המורה הטוב בקולנוע

המורה הטוב הוא סרט חזק, נוגע, קשה לעיכול לעיתים, שעוסק בנושאים חשובים מזווית בלתי שגרתית. הסרט הצרפתי הזה, שגיבורו, ז'וליין (השחקן המצוין פרנסואה סיביל) הוא אכן מורה טוב ואדם טוב, אחד שמביא עמו ערכים הומניים, אכפתיות לתלמידיו ורצון לסייע להם ולקדם אותם, ולעיתים הוא גם מצליח. הוא מורה לספרות שהשקפת עולמו מדגישה השקעה בילדים שעומדים להיות אזרחי העולם, כדי שיהיו להם כלים להיות אנשים טובים ומצליחים. אלא שהסביבה בה הוא מנסה לעשות זאת היא סביבה סוציואקונומית קשה, בה החזק שליט וכוח הזרוע מדבר בקול הרבה יותר רם מהשכלה והתפתחות.

ז'וליין, שהוא הומוסקסואל שחי עם בן זוגו במערכת יחסים קרובה ומחוייבת, נקלע למצב, בו בגלל ערכיו ורצונו לתרום לתלמידיו, משפט אחד שהוא אומר כדוגמא לשורה בספר, מביא אתו להסתבכות עם תלמידה טובה ושתקנית. היא, בהשפעת חברותיה מלאות השיטנה לכל ולכולם, כותבת מכתב למנהל, בו היא מאשימה את ז'וליין בהטרדה מינית. הסיפור מתדרדר והולך כאשר אחיה האלים של הנערה נכנס לתמונה ומאיים על המורה שירצח אותו. תלונות הדדיות במשטרה, האח שעומד כל יום ומחכה לז'וליין בחוץ ומכריח אותו לצאת בדלת האחורית, כאשר הוא חושש לחייו.

מכאן ואילך חייו של ז'וליין הופכים לגיהנום, וצעדים שהוא נוקט מסבכים אותו עוד יותר. בעוד הוא מנסה לשמור על שלווה בזמן שהוא מלמד, ולהמשיך לתרום לתלמידיו, רוב התלמידים יוצאים כנגדו, והולכים גם הם להתלונן עליו במשטרה. הוא מאבד ממעמדו גם בעיני תלמידיו, אך מתעקש להמשיך ללמד ולתרום לתלמידיו, גם במחיר שפיותו ומערכת היחסים שלו עם בן זוגו, וגם במחיר כלכלי כבד.

העלילה מכניסה אותנו לעולם קודר, כמעט חסר תקווה, בו אפילו המורים יוצאים כנגד ז'וליין עם הזמן. אחת הסצינות המשפילות ביותר היא סצינה בה המורים מצביעים האם לתמוך בהגנה המשפטית של המורה, והרוב מצביע כנגדו. אנחנו, הצופים, בזכות הבימוי המעודן של מודסט והמשחק הרגיש והאינטימי של  פרנסואה סיביל, כועסים על העוול, מזדהים עם רגשותיו של המורה הסובל, עד כמעט הסוף.

מדוע 'עד כמעט הסוף'? כיוון שהסוף, שנשאר פתוח, עם התמוטטותו של המורה, ואנחנו הצופים לא מקבלים כיוון, האם הוא החליט לעזוב סוף סוף, חוזר לנקודה בה אנו רואים סרטון שכבר ראינו, את המורה רוקד בצורה חושנית, שמח ואנרגטי. האם זה מעיד שהוא בחר בדרך בה יוכל לחזור לחיים הטובים שלו? או שמא הזכרון הזה הוא כל מה שנשאר עכשיו, כשהכל התפרק? זהו סוף לא ברור, וחבל. מגיע לנו הצופים, אחרי שליווינו את ז'וליין לאורך כל דרך הייסורים שלו, לדעת במה בחר, במיוחד כיוון שהסרט מבוסס על מקרה אמיתי, שבו בוודאי נעשתה בחירה.

בשורה התחתונה: משחק מצויין של פרנסואה סיביל, בימוי מעודן ומהודק של מודסט.

אם אתם מתעניינים בעוולות חברתיות, אם קיבתכם בנויה להתמודדות עם סרט מורכב וחזק, שבו הגיבור עובר מסע של סבל עם סוף לא ברור, זהו סרט עבורכם.

שחקנים / שחקניות פרנסואה סיביל,  שאין בומדין,  אנייס הורסטל במאי: טדי לוסי-מודסט