דצמבר 14, 2025
פסטיבל 'האזרח כאן' בבית ניקו ניתאי הוא מפעל של תיאטרון חברתי. זהו אירוע שנועד לא רק להציג הצגות אלא גם להעלות מודעות ולעורר דיון, וגם להזכיר שתיאטרון הוא קודם כל במה של בני אדם עבור בני אדם. השנה חגיגות הפסטיבל החלו ב 3.12, יום זכויות אנשים עם מוגבלויות, ויסתיימו ב 10.12, יום זכויות האזרח, וזה ממש לא מקרי.
בצמוד להצגות שהן בתשלום, יש גם אירועים שאינם בתשלום, וכדאי לבדוק את התוכנייה (קישור למטה).
דורית ניתאי שמובילה כיום את התיאטרון שהקים אביה ממשיכה בדרכו ומניפה באומץ את הדגל של אומנות חיה ובועטת, כזו שאינה מסתפקת בלהיות מופע אלא מתעקשת להיות עמדה, מספרת על הפעילויות לשילוב אנשים עם מוגבלויות בתיאטרון שהיא מנהלת, ומסבירה כי זוהי פעילות נמשכת וקבועה, בה התיאטרון הוא מקום לאנשים עם מוגבלויות שונות, שבאים לצפות בהצגות וגם משתתפים בהן. "הם השווים ואנחנו השונים", היא אומרת.
עוד לפני שהאורות כבו קיבלו הצופים רגע שמבהיר את רוח המוסד הזה. מיה גונן פלג עלתה ושרה בשפת הסימנים. זה היה רגע קטן שדיבר אל לב הקהל. זוהי גם הזמנה לראות את מי שאינם זוכים בדרך כלל לאור הזרקורים, והצהרה שמי שאינו תמיד נשמע יכול וצריך להיות חלק מהשיח. כך נפתח הערב וכבר אז היה ברור שמדובר בתיאטרון שמבקש אחרת, מטיף אבל גם מקיים.
לאחר ההצגה התקיים רגע מרגש נוסף. צביקה דולב, שמתנדב בצורה אינטנסיבית כבר שנים במערך ההשתלבות בקהילה, קיבל פרס על תרומתו. זוהי מחווה משמעותית לאדם שמחזיק במו ידיו חלק מהחוט שמאפשר למפעל הזה לפעול לפי יעדיו. רוח מסירות הופכת לחלק בלתי נפרד מהיצירה.
מכאן עברה הבמה אל 'מכתב אבוד', מחזהו הסאטירי של יון לוקה קאראג'אלה, שנכתב במאה ה 19. הוא נחשב לאחד מטקסטי התיאטרון הרומניים החשובים ביותר ודווקא משום שהוא נטוע בתקופה אחרת לגמרי, בשפה אחרת, שמות זרים ותלבושות מגוחכות, נוצר אפקט מוזר ומטלטל. ככל שהעלילה מתקדמת כך הולכת ומתבהרת התחושה שאולי קאראג'אלה לא כתב רק פרודיה על רומניה. אולי הוא בעצם כתב עלינו.
המחזה מתרחש בעיירה רומנית קטנה ערב בחירות. על פניו זוהי עלילה פשוטה. שתי מפלגות מתחרות על השלטון, ובראש כל אחת מהן עומד אדם מניפולטיבי ואינטרסנט. כל אחד מהם משוכנע בדרכו. כל אחד מפתח רשת של קשרים והבטחות. כל אחד מחבק את הכוח ומנסה להבטיח את מקומו בפסגה.
ואז מופיע אותו מכתב אבוד. מכתב אהבה טעון ומביך שנשלח על ידי אחת הדמויות ונופל לידיים הלא נכונות. מה שמתחיל כעניין אינטימי בין שניים מתגלה כמטען פוליטי רב עוצמה, וכמו שקורה ברוב הסאטירות הגדולות דווקא הפרט הקטן הוא זה שמפרק את המערכת הגדולה מבפנים, ומגלה את כוחה של האישה שעומדת במרכז הסודות והשקרים לעשות מניפולציות על כולם ולהשיג מינויים כרצונה. נשמע מוכר?
כאשר המכתב הופך לכלי סחיטה מתחילה להתבהר התמונה האמיתית של הפוליטיקה במחזה. מערכת בחירות שנראתה בתחילה כמו משחק תרבותי הופכת לקרקס נטול מעצורים.
עולמות של שקרים, רומנים, עסקאות אפלות, הבטחות שניתנו בחדרי חדרים ומידע שיוצא משליטה. ההצגה מגלה בהדרגה שלא מדובר רק בתחרות בין שתי מפלגות אלא במערכת שלמה שניזונה ממניפולציות. מה שנראה תחילה כקומדיה קלילה מתהפך למראה עקומה ומדויקת על מנגנון הכוח.
העיבוד של ניקו ניתאי להצגה הוותיקה הזאת, ניכר בבחירה לא לפאר, לא להכביד ולא לייפות. ההפקה משתמשת במינימליזם כהצהרה. הבחירה בנתונים מצומצמים הופכת את השחקנים לכלי העיקרי. הדמויות מצוירות בהגזמה מכוונת גרוטסקית לפעמים כמעט כואבת אך המשחק מדויק מספיק כדי לא ליפול לקלישאות.
