הסתברות לאהבה בקולנוע

הסתברות לאהבה: כשהכוכבים לא מצליחים להציל את העלילה

הסרט 'הסתברות לאהבה' של הבמאי עמיחי גרינברג מבקש לשלב בין רגשות משפחתיים לבין חוסר הוודאות של החיים, אך כבר מהרגעים הראשונים ברור שהכוכבים לא מצליחים להרים את העלילה.

סטטיסטיקאי אלמן בשם ראובן מוצא את עצמו נאלץ לגייס את נכדתו האמנית, עדן, לחקירה לא שגרתית. מה שמתחיל כהזדמנות לסיפור רגשי על פערי דורות ומאבק פנימי על חום ואהבה, הופך במהרה לעלילה מדשדשת וחסרת חידוש.

יהורם גאון, דמות מוערכת בקולנוע ובתיאטרון הישראלי, מצליח להעניק לראובן נוכחות כבדה ואותנטית. אך יחסו לנכדתו, שמגולמת על ידי משי קליינשטיין, לעיתים קשה לצפייה ואף מבחיל. קליינשטיין, מתוקה ושחקנית מוכשרת, עושה את המירב כדי למלא את הסצנות ברגש, אך העלילה המדשדשת והקומדיה השטחית אינם מאפשרים לה להאיר. פה ושם נשמע צחקוק קל מהקהל, אך זה רחוק מלהצדיק את הבחירה לצפות בסרט.

הרעיון המרכזי — הפער בין הסדר והחישוביות לבין הכאוס והרגש האנושי — הוא פוטנציאל מעניין, אך הסרט לא מנצל אותו. הקומדיה אינה מצליחה להצחיק, הקונפליקטים צפויים, והדמויות לא מקבלות מספיק עומק רגשי. הצופה מתקשה להתחבר לרגשות הפנימיים של הדמויות, ותחושת החסך הרגשי נותרת על המסך.

בהשוואה לסרטים ישראליים אחרים, שמצליחים לשלב עומק רגשי עם עלילה מרתקת, הסתברות לאהבה נשאר קרוב מדי לסטנדרט הקולנועי המסורתי: דיאלוגים בינוניים, קומדיה שטחית ומעט חידושים עלילתיים. מי שמחפש סרט ישראלי שמאתגר את הצופה או מציע חוויה ייחודית עלול להרגיש מאוכזב.

בשורה התחתונה, 'הסתברות לאהבה' מציג רגעים של חן וכנות בזכות כימיה בין השחקנים, אך לא מצליח להפעיל את המוח או לגעת ברגש באופן משמעותי. עם כל כך הרבה סרטים ישראליים וזרים טובים זמינים כיום, אפשר בהחלט לוותר עליו, במיוחד אם מחפשים חוויה קולנועית מעניינת ומאתגרת.

בימוי: עמיחי גרינברג

משחק: יהורם גאון, משי קליינשטיין