משנות את הכללים

הסרט 'משנות את הכללים', באנגלית: striking the palace', שם שיש לו משמעות כפולה: מכים את הארמון, במובן של המקום העשיר ומנקר העיניים, או הפאלאס, שם של בית מלון. בצרפתית, שפת המקור, שמו בכלל 'ידיים קטנות', שמשמעו, הידיים הבלתי נראות שמשרתות את העשירים, הידיים שהן שקופות עבורן.

אנשים עשירים שמשלמים למעלה מ 9000 אירו ללילה על סוויטה במלון, וכלל אינם חושבים על אותן ידיים קטנות, שקופות. לעומתם נשים מהשכבות החלשות ביותר של החברה, שתלויות לפרנסתן בתנאי העבודה הגרועים ביותר שניתן להציע. אותן נשים שקופות צריכות לנקות את החדרים המטונפים, המבולגנים, שהם משאירים אחריהם. כמובן שהם אינם חושבים על הנשים שנאבקות כל יום להביא אוכל לעצמן ולמשפחתן.

האנשים העשירים הללו הם גם לא באמת העניין בסרט הזה. הם כמעט שקופים. קיומם הוא עובדה חברתית וכלכלית. למעשה, זהו סרט חברתי, שנעשה לפי מקרים אמיתיים של שביתות חדרניות בכמה מלונות יוקרה כאלה. בתי מלון שגובים סכומי עתק ללילה, אך מרעים את תנאי העובדות הזמניות עד כמה שאפשר, ויורדים יותר ויותר נמוך, גם ביחסם הברוטלי כלפי הנשים הללו, שנמצאות במילא בתחתית הסולם החברתי.

זהו סרט חברתי שאינו מותח ביקורת אמיתית על העשירים. הוא מתמקד בהתנהלות המלון, בשיטה שמפלה את העובדות הזמניות יחסית לעובדים הקבועים שגם הם, מן הסתם, לא באים מהמעמדות החברתיים החזקים. זה מה שקורה כאשר מנסים לעשות סרט חברתי במסווה של קומדיה ומקלילים ככל שניתן. כדי להפוך את הסרט לפופולרי יותר, כדי להוציא מהצופה כמה צחוקים פה ושם, הנושא הרחב יותר מתמסמס.

יחד עם זאת, זהו סרטו החברתי השני של הבמאי נסים שיקאווי. סרטים חברתיים הם הז'אנר שלו והוא בעל ניסיון כמורה לאוכלוסיות מוחלשות. גם כבמאי, הוא עוסק בנושאים הללו במיומנות.

הוא מצליח לקחת את הבעיה הסוציואקונומית הזאת ולהאניש אותה. הוא הופך את השחקניות לנשים אינדיווידואליות אשר נכנסות ללבנו ומצליחות לגעת.

השחקנית הצעירה לוסי שארל אלפרד משחקת היטב את הבחורה שגורלה לא שפר עליה. היא גדלה במשפחת אומנה שזרקה אותה והיא נאלצת לעבוד בעבודות דחק. היא מעלה בנו את הרצון לדאוג לה, כפי שעושה החדרנית המבוגרת שהיא חמורת סבר מצד אחד, אך מאוד אנושית ואכפתית. השחקנית הוותיקה קורין מסיירו מצליחה גם היא לגעת בליבנו, עם אישיותה המורכבת.

המקרה שיצר מפנה במשא ומתן ושיפר את תנאיהן של החדרניות הזמניות הוא תצוגת האופנה האלטרנטיבית שעשו במהלך שבוע האופנה הפריזאי הידוע. העובדות, ששבתו במשך חודשים ארוכים, בהם תגובת המלון הייתה להחליף כל חדרנית זמנית בחדרנית זמנית אחרת, העלו רעיון מקורי. הרעיון הזה, להשתלב בשבוע האופנה, הביא להן הרבה חשיפה ומודעות. התקשורת שהתגייסה למקרה, הביאה את הנהלת בתי המלון לתקשר וליצור מו"מ עם החדרניות הזמניות ולשפר את תנאיהן.

יש לציין כי בית המלון בו צולם הסרט הוא בריסטול הפריזאי, שהוא בית מלון שבאופן עקרוני אינו מעסיק עובדים זמניים.

בשורה התחתונה: סרט לא קל חברתית. הכנסת אלמנטים אנושיים ואפילו קומיים הופכים אותו לנוח יותר לצפייה. הידיעה שהוא מבוסס על מקרה אמיתי הופכת אותו לסרט מעניין, בעיקר לאוהבי הקולנוע החברתי.

בימוי: נסים שיקוואי
בהשתתפות: קורין מסיירו, לוסי שארל-אלפרד, מארי-סונה קונדה, סאלימטה קמאטה
שפה: צרפתית, תרגום לעברית