיל בפעילות חברתית. יש סרטון אחד, קצר אבל מכמיר לב, שמובא בסרט, והוא ההסבר הטוב ביותר לפעילותו של שילוח במקומות כגון שכונת התקווה ובפריפריה.

בסרטון הזה, נראה ילד. הילד כנראה נכשל בלימודיו. הקול שמדבר אליו שוטח בפניו את כישלונותיו, ובסופו של דבר מאשים אותו בהם. כלומר, הילדים שנוחשלו מלכתחילה, גם מואשמים בנחשלות הזאת. שילוח ניסה, ובמידה מסוימת גם הצליח, ליצור בפעילותו החברתית, הקמת מרכזי למידה ומשחק, חוויות של הצלחה בקרב הנוער המזרחי המנוחשל.

לאחר שפעל רבות בזירה החברתית, הוא פנה לתחום הפוליטי. הוא התעקש על תפישתו, שדווקא בני עדות המזרח שהם, לפי תחושתו 'ערבים יהודים', קרובים ביותר אל הפלשתינאים, ומסוגלים ליצור איתם ברית של אחווה. במסגרת תפישותיו אלה הוא גם נפגש עם יאסר ערפאת, מפגשים שהיו אז אסורים על פי החוק. כאן התחילה החרמתו. פעילותו הפוליטית הכשילה את הקריירה שלו ואף הביאה לאיומים על חייו, שכתוצאה מהם עזב את הארץ עם משפחתו וניסה להשתקע בצרפת.

כשהבין שאינו יכול לחיות בצרפת, חזר לארץ. כאן נתקל שוב בכתף קרה. הוא סיים את חייו כאן מחוסר קריירה והכרה ציבורית בעשייתו. הארכיון שלו כולל כיום יצירות לא מוכרות שלו, כגון יומנים ושירים, ששופכים עליו אור כאדם מרתק, יוצר מוכשר ואדם שעבור האידיאלים שלו, איבד את הקריירה וכנראה שהיה עושה זאת שוב.

הסרט מבוסס בעיקר על שיחותיו עם בתו, עומר, לפני מותו בשנת 2011 מסרטן. לאחר מותו, במשך כשבוע, הוצגו בארץ אחדים משמונים (פלוס) סרטיו. אבל הסרט הזה, סרט הדוקו, מביא לקדמת הבמה איש שנדחק הצידה אבל היה מלא כרימון, לצד הסתירות באישיותו היו כל כך הרבה כישרונות, אכפתיות, גדולה אמיתית שראוי שנכיר, בני עדות המזרח, אשכנזים, וכל שאר בני ישראל.

על יצירתו (לקוח מויקיפדיה):

הופעת הבכורה של שילוח בקולנוע הייתה בסרט משפחת שמחון (1964). בשנת 1968 זכה בפרס המחזה המקורי של המועצה הישראלית לתרבות ולאמנות על ההצגה "פוחלצים".

בין השאר, השתתף שילוח בסרט הקאלט של אפרים קישון "השוטר אזולאי", ובסרטים: "ספיחס" מסדרת סרטי אסקימו לימון, "סבבה", וכן בסרטים "כץ וקרסו", "אני אוהב אותך רוזה", "השגעון הגדול" "פיצוץ בחצות", "מרגו שלי", "אלכס חולה אהבה", "חגיגה לעיניים", "חגיגה בסנוקר", "הפריצה הגדולה" (1970), "הבית ברחוב שלוש" (1973), "רחוב 60" (1976) וב"משפחת צנעני" (1976)^[3].

לקראת אמצע שנות ה-80 השתתף בתפקיד אורח בקומדיית המצבים הישראלית "קרובים קרובים" בערוץ הראשון. במהלך שנות השמונים השתתף שילוח בדיבוב תוכנית הטלוויזיה לילדים "רחוב סומסום", שם דיבב את דמותו של "אריק" מהצמד אריק ובנץ. בשנת 1984 השתתף בתפקיד ראשי בסרט "גרין". בשנת 1989 שיחק בסרט "צמות" בבימוי יצחק חלוצי שגם כתב את התסריט.

לקראת סוף שנות השמונים יצא שילוח מישראל ועבד במספר עבודות בארצות הברית ובצרפת. בשנת 1993 שיחק שילוח בהצגת התיאטרון "הילד חולם" של חנוך לוין בתיאטרון חיפה והבימה, עליה זכה לביקורות משבחות, וב-1994 שיחק בהצגה נוספת של לוין, "האשה המופלאה שבתוכנו", של תיאטרון הקאמרי והחאן. בשנת 1995 השתתף בסרט הביכורים של שמי זרחין "לילסדה", שזכה לשבחי המבקרים. בשנת 1999 ביים את הסרט התיעודי "רגעי חסד" בשיתוף עם חורחה גורביץ'.

ב-2001 הוא הופיע בסרטו של בני תורתי, "כיכר החלומות" וזכה לחיבוק מהתעשייה, לאחר שגרף את פרס אופיר כ-"שחקן המשנה הטוב ביותר" על תפקידו כ-"ישראל ההודי". ב-2005 השתתף בסרטו של מנחם גולן, "ימים של אהבה".

ב-1998 זכה שילוח בפרס על מפעל חיים של האקדמיה הישראלית לקולנוע ובפרס הוקרה מעיריית תל אביב. ביולי 2009 זכה בפרס על מפעל חיים

סינמטק תל אביב יקרין באופן בלעדי על הסמך הגדול את סרט הדוקו החדש שיצרו קובי פרג', מוריס בן מיור ובתו של שילוח, עומר שילוח – "בעל החלומות" על יוסף שילוח, אחד השחקנים הפורים ביותר בקולנוע הישראלי. הסרט בשיתוף עם HOT 8,  yes דוקו, יונייטד קינג ובן מיור & פרג׳. 

 הסרט יעלה לשידור בינואר 2026 בהוט 8 ויס דוקו. אני בוודאי אצפה שוב.

בשורה התחתונה: כדאי וחשוב לצפות בסרט הדוקו המדויק והמושקע הזה, שמציג לפנינו אדם מוכר, השחקן יוסף שילוח, שביצע תפקידים שלא יישכחו בתרבות הישראלית, על צדדיו המורכבים והלא מוכרים. בעצם הסרט חושף את השסעים החברתיים והפוליטיים במדינה דרך דמותו של אדם אמיץ אחד.

בעל החלומות – סיפורו של יוסף שילוח – טריילר on Vimeo

לפרטים ומועדים נוספים:

בעל החלומות % – סינמטק תל אביב