חייו של צ'אק

'חייו של צ'אק' הוא אחד הסרטים החכמים, מעניינים והמעוררים למחשבה שתוכלו לראות כיום בקולנוע. על אחת כמה וכמה כשמדובר בסרט אמריקאי, שמכוון לקהל רחב מאוד וצריך לענות על טעמים רבים.

סטיבן קינג ידוע כמי שכותב ספרי בתחומי המתח, האימה והמדע הבדיוני, ספרים שעוררו קולנוענים רבים להפיק סרטים לפי אותם ספרים. הסרט שלפנינו כולל יסודות כלשהם של מדע בידיוני, אבל בעיקר הוא כולל סצנות יפהפיות מכל כך מהרבה בחינות. ביניהן גם סצינות של מחול, שחוזרות כמה וכמה פעמים לאורך הסרט.

הבמאי, שהוא גם בין כותבי התסריט לפי ספרו של קינג, מייק פלנגן, נקט טריק ידוע: שלושת חלקי הסרט הולכים אחורה. משמע, אנו מלווים את חייו של צ'אק מסופם אל ילדותו המוקדמת. יש לציין שצ'אק הוא יהודי, שיהדותו מודגשת, בעיקר, בטקסי הלוויות רבים שנאלץ להשתתף בהם עם מות בני משפחתו הקרובים. רגע אחד שבו הצופה הישראלי משפשף היטב את האזניים והעיניים, כאשר סבתו של צ'אק אומרת לו בעברית צחה, אם כי לא תיקנית, שהיא הייתה 'קוסית' כשהייתה צעירה.

צ'אק, בילדותו, שכל את הוריו בתאונה, כשאמו הייתה בהריון. כתוצאה מכך הוא גדל אצל סבו וסבתו, שנפטרו גם הם כשהיה צעיר למדי. הנער, שלמד מסבתו לרקוד ריקודים סלוניים, מפליא בריקוד, אך בעצת סבו רואה החשבון ושוחר המתמטיקה, לומד גם הוא ראיית חשבון. את זאת אנו רואים בחלק השלישי והמסיים של הסרט. בחלק השני, אנו רואים את צ'אק, שנסע לכנס רואי חשבון, מסתובב בכיכר בה נערה צעירה מנגנת בתופים. מבלי להבין למה (רמז: זה הזכיר לו את סבתו) הוא עושה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: רוקד בכיכר. בחורה שבן זוגה אך נפרד ממנה מצטרפת אליו, והשניים מפליאים בריקוד. זהו אחד החלקים היפים בסרט בעיני. הוא מכניס חדווה וחמימות.

בחלק האחרון, שהוא למעשה חלקו הראשון של הסרט, שלטי חוצות ממלאים את העיר ומכריזים שאנו מודים לצ'אק על 39 שנים. אף אחד לא יודע מיהו צ'אק. מה שכולם יודעים הוא, שהם עצמם נמצאים בסוף ימיהם, כיוון שכדור הארץ מתכלה והם עומדים למות יחד איתו. האפוקליפסה הזאת מתרחשת לפי השורה בשירו של המשורר וולט וויטמן האמריקאי: 'אני מכיל המונים'. השורה הזאת מוסברת במערכה השנייה: כל אדם מכיל עולם ומלואו, את כל מה ומי שפגש והכיר וידע במהלך חייו. לכן, מן הסתם, כשאדם עוזב את העולם, כל מה שידע וראה נעלם אתו. זאת האפוקליפסה.

הסרט מעט ארוך, קרוב לשעתיים, אך הוא מרתק, חלקיו שונים זה מזה, ולמעשה יש כאן לא שלוש מערכות, אלא שלושה סרטים שזורים זה בזה, לכן הוא קל לצפייה למרות אורכו. זהו סרט שמעורר לחשיבה, יש בו סוגים שונים של אנרגיות שניתן להתחבר אליהן, המחול, כאמור, וירטואוזי, אסתטי מאוד ומעורר לחיים. חלקים אחרים של הסרט הם לעיתים פחות נעימים לצפייה, אבל הם אינטליגנטיים.

בשורה התחתונה: סרט עשוי היטב, שלא לחינם זכה כבר בפרס 'בחירת הקהל' בפסטיבל טורונטו ויש לו סיכוי להגיע לאוסקר, שמתאים לטעמים רבים. אני עצמי אהיה מוכנה לצפות שוב, ואני לא אומרת זאת על סרטים רבים.