יש בהצגה רבת המשתתפים איכות של תזמורת אנושית. כל שחקן מביא אל הבמה את העולם הפנימי של הדמות ומערבולת האינטרסים ששוטפת את הבמה נראית אמינה בדיוק בגלל שהיא מוגזמת. זו הגזמה שמסומנת בכוונה והיא שואבת את הצופה פנימה.
התלבושות שזוכות לנוכחות ברורה נעות על הגבול בין מציאות לקרקס. נאומים נישאים בהבעה מפוטמת מבטים מתחלפים במהירות. הסודות מבעבעים והכול עטוף בהומור שחור שמחליק בגרון רק כדי להיתקע רגע אחרי. השילוב בין הפשטות של הבמה לבין ההגזמה של הדמויות יוצר משחק מעניין בין קרבה לריחוק. הצופה נמשך פנימה אבל יודע שהוא מסתכל על עולם לא שפוי. אהה. בדיוק כמו במציאות שלנו.
ועכשיו מגיע החלק של הביקורת האישית, זאת שאי אפשר להחביא. אנחנו אוהבים להסתכל על רומניה של קאראג'אלה כאילו היא רחוקה מאיתנו. האמנם? למעשה, היצירה שלו היא אוניברסלית ומתאימה, יותר מכל, גם לנעשה כאן ועכשיו.
למעשה, הדבשת הרומנית שהוצגה ביצירתו של קאראג'אלה קטנה לעומת הדבשת שאנחנו מגדלים כאן. השחיתות שאנו רואים מסביבנו היא כבר מזמן לא אירוע נקודתי. היא הלך רוח. היא מערכת יחסים.
בדיוק כמו באותה עיירה רומנית במחזה גם אצלנו יש ערבוב מסחרר של כוח והבטחות של הצהרות מוסריות מתוקות ושל עסקאות מפוקפקות מתחת לשולחן. אצלנו גם קיים שיכור כזה שמתרוצץ מצד לצד ומנסה להבין לאן ללכת, איזה צד לבחור מהי האמת ומהו השקר. לפעמים השיכור הוא לא דמות במחזה אלא משל על כלל הציבור.
זה אותו מצב שבו מסואבים שונים נחמדים יותר או פחות, ובעיקר אינטרסנטים חמדנים, רוכבים על גבו של האזרח. נכון יותר לומר שהם רוכבים על גבם של הרומנים במחזה, אבל הקהל באולם מבין היטב את הקריצה. ההצגה הופכת להיות משל שמרחיב את הזמן ואת המקום. ההפרדה שבין רומניה של אז לבין ישראל של היום נעשית דקה עד שקופה.
ההצגה מצליחה לעשות דבר שאינו פשוט כלל. היא גורמת לנו לצחוק. ואז היא מכריחה אותנו לגלגל את הצחוק אחורה. יש משהו כואב בכך שהסאטירה מתבררת כריאליזם מדויק יותר ממה שהיינו רוצים. בדיוק זאת גדולתה של ההפקה. היא אינה מטיפה. היא אינה מצביעה על אשמים. היא פשוט פורסת מציאות תיאטרלית שהופכת למראה. באותו רגע שבו הצופה מזהה את עצמו את סביבתו ואת המערכת שבתוכה הוא חי. ההצגה אינה מופע אלא דיאלוגים חדים. יש לציין שזוהי הצגה שרצה כבר שנים רבות, והיא תורגמה, עובדה ובויימה על ידי ניקו ניתאי ז"ל, ממייסדי וענקי הפרינג' הישראלי.
הבחירה להציג את המחזה במסגרת פסטיבל 'האזרח כאן' מעניקה לו ממד נוסף. זהו לא רק סיפור על עיירה רומנית קטנה ועל מכתב שנפל לידיים הלא נכונות. זהו סיפור על אזרחות. על כוח ועל חוסר כוח. על מה אנחנו מוכנים לראות ועל מה אנחנו מעדיפים להעלים עין. בית ניקו ניתאי מצליח להעניק לטקסט הישן הזה טעם חד מפוכח חתרני ובעיקר רלוונטי. העשייה התיאטרונית כאן אינה רק מלאכת משחק אלא בחירה חברתית.
בסיום הערב הצופה יוצא עם שתי תחושות מנוגדות. מצד אחד הרצון לצחוק כי ההצגה באמת מצחיקה. מצד שני הבחילה הקלה של מי שהצחוק שלו חושף אמת שלא קל לשאת. זה אולי ההישג הגדול ביותר של ההפקה. היא מזכירה לנו שתיאטרון יכול להיות מהנה אבל הוא גם יכול להיות כלי שמטלטל. בישראל 2025, על סף 2026, זוהי אמירה חזקה ונחוצה.
מכתב אבוד בבית ניקו ניתאי היא הצגה שאינה רק תיאטרון. היא נקודת מבט. היא אזהרה, שאמנם נמסרת בצורה קומית ובמשחק מצויין, אך היא תזכורת לכך שהשחיתות אינה סיפור של מדינות אחרות. היא עומדת ליד הדלת שלנו. לפעמים היא אפילו לא טורחת לדפוק.
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©