כשקיץ הופך לסתיו

'כשקיץ הופך לסתיו' הוא, בלי שום ספק, סרט של שחקנית ענקית אחת, הלן ונסן. היא אמנם נמצאת כבר בחורף של חייה, במציאות כמו בסרט, אבל מעמדה כאחת מהשחקניות הטובות בצרפת נשמר לה גם בסרט הזה. גם השחקנים האחרים בקאסט טובים למדי, אבל היא מעצימה את כולם. הקשישה הקטנטנה הזאת, עם ההליכה הנמרצת וההליכות הנעימות, הסבתא והאם, מחזיקה סוד באשר לעברה, שהוא למעשה סוד גלוי לסביבתה, אבל לנו, קהל הצופים הוא סוד שמתגלה לקראת אמצע הסרט, ואנחנו צריכים להחליט האם הוא משנה את יחסינו כלפי הגיבורה הראשית שלנו, מישל. זהו טריק עלילתי ידוע, שכאן עובד מעבר למשוער. אני לא אעשה לכם ספוילר, כמובן. כדי לגלות אותו תצטרכו ללכת לצפות בסרט, שהוא ראוי לצפייה בכל מקרה.

הסרט מתחיל בכנסיה, עם סיפורה של מריה מגדלנה, הזונה שישו סלח לה. אנחנו מקבלים פה הצצה לחייהם של אנשי העיירה הכפרית שאינה רחוקה מפריז, שהם עדיין נוצרים שהולכים לכנסייה. מוטיב הכנסייה והאמונה יחזור על עצמו מספר פעמים, ומולו גם מוטיב החטא, שכולל פשעים שאיננו מבינים לגמרי את טיבם, כמו פשעו של ונסן, בנה של חברתה הקרובה של מישל, עליו ישב בכלא. ונסן מצטייר כדמות חיובית, בן נאמן לאמו ועוזר נאמן עוד יותר למישל.

מישל וחברתה הולכות לקטוף פטריות ביער. צילומים פסטורליים של יערות בעת בה קיץ משתנה לסתיו, ופטריות ראשונות פזורות על הקרקע. היא קוטפת, מבשלת לביתה שבאה לביקור עם הנכד. הבת מקבלת הרעלת קיבה, כיוון שלמרות הקפדת האם, הייתה שם פטריה מורעלת. הבת האנוכית, שכבר קיבלה דירה בפריז מאימה, דורשת גם את הבית בכפר. אחרי הרעלת הקיבה היא טוענת לעומת אימה שאינה יכולה להישאר, או להשאיר את בנה בידי אימה שהתגלתה כלא אחראית.

הבת מתה, ולא ברור האם נפלה או נדחפה, והסבתא מגדלת את הנכד, בעזרתו של ונסן, שהופך גם הוא לבן משפחה. הרבה דברים סתומים יש כאן, בסרט, שלא יובהרו עד תומם, ויסתבר לנו שלא על כל דבר יש תשובה, וכמו בחיים, לא תמיד נבין כל דבר לעומקו, וזה בסדר, ניתן לחיות כך.

בשורה התחתונה: זהו סרט יפהפיה, שלא לחינם זכה בפרסים בפסטיבלים בינלאומיים. הוא עמוק מבחינת העיסוק באופי האדם ובמוסר, עם צילומים יפהפיים, כולל צילומי טבע. משחק מעולה של הלן ונסן, וילד ששובה את ליבנו בחינו.

משחק: