להתחרט עליך

להתחרט עליך – רומן רומנטי

מרתק לציין, שזהו ז'אנר שכבר כמעט לא עושים, אפילו בהוליווד. פעם סוגת הרומן הרומנטי היתה מובילה בקולנוע. נער, נערה, גבר, אישה. מכשולים, ואז מוצאים את הדרך וחיים באושר ובעושר. להתחרט עליך (Regretting You), העיבוד הקולנועי החדש לספרה של הסופרת קולין הובר, שייך בדיוק לקטגוריה הזאת. סרט רומנטי מובהק, אולי אפילו רומן רומנטי במובן המסורתי של המושג, ובכל זאת, כזה שעשוי בטעם טוב, מלוטש ועם שחקניות שמצליחות להפוך קלישאה למשהו אנושי ונוגע.

נכון, זה לא סרט שיזכה בפרסים על מקוריות או עומק פילוסופי, אבל הוא בהחלט אחד מאותם סרטים שנעים לצפות בהם, גם כשאת יודעת כמעט כל סצנה מראש.

סיפור על שתי אהבות ושני דורות

הסרט נפתח בבבני נוער על שפת הים. אנחנו מיד רואים שני זוגות, שאינם מתאימים. למעשה, השניים שנותרים על החוף, בחורה צעירה שגילתה שהיא בהריון מהחבר שלה, זה שנכנס עם אחותה לטבול בים, והבחור שלידה, שהוא החבר של אחותה, הם הזוג המתאים.

מכאן, לתמונה מושלמת של משפחה אמריקנית קטנה, יפה ורגועה: אם, אב ובת מתבגרת. אותה עוברית שנוצרה 17 שנה קודם, והשניים התחתנו.

קלרה, הבת, בגילומה של מקנה גרייס, היא נערה מתוקה במובן הכי אמריקני שיש – ה־wholesome American girl. היא חכמה, רגישה, מתבגרת באיטיות מול העולם שמתחיל להיפתח בפניה, וחווה את ניצני האהבה הראשונה שלה. לצד האם, מורגן (אליסון וויליאמס), נבנה הקשר בין השתיים כמעין מראה רגשית אחת לשנייה: אם ובת שנמצאות כל אחת בנקודת מעבר של חייהן, מבלי לדעת עד כמה הן תזדקקנה זו לזו בהמשך.

רגע לפני הכול, המשפחה חוגגת את יום הולדתה של האם. הסצנה מצולמת בצבעים חמים, כמעט פרסומת לחיים מושלמים: בלונים, עוגה, משפחה מחויכת. ואז, בתוך כמה שניות, המציאות מתנפצת. תאונת דרכים טרגית גובה את חייו של האב וגם של ג’ני, אחותה של מורגן.

מכאן מתחיל המסע הרגשי. שתי הגיבורות מנסות לשרוד את האבל, כל אחת בדרכה, ומגלות תוך כדי סודות שמערערים את כל מה שחשבו שהן יודעות על האהבה, על נאמנות ועל המשפחה.

שני סיפורי אהבה במקביל

בעוד האם מתמודדת עם שברון הלב, קלרה מתאהבת, ממש כמו אימה, שנים קודם לכן, ומתחילה להבין עד כמה אהבה יכולה להיות גם מפלט וגם כאב. שני הסיפורים מתפתחים במקביל, נשזרים זה בזה, כמעט כמו דואט רומנטי שמתחיל לאט ונבנה לקראת התפרצות רגשית.

הבמאי ג׳וש בון, שומר כאן על איזון עדין בין מלודרמה לרוך. הוא דורך על פי התהום של הקיטש, רוקד סביבה, אבל לא נופל אליה. הוא יודע איך לצלם פנים אנושיות בשתיקה, איך לתת לשחקנים רגע של מבט אחד שמספר הכול. לעיתים הסרט מתקרב לסנטימנטליות יתר, אך דווקא שם, הוא פוגש את הצופה שמבין את הרגשות הללו ויכול להזדהות איתם. הכאב, המשיכה, הדחייה, כולנו מכירים את הרגשות האלה, והבימוי והמשחק מצליחים לדגדג אותנו בדיוק במקום הזה.

