ילדות גרמנית בקולנוע

ילדות גרמנית – מבט תמים אל תוך עולם אכזר

הסרט 'ילדות גרמנית' (Amrum), בבימויו של פאטי אקין, הוא יצירה קולנועית נדירה שמבקשת להתבונן במלחמת העולם השנייה מזווית פנימית של העם הגרמני עצמו, של אלה שחיו בעורף, בתוך גרמניה הקורסת, בין הפצצות לבושה. מה הם ראו? במה הם האמינו? וכיצד נראתה המלחמה דרך עיני ילד שלא ביקש דבר פרט לאהבת אם וחתיכת לחם לבן עם חמאה ודבש עבורה, גם כשהאם היא נאצית אדוקה.

הילד כתום בעולם חשוך

במרכז הסרט ניצב נאנינג, ילד בן שתים־עשרה, המתגורר עם אמו ואחיו באי אמרום שבים הצפוני, מקום מבודד, שנראה תחילה כמקלט, אך עד מהרה מתגלה כמלכודת של שקט מתוח. האב, אינטלקטואל נאצי מהמבורג, נמצא בחזית. הוא היה אידיאולוג שכתב ספרים על תורת הגזע ועל 'עליונות הרוח הגרמנית'. האם, אשה משכילה ונאצית קשוחה, נשברת עם התאבדותו של היטלר, שוקעת בדיכאון עמוק ומסרבת לאכול.

נאנינג נותר לבדו, עם אחריות גדולה מדי לגילו. עולמו מתמוטט כאשר הוא מתחיל להבין קצה קצהם של דברים שהתחוללו בתקופת המלחמה, והוא מתחיל להבין את ההבדל בין טוב לרע, בין חיים של רעב לבין חיי מוסר.

עיניו התמימות הופכות למראה של גרמניה עצמה, עם שמנסה להבין כיצד נשבה בקסם של אידיאולוגיה מרושעת, ואיך ממשיכים לחיות אחריה.

מסע של אהבה ואשמה

הילד יוצא למסע נואש להשיג עבור אמו לחם לבן עם חמאה ודבש, מאכלים פשוטים שהפכו לסמל של תקווה. אבל הדרך לשם קשה ואכזרית. באחת הסצנות המזעזעות ביותר, הוא הורג ארנב ופושט את עורו כדי לשרוד. זו סצנה קשה לצפייה, אך גם פיוטית וממחישה עד כמה אדם מוכן להשקיע עבור השגת מטרה, שביעות רצונו של אדם אהוב. היא ממחישה כיצד התמימות עצמה נאלצת להתלכלך כדי לשרוד בעולם נטול חסד.

(אזהרת ספוילר) בסופו של דבר, האם אינה זוכה לטעום מן המאכל שעליו חלמה. כשהמלחמה מסתיימת, המשפחה עוזבת את האי וחוזרת להמבורג ההרוסה, אך הסרט אינו מסתיים בתמונת עזיבת האי אמרום בדרך חזרה להמבורג. את השיבה. במקומה מופיע הזקן שהיה הילד, שחוזר לאמרום ומביט אחורה — מבט של אדם ששרד, אך נושא עמו את זיכרון האכזריות והאשמה.

הדים מ'לבד בברלין'

יש בסרט הדים רבים ליצירה הקלאסית 'לבד בברלין' של הנס פאלדה, שהציגה את חיי הגרמנים הפשוטים תחת שלטון הטרור הנאצי. כמו שם, גם כאן נשאלת השאלה: האם ידעו? האם ראו? האם היה מקום להתנגדות מוסרית? הסרט אינו מאשים ואינו מזכה, הוא פשוט מביט, בעיניים של ילד, על עולם שבו האמת עצמה נעלמה.

אפילו ההיבט היהודי מופיע כאן ברמיזה דקה אך חדה: דודו של נאנינג אהב אישה יהודייה, אך לא הצליח להצילה ממחנה ההשמדה, ולא מעט באשמת הוריו של נאנינג. הסיפור הזה נזכר בקצרה, אך הוא זה שמציב את גבול המוסר שנפרץ, ואת המחיר האנושי של האדישות.

הבמאי – פאטי אקין וההתמודדות עם זהות גרמנית

הבמאי פאטי אקין, יליד 1973 בהמבורג, הוא אחד הקולות החזקים והמורכבים בקולנוע הגרמני העכשווי. בן למהגרים מטורקיה, הוא עוסק זה שנים בשאלות של זהות, אשמה וזיכרון. סרטיו, כמו 'עם הראש בקיר' ו־'הקצה של גן עדן', נעים תמיד על קו הגבול בין זהויות, בין מזרח למערב, בין אשמה לחיפוש אחר כפרה.

ב'ילדות גרמנית' אקין מפנה את המבט פנימה לא עוד אל המהגר או הזר, אלא אל הילד הגרמני עצמו, הדור הראשון שגדל אחרי הנאציזם, נושא של שותקים ואשמים. הוא אמר בראיון: "רציתי להבין איך זה לגדול בגרמניה כשאין לך עוד אמונה, כשהאידיאולוגיה של הוריך התרסקה ואתה צריך לבנות עולם חדש מתוך חורבות."

הבחירה באי אמרום כמקום ההתרחשות אינה מקרית. אקין עצמו בילה שם ילדות קיצית, והאי שימש בעבורו דימוי לזיכרון קפוא, מקום שנראה שליו אך נושא תחתיו סדקים של עבר שלא נחקר עד תומו.

קולנוע שקט ומדויק

אקין יוצר כאן קולנוע איטי, שקט, שבו כל תנועה וכל מבט טעונים במשמעות. הצילום של מתיאס דלווית באור הצפון הקר של אמרום יוצר תחושת קיפאון, חוסר זמן, כאילו המלחמה לעולם לא תיגמר. הצבעים דהויים, כמעט מונוכרומטיים, והקצב האיטי מדגישים את הייאוש השקט של הדמויות.

יאספר בילרבק הצעיר, בתפקיד נאנינג, מעניק הופעה יוצאת דופן, חסרת מילים כמעט, אך מלאה בנוכחות. מבטו, התמה והנוקב, נושא את כל סתירת הרגשות של הילדות הזאת: פחד, אהבה, אשמה, תשוקה להבנה.

מוסר, אשמה ותום

בסופו של דבר, 'ילדות גרמנית' איננו רק סרט על מלחמה. הוא סרט על מוסר. על מה קורה כשהערכים קורסים, כשההורים, הסמכות, התרבות, ההשכלה, מתגלים כחסרי מוסר. הסרט אינו מטיף ואינו מחפש כפרה. הוא רק מציב מולנו מראה.

בשורה התחתונה

'ילדות גרמנית' הוא אחד הסרטים החשובים והאמיצים שיצאו מגרמניה בשנים האחרונות. הוא מצליח לגעת בליבה הרכה של החברה הגרמנית, המקום שבו האשמה והזיכרון מתמזגים בילדות שאבדה. זו יצירה פיוטית, קשה לצפייה אך מרתקת, שנשארת עם הצופה זמן רב אחרי שהמסך מחשיך.

בזכות בימויו הרגיש של פאטי אקין, הצילום המדויק, ומשחקו המרומז של הילד, הסרט הופך למסע מוסרי מהדהד על תום, אשמה, ואפשרות מחודשת לאנושיות.

בימוי: פאטי אקין
תסריט: פאטי אקין, בהשראת סיפור חייו של קלאוס מריה ברנדאואר

שחקנים: יאספר בילרבק, לנה האוזר, אנדראס שכטאורך