המלכה האם בקולנוע

⭐⭐⭐⭐

אם ובת במרכז הזירה

הסרט המלכה האם נע בתבונה בין שתי דמויות מרכזיות, אם ובת, ובונה דרכן סיפור אינטימי על מאבק יומיומי בכוחות גדולים מהן. זה איננו סרט של מחוות קטנות, עקשנות שקטה וגאווה שאינה מוכנה להישבר.

האם, אמל, היא לב העלילה. אישה גאה, מודעת היטב למעמדה אך מסרבת להיכנע לו. גם כשהיא מתחילה לעבוד כמנקה במוסד אקדמי, עבודה שנתפסת כנמוכה במדרג החברתי, היא אינה מוכנה לוותר על דימויה העצמי.

היא מגיעה בבגדים נאים, מסרבת ללבוש חלוק עבודה שמוחק את זהותה, ומתעקשת לשמור על הופעה מוקפדת. זו אינה גחמה אלא עמדה. היא אולי מנקה את המסדרונות, אך איננה שקופה. במקביל היא מאזינה להרצאות הניתנות במקום, סופגת ידע מן הצד, כאילו מבקשת להשלים לעצמה השכלה שלא זכתה לה.

את החסר שלה היא מבקשת למלא אצל בנותיה. למרות שאין לה תעודות או תארים, היא חדורת אמונה בכוחו של חינוך. הרצון להישאר בפריז קשור ישירות לבית הספר הטוב שבו לומדות הבנות. מבחינתה זו השקעה בעתיד.

היא מוכנה לעבוד קשה, להצטמצם, להיאבק במערכת בירוקרטית קרה, ובלבד שהבנות ימשיכו במסלול שמבטיח להן אפשרויות שלא עמדו לרשותה.

דמיון, היסטוריה וזהות

הבת, עקשנית לא פחות, ירשה מאמה את הצורך בייחודיות ועצמאות מחשבתית. גם היא מסרבת להיטמע בשקט. היא מאמצת לה חבר דמיוני, דמותו של שארל מארטל, גיבור צרפתי מן ההיסטוריה הרחוקה. בסרט הוא מוצג כגיבור נשכח מן העבר, המלווה אותה לאורך העלילה, מעניק לה ביטחון ותומך בה ברגעים שבהם הקרקע נשמטת.

החבר הדמיוני איננו רק תוספת צבעונית. הוא כלי הישרדותי. ילדה, בת למשפחה מהגרת, בוחרת לעצמה דמות מפתח בהיסטוריה הצרפתית, כאילו כדי לעגן את עצמה בתוך הסיפור הלאומי. זהו מהלך חכם ומרגש, שממחיש עד כמה עמוק הצורך להשתייך ועד כמה מורכב המאבק על זהות.

הקשר בין האם לבת טעון ומרגש. יש אהבה גדולה, אך גם חיכוכים טבעיים. שתיהן חזקות, שתיהן דעתניות, ולא תמיד קל לגשר בין הרצון של האם להגן לבין הרצון של הבת לפרוץ קדימה.

בתוך סביבה שקורעת אותן בין מסורת לבין מודרניות, בין זהות טוניסאית לבין חיים בצרפת עכשווית, הן מתמרנות בזהירות אך בנחישות.

הומור, אבא וקהילה

לצד הרגעים הטעונים, הסרט משלב לא מעט רגעים קומיים. חלקם נובעים מהסיטואציות היומיומיות, חלקם מהפערים התרבותיים, וחלקם מהדיאלוגים המשפחתיים.

ההומור אינו מבטל את הקושי אלא מאזן אותו. הוא מאפשר לצופה לנשום, ומונע מהסיפור להפוך לדרמה כבדה מדי.
דמות האב מוסיפה רובד חשוב. הוא אינו מוצג כסמכות קשוחה או כגורם מדכא, אלא כאדם בעל מידות טובות, גבר אוהב ונעים הליכות. הוא תומך במשפחתו בדרכו השקטה.

הנוכחות שלו מרככת את המתח ומדגישה שמדובר במשפחה מלוכדת, גם כשהלחצים מבחוץ גוברים.
גם הקהילה הטוניסאית זוכה לייצוג מורכב. היא מחבקת, מעניקה תחושת שייכות וחום, אך בו בזמן מנסה למשטר ולהציב גבולות.

הציפיות החברתיות ברורות. לא לחרוג יותר מדי, לא לבלוט יותר מדי. אלא שעם אמל ובתה, זה לא פשוט. הן מכבדות את שורשיהן, אך אינן מוכנות לוותר על שאיפותיהן.

סרט קטן עם נושאים גדולים

הסרט מציף נושאים מרכזיים כמו פליטות, צורך בשייכות והתמודדות עם גזענות, אך עושה זאת בגובה העיניים. אין כאן סיסמאות ולא נאומים ארוכים. הכול עולה מתוך החיים עצמם, מתוך עבודה יומיומית, מתוך מאבק על בית, מתוך רצון של ילדה להרגיש בטוחה בכיתה.

המשחק מצוין ונוגע ללב, במיוחד של קמיליה ג׳ורדנה, שמצליחה להחזיק דמות מורכבת בלי לגלוש למלודרמה. גם השחקנית הצעירה המגלמת את הבת מביאה למסך שילוב מרשים של תמימות ועקשנות.

בסיכומו של דבר, המלכה האם הוא סרט קטן בממדיו אך רחב במשמעויותיו. הוא מספר על נשים שאינן נכנעות. אמל ובתה אולי נאלצות להתכופף מול מציאות קשוחה, אך הן אינן נשברות. הן נאבקות, מתעקשות, חולמות. והעקשנות הזאת, השקטה והיומיומית, היא המלכות האמיתית של הסרט.

בימוי ותסריט: מנאל לבידי
בתפקיד אמל: קמיליה ג׳ורדנה
ז׳אנר: דרמה קומית חברתית
ארץ הפקה: צרפת
שנה: 2023