הצילום של טים אור יוצר אווירה רכה, מוארת, שבה כל דמעה נוצצת כמו ממתק. יש משהו יפה, אסתטית, במראה הכל-אמריקאי של השחקנים, ובמורשת של סרטים מסוג זה. הפסקול, מאת נייתניאל וולקוט, תורם לא מעט לתחושת הנוסטלגיה. אין כאן מוזיקה דרמטית או מתח, רק פסנתר רגוע, גיטרה אקוסטית, וכמה מנגינות שמזכירות לנו שהחיים מורכבים מרגעים קטנים של חסד.

בין קלישאה לאמת רגשית

האם הסרט צפוי? מאוד. האם זה מפריע? לא בהכרח. להתחרט עליך הוא לא סרט שמנסה לחדש, אלא סרט שמנסה להזכיר. להזכיר לנו שהכאב הוא חלק מהחיים, שהאהבה אינה מושלמת, ושהיחסים בין אם לבתה הם לעיתים המורכבים והיפים מכולם.

יש כאן כמה סצנות שנוגעות באמת בלב: רגע שבו קלרה קוראת מכתב ישן של אביה, סצנה של עימות טעון בין האם לבת, ושיחה אחת קטנה על סליחה, שמצליחה להחזיר אוויר ללב אחרי שעה של שתיקה רגשית.

אבל יש גם רגעים שבהם הסרט נכנע לקלישאה. הנעורים מוצגים לעיתים בצורה נקייה מדי, הדיאלוגים צפויים, והטוויסט סביב הבגידה המשפחתית נבנה באופן מעט טלוויזיוני. ועדיין, גם בתוך הנוסחה, הסרט שומר על חן, בעיקר בזכות שתי השחקניות הראשיות, שמצליחות ליצור ביניהן כימיה אמיתית.

קולנוע של נחמה

בסופו של דבר, זהו סרט שמאמין בכוח הרגש האנושי. הוא לא מתבייש להיות רומנטי, לא מתנצל על המתיקות שבו, ולא מנסה להעמיד פנים שהוא משהו אחר. בעידן של ציניות ושל תסריטים מתוחכמים, יש משהו כמעט מרענן בפשטות הזאת.

לכן, אם אתם מחפשים סרט מעורר מחשבה, פילוסופי, זה לא המקום. אבל אם אתם רוצים לשבת בערב חורפי עם תה, שמיכה, ולתת לעצמכם להתמסר לרגש, להתחרט עליך יספק בדיוק את המנה הזאת. הוא מזכיר למה לפעמים אנחנו דווקא לא מתחרטים על סרטים צפויים, רומן-רומנטיים, כי הם נותנים לנו בדיוק מה שהתכוונו לקבל: נחמה.

בשורה התחתונה:

להתחרט עליך הוא סרט רומנטי קלאסי במובן הישן והטוב. מתוק, נוגע, מרגש בדיוק במידה. לא משנה אם תקראו לו “סרט בנות” או “דרמה משפחתית”, הוא עשוי להיות סרט מתוק, משוחק בעדינות ומותיר אחריו חמימות נעימה. סרט  לערב רגוע, לגשם הראשון, או פשוט לרגע שבו מתחשק להתאהב שוב בקולנוע.

בימוי: Josh Boone

תסריט: Susan McMartin (בהתבסס על הרומן מאת Colleen Hoover)

שחקנים ראשיים: Allison Williams (מורגן גרנט), Mckenna Grace (קלרה גרנט), Dave Franco (ג׳ונה סאליבן), Mason Thames (מילר אדמס), Willa Fitzgerald (ג׳ני), Scott Eastwood (כריס גרנט)

מוסיקה: Nathaniel Walcott

צילום: Tim Orr

אורך: 117 דקות