המלט באוניברסיטת תל אביב

שייקספיר לא קל לביצוע. על אחת כמה וכמה המלט. זהו אחד המחזות המוכרים ביותר, עם כמה ביטויים ואמרות שגורים, כמו 'להיות או לא להיות, זאת השאלה'. למרות זאת, זה בדיוק מה שראינו במופע הסיום של תלמידי מגמת תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. ההתמודדות עברה בהצלחה, והמלט, המסכן, תמיד מת בסוף, ולא רק הוא. זהו מחזה רצחני עם סוף רע, שניתן, אם רוצים, לחבר אותו בעבותות למציאות חיינו שלנו, כאן ועכשיו.

וזה בדיוק מה שעשה הבמאי, אריאל נ. וולף,  שהוא בעל ניסיון רב במשחק ובבימוי, שיש לו משנה סדורה בנושא בימוי בפרט ובימוי סטודנטים בפרט. בכל מקרה, הוא דוגל בשיתוף השחקנים בתהליך היצירתי, מה שמתאים במיוחד כיום, אבל אתגר לא פשוט לסטודנטים.

אריאל הביא את המלט קרוב ככל שניתן לימינו, למרות שניחוח השייקספיריות נישא חזק באוויר, כמובן. המלט וחבר מרעיו ובני משפחתו, אוהביו ואויביו (בעיקר האחרונים) נמצאים בבית. אריאל בחר בתפאורה של בית מאוד מודרני וקר, כשהמטבח נשקף דרך הסלון מעבר לקיר הרביעי, עם פרוזדור שמוביל לחדר השינה שהוא בלתי נראה, ועם מרפסת שמובילה לחצר, שגם בה יש לו מעט התרחשויות.

גם המוסיקה מודרנית למדי, אם ניתן לכנות כך את הלהיט של להקת בוני אם, למשל, ומאפשרת לשחקנים האנרגטיים להפגין גם את כישורי התנועה והריקוד שלהם. כשהבמאי הוא גם כוריאוגרף, לא קשה להניח שהקללת האווירה הקשה והמלנכולית לעתים, תתבצע בעזרת מחול.

הבית עצמו, התלבושות וכל האביזרים משדרים אסתטיות מוקפדת, כמעט כזאת של פרסומות לאביזרים מודרניים, מעין חזות מסוגננת שהיא מעטה של כחש ושל העמדות פנים. דברים מכוערים מתרחשים בממלכת דנמרק, וכולם, כמעט, מתרחשים בתוך הארמון שהוא בעצם בית בן ימינו, עם תמונות בנות ימינו ואיבזור מודרני.

המלט שלנו הוא אישה צעירה ומוכשרת, שחר לביא, שמביאה המלט בעל גוונים רבים. אישה, כי זה מה שיש במחזור הזה. נשים צעירות וגבר צעיר אחד. עם זאת, נשים בתפקידי גברים, וגם  להיפך, מקובלים מאוד היום.

כתגבורת מגיע סטודנט, מוכשר מאוד, משנה ג', יובל דן, לשחק את פורטינברס נסיך נורווגיה, שמגיע בסוף וקוטף את הממלכה שכל ראשיה רצחו זה את זה בלי לשפוך טיפת דם אחת.

במשך שעתיים ורבע, לא הפסקה, ראינו את בוגרי החוג, או כאמור, הבוגרות, מגישות לנו את המלט המודרני, המתייסר, שמקבל מרוח אביו שמתגלמת בווילון את הידיעה, כי אחיו רצח אותו. האח, שאחר כך התחתן עם אמו, הפך למלך דנמרק, רצח וגם ירש. המלט, שעד אותו רגע נמצא במסלול חיים של נסיך מאושר, עם כלה לעתיד יפהפיה, היא אופליה, ספק יוצא מדעתו ספק מתחזה למי שיוצא מדעתו, כדי לנקום. אופליה, חלא רדא החיננית, היא הקרבן הראשון שלו, שהוא זונח לאנחות ואחר כך רוצח את אביה שחותר תחתיו.

