הגנרל השחצן בבית צבי

קומדיה עתיקה כמנגנון פירוק כוח

מעטים המחזות הקלאסיים שהזמן לא רק שאינו שוחק אותם, אלא אף מחדד את הרלוונטיות שלהם. החייל הרברבן מאת פלאוטוס הוא אחד מהם. זוהי היצירה שמשמשת בסיס להפקת הגנרל השחצן של בית צבי.

הקומדיה הרומית, שנכתבה לפני יותר מאלפיים שנה, ממשיכה לפעול כמנגנון מדויק של פירוק יוהרה, סמכות וגבריות לוחמנית. הצחוק כאן אינו מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי. באמצעות הגזמה, תחבולה ולעג, המחזה חושף את הריקנות שמאחורי דימויי כוח.

במרכז העלילה עומד פירגופוליניקס, חייל שכיר, גנרל, המתפאר ללא הרף בגבורתו, בכיבושיו ובכוחו המיני. סביבו פועלים חנפנים ומשרתים המזינים את אשליות הגדלות שלו, בעוד שמאחורי המסכה המאיימת מסתתר אדם פחדן, תלוי לחלוטין באישור חיצוני.

מולו ניצב פלאסטרי, עבד פיקח וערמומי, המנהל מערך של תחבולות מתוזמרות היטב. זהו עימות שאינו מתרחש בכוח הזרוע אלא בכוח השכל, השפה והתיאטרליות. בסיומו, החייל נותר מושפל ומגוחך, ואילו העבד והאוהבים זוכים בחירותם.

מארכיטיפ רומי לשייקספיר ומולייר

החייל הרברבן אינו רק דמות קומית, אלא ארכיטיפ דרמטי שהשפעתו ניכרת לאורך מאות שנים. בקומדיה דל ארטה הוא מתגלגל לדמות איל קפיטנו, לוחם מתרברב ופחדן. אצל שייקספיר הוא מקבל עומק נוסף בדמות פאלסטף, המרבה לדבר על כבוד וגבורה אך נמנע מהם בפועל. גם כאן הפער בין הדיבור לפעולה הוא מקור הצחוק והביקורת.

אצל מולייר, ההשפעה מתבטאת בעיקר במבנה הדרמטי. דמויות סמכות יהירות, אבות, אדונים או רופאים, נחשפות שוב ושוב כחלולות באמצעות תחבולות של משרתים פיקחים. העבד של פלאוטוס הופך למשרת החכם של הקומדיה הצרפתית, זה שמבין את המציאות טוב יותר ממי שאוחזים בכוח הפורמלי. פלאוטוס, במובן הזה, לא כתב רק מחזה, אלא ייסד שיטה קומית.

העיבוד של בית צבי כשיקוף ההווה

על הרקע הזה עולה ההפקה של בית צבי, הגנרל הרברבן, בעיבודם של שירה אלמוזלינו וסתיו בנימין, תלמידי שנה ג. העיבוד אינו מבקש לשמר נאמנות היסטורית, אלא לעדכן את השפה והמוטיבים כך שידברו במובהק אל ההווה הישראלי. הטקסט רווי סלנג מקומי, והעולם הבימתי נפתח לרגעים אל תוך המציאות העכשווית, כולל הופעתו החולפת של שליח וולט.

הבחירה הזו אינה גימיק בלבד. היא מדגישה עד כמה מנגנון הקומדיה הפלאוטיני עדיין פועל, ועד כמה דמותו של הגנרל השחצן אינה זקוקה לשריון רומי כדי להיות מובנת. זהו ניסיון להראות שהפער בין דימוי למציאות, בין פוזה לכוח ממשי, ממשיך להגדיר יחסי סמכות גם כיום.

משחק, עיצוב והצלחת הז׳אנר

שירה אלמוזלינו מגלמת את פלאסטרי, המשרת הערמומי, ומחזיקה את לב המנגנון הקומי של ההצגה. הביצוע שלה מדויק, קצבי ומודע לעצמו, עם שליטה מרשימה בתזמון ובנוכחות בימתית. ניכר שמדובר בשחקנית בעלת יכולות קומיות משמעותיות ופוטנציאל ברור להמשך.

סתיו בנימין מגלם את דמות הגנרל בביטחון ובידיעה ברורה של הז׳אנר. הוא מאפשר לדמות להיות מגוחכת ומנופחת, מבלי לאבד את קו הביקורת. שאר השחקנים עובדים יחד כאנסמבל מחובר היטב.

ההפקה כולה נשענת היטב על הז׳אנר הקומי. התפאורה מינימליסטית אך פונקציונלית, השימוש בתיאטרון צלליות מוסיף רובד של קסם תיאטרלי, המוזיקה מקפיצה ושומרת על קצב, והתלבושות מוקפדות ויפהפיות.

בשורה התחתונה, הגנרל הרברבן מצליח לחבר בין קומדיה עתיקה לבמה עכשווית באופן אינטליגנטי ומודע לעצמו. זו הפקה שיודעת לצחוק, אבל גם יודעת למה היא צוחקת. היא מזכירה שכוח, אז כמו היום, הוא לא פעם עניין של פוזה, ושתיאטרון, כשהוא חד ומדויק, יודע לחשוף זאת טוב מכל נאום רציני.

עפ"י טיטוס מאקיוס פלאוטוס
עיבוד שירה אלמוזלינו סתיו בנימין
בימוי מיטקו בוזקוב
תפאורה סשה  ליסאנסקי
תלבושות לנה רומננקו
תאורה אורי מורג
מוזיקה מיטקו בוזקוב
הדרכת טקסט זיו זוהר מאיר

בהשתתפות

פירגופוליניקס סתיו בנימין
ארטוטרוגוס, לוקריו, קאריו תומר מייסון אביבי / ליאור גזית

פלאסטרי שרה אילן / שירה אלמוזלינו
פריפיי עידן זילברמן / אלעד רון
לדרה עמית בן אהרון / הדר סרנגה
פלאוס יובל אלטמן / רגב נתן
מזינה שקד דדון / שי מור
אקרוטל שחר יוסף אזולאי / שקד מובשוביץ
פידיפה לינוי כהן / שירה מצ'ורו

צילום ועריכת טריילר: אליאו בן יוסף

צילום סטילס: אביבה רוזן