מתי בפעם האחרונה ישבתם מול אדם זר, ניסיתם להיראות במיטבכם, לשמור על נימוס ולהפגין ביטחון עצמי, בזמן שבתוך הראש שלכם התחוללה מלחמה עקובה מדם?
הסיטואציה המוכרת הזו, שהיא נחלתם של כמעט כל מי שיצא אי פעם לדייט ראשון, הופכת בידיו של הבמאי האיטלקי המוערך פאולו ג'נובזה למעבדה פסיכולוגית מרתקת בסרטו החדש "השיגעון שלנו".
ג'נובזה, שכבש את העולם עם "זרים מושלמים" שבו הטלפון הסלולרי היה המנוע לחשיפת סודות, בוחר הפעם לזנוח את הטכנולוגיה החיצונית ולצלול עמוק פנימה, אל תוך המנגנון המורכב והרועש ביותר שקיים: התודעה האנושית.
עלילת הסרט מתמקדת בערב אחד ובמרחב מצומצם. זהו דייט ראשון בין פיירו ללארה שמתרחש בביתה. על פני השטח, מדובר בשיחה שגרתית, אולי אפילו בנאלית, של היכרות ראשונית.
אלא שג'נובזה אינו מסתפק בדיאלוג החיצוני. הוא מציב על המסך, לצד כל אחת מהדמויות הראשיות, מקהלה של חמישה שחקנים נוספים המגלמים את הקולות הפנימיים שלהן. אין מדובר בטכניקה של קריינות או בפלאשבקים שמסבירים את העבר, אלא בנוכחות פיזית וחיה של "חלקי אישיות" שמתערבים, מתווכחים, מפתים ומתנגדים לכל מילה שנאמרת סביב השולחן.
הבחירה הזו הופכת את הדרמה הרומנטית לקומדיה של טעויות פנימיות. הקהל מוזמן לראות כיצד המחשבה הרומנטית מבקשת להאמין שמדובר בסיפור אהבה ממבט ראשון, בעוד הקול הרציונלי מזהיר מפני אכזבה והקול האינסטינקטיבי דוחף לקרבה פיזית מיידית.
כל תנועה קטנה, כמו שתיקה ממושכת מדי או חיוך מהוסס, מקבלת משמעות כפולה ומכופלת ברגע שהצופה נחשף לוויכוח הסוער שקדם לה בתוך הראש. זהו מנגנון קומי יעיל להפליא, שכן הוא נשען על הפער התהומי שקיים אצל כולנו בין ה"פרסונה" הציבורית שאנחנו מציגים לעולם, לבין הכאוס הרגשי שמתחולל בנו פנימה.
בלב היצירה עומדת השאלה מהי בכלל זהות. האם אנחנו הקול המהסס והפחדן שלנו? או אולי דווקא הקול המעז והחצוף? ג'נובזה מציע תפיסה מורכבת שבה אין קול אחד "נכון" או "אמיתי".
האישיות שלנו היא למעשה משא ומתן מתמיד בין כוחות סותרים, והשיגעון המרומז בשם הסרט אינו מחלת נפש קלינית, אלא המצב האנושי הטבעי של ריבוי קולות. כוחו של הסרט טמון ביכולת שלו לגרום לקהל לזהות את עצמו בתוך המקהלה הזאת.
כל צופה יוכל למצוא שם את הקול הפילוסופי שלו מתווכח עם הקול הפשטני, או את הקפריזיות שלו מערערת החלטה שהתקבלה רק רגע לפני כן.
ההצלחה של סרט שנשען על דיאלוגים ועל תנועה בין עולמות פנימיים וחיצוניים תלויה לחלוטין במשחק ובתזמון. אדוארדו ליאו ואיזבלה אגיאר, המגלמים את הזוג בלב הסערה, מצליחים לשמור על עוגן של אמינות בתוך המבנה התיאטרלי.
עליהם להגיב בו-זמנית גם לפרטנר שיושב מולם וגם להמולה של הדמויות שמקיפות אותם ומייצגות את מחשבותיהם. הכימיה ביניהם משכנעת, והם מצליחים להעביר את המתח הדק שבין הרצון להרשים לבין הפחד להיחשף.
עם זאת, המבנה הייחודי של הסרט טומן בחובו גם סכנה מסוימת של חזרתיות. לעיתים המנגנון של החצנת המחשבות הופך לכלי תסריטאי גלוי מדי, והקצב של הסרט עלול להרגיש איטי ככל שהערב מתקדם והגימיק מתחיל לאבד מהפתעתו הראשונית.
מעניין לבחון את הצלחתו המסחרית של הסרט באיטליה, שם משך למעלה משני מיליון צופים. נתון זה מעיד על כך שהקהל המודרני, שחי בעידן של מודעות עצמית גבוהה, צמא לייצוג של המרחב הפרטי הכנה ביותר.
בעוד שב'זרים מושלמים' הסודות היו חיצוניים, כאן הסוד הוא עצם קיומנו כדמויות רב-ממדיות וסותרות. ג'נובזה מזכיר לנו שהאינטימיות האמיתית אינה נוצרת כאשר קול אחד מנצח את האחרים, אלא כאשר שני אנשים מצליחים לגשר על המקהלות הפנימיות שלהם ולמצוא רגע של שקט משותף.
בשורה התחתונה, 'השיגעון שלנו' הוא סרט שמעורר חמלה כלפי עצמנו וכלפי המבוכה האנושית. למרות נטייה מסוימת לפישוט פסיכולוגי בחלק מהסצנות, הוא מצליח לעורר חיוך ולהציע מבט משועשע על הרגע שבו הכל מתחיל.
הוא מראה לנו שאהבה היא לא רק עניין של משיכה, אלא של ניהול נכון של כל הקולות שאנחנו סוחבים איתנו לתוך החדר. האם הקהל הישראלי יחבק את הסרט באותה חמימות כמו הקהל האיטלקי? קשה לדעת, אך למי שמחפש קומדיה רומנטית שמעזה להסתכל למחשבות בעיניים, מחכה כאן חוויה קולנועית מעוררת מחשבה.
בימוי: פאולו ג'נובזה | שחקנים: אדוארדו ליאו, איזבלה אגיאר | מדינה: איטליה | שפה: איטלקית (מתורגם) | אורך: 97 דקות
בימוי: פאולו ג'נובזה
שחקנים: אדוארדו ליאו, איזבלה אגיאר
מדינה: איטליה
שפה: איטלקית, תרגום לעברית ולאנגלית
אורך: 97 דקות
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