הדוד המלך, קלאודיוס, שמבין שהמלט בעקבותיו, מחפש לו דרכים להפטר ממנו, ומסית נגדו את חבריו מילדות, רוזנקרנץ וגילדנשטרן, ואחר כך את אחיה של אופליה,  שחוזר לנקום את רצח אביו. בינתיים אופליה מתאבדת, מיגון על אבדן אהובה ומות אביה.

אריאל מעלה על הבמה, מידי פעם ובעת ובעונה אחת, שתי אופליות, שתי גרטרוד (אמו של המלט). אפקט זה, בו אנו 'רואים כפול', מעצים את הדרמה. שתיים אשר לבושות באותה צורה אך שונות מאוד זו מזו, חולפות לפנינו ומשחקות את התפקיד בצורה שונה ובכך מגרות את המחשבה.

בסוף, כאמור, כולם מתים בדרך אלימה כזאת או אחרת, ופורטינברס, נסיך נורווגיה, שמגיע והוא דובר נורווגית שוטפת (כך נדמה לנו, לא דוברי נורווגית שכמותנו בקהל), מסתכל משועשע בכל הטבח הזה.

ככה זה, למעשה, גם במציאות הפוליטית של ימינו. שניים, או שלושה, או ארבעה רבים, ותמיד מישהו אחר 'לוקח'. שייקספיר לא המציא את זה, אבל הוא יודע להגיש זאת בעלילה מרתקת ומאוד מאתגרת. ותמיד, בסופו של דבר, זה מגיע, בסופו של דבר אל השאלה הניצחית שמטרידה את המלט ואת העולם: להיות או לא להיות.

ואם לא הבנו שהמלט הזה רלוונטי לתקופתנו, בא הסוף וממחיש לנו זאת. בטלוויזיה אנו רואים את טראמפ, שליטי קוריאה ואפילו את דגלי ישראל לכמה שניות, בסוף. אנו רואים את השלטון, החלוקה למדינות, המלחמות והאיבה בין מדינות. כל אלה אומרים לנו, כפי שאומרות לנו הפקות רבות של מחזות שייקספיר בנות זמננו, שבין אם מציגים לנו את שייקספיר כהלכתו, ובין אם עושים ואריאציה מודרנית כלשהי כפי שניתן לראות כיום כמעט בכל התיאטראות, שייקספיר הוא תמיד רלוונטי. לא קל לביצוע, מצריך כשרון רב של בימוי ומשחק, אבל תמיד נמצא למצוא את החוטים המקשרים. ככה זה כשהמחזאי הוא גאון.

לאחר סיום ההצגה נישאו נאומים ודברי תודה ופרידה של המחזור המסיים.

הבמאי היה שם, וכך גם יעל קרמרסקי, ראשת החוג. עבור השחקנים המסיימים, וגם עבור הקהל, היה זה אירוע מרגש. בהצלחה למסיימים.

מאת: ויליאם שייקספיר

תרגום וייעוץ דרמטורגי: דורי פרנס

בימוי: אריאל נ. וולף

בעיצוב בוגרי המסלול לעיצוב במה קולנוע וטלוויזיה

תפאורה: נועה אתגר |  תלבושות: לירון ספיר | תאורה: יהונתן גורפיל

מוזיקה: שלומי ברטונוב | מתאמת אינטימיות: ערגה יערי | הדרכת טקסט: ענת זמש-ריגל

הדרכת טקסט בנורווגית: ד״ר רות סילביה ונסקה שטרן

ובהשתתפות תלמידי.ות משחק שנה ד'

סתיו אוביץ, כרמל ברזל, יעל דינקו, יובל דן* (סטודנט למשחק שנה ג'), מקסים וולוקיטין, הגר זנדר, נטע טל, כרמל כהן, שחר לביא, נליה מזרחי, סולאפה מח'ול, אושר סקורצרו, חלא רדא

צילומי סטילס: אביבה רוזן

צילומי וידיאו: בנצי פומרצקי