הסרט 'נירנברג' (Nuremberg) הוא יצירה קולנועית ארוכה, קשה מאוד לצפייה, אך גם אחת החשובות והמרתקות של השנים האחרונות. זהו סרט שכדאי ואף חובה לראות, במיוחד לכל מי שמתעניין בהיסטוריה בכלל ובהיסטוריה יהודית בפרט.
משפטי נירנברג היו רגע מכונן בתולדות האנושות. לראשונה בהיסטוריה, החליטו בעלות הברית להעמיד לדין את בכירי המשטר הנאצי, לא כנקמה אלא כהליך משפטי מתועד, מתוך אמונה בצדק ובמשפט הבינלאומי. האמריקנים התנגדו להוצאה להורג ללא משפט. הם חששו שהדבר יהפוך את הפושעים למרטירים. גם שחרורם היה בלתי מתקבל על הדעת. נותרה דרך שלישית: משפט. משפט אמיתי, שבו תתועד האמת, תישמע הזוועה, ותיקבע אחריות אישית.

ההחלטה הזו הולידה את מה שנודע כמשפטי נירנברג: סדרת משפטים נגד בכירי ההנהגה הנאצית, שבהם נקבע לראשונה המושג “פשע נגד האנושות”. נירנברג, העיר בה נחקקו לראשונה חוקי הגזע, בה היטלר הסית נגד היהודים כשעיר לעזאזל שלו, נבחרה כמקום בו יישפטו הנאצים על פשעיהם.
במרכז הסרט עומד סיפורו של הפסיכיאטר האמריקני ד״ר דאגלס קֶלי (Douglas Kelley), שנשלח לגרמניה מבלי לדעת את טיב המשימה שמצפה לו. רק עם הגעתו נחשף אל האסירים יוצאי הדופן שעליו להעריך צמרת הרייך השלישי, ובראשם המשנה להיטלר, הרמן גרינג.
במפגש בין שני אנשים שונים כל כך, המדען הבוחן את נפש האדם, מול הפושע הכריזמטי, המניפולטיבי והמתוחכם, מתרחש עימות פסיכולוגי טעון. גרינג, אישיות סמכותית, יהירה אך אינטליגנטית, כמעט מצליח להפוך את דוכן הנאשמים לבמת הצדקה עצמית. אך קֶלי, בנחישותו וביכולתו לזהות את נקודת התורפה של גרינג, מצליח לחשוף את המסכה שמאחורי האיש. זה קרה בתהליך ארוך, בו חלה התקרבות אמיתית בין השניים. לא מן הנמנע כי קלי באמת ראה בגרינג תכונות חיוביות, עד שראה באולם המשפט את העדויות המצמררות לרצח יהודים ב 1200 מחנות השמדה.
גרינג, כידוע, לא המתין להוצאתו להורג. הוא שם קץ לחייו באמצעות בליעת כמוסת ציאניד שהצליח להבריח עמו לתאו. למעשה, החזיק בגלולה במשך כל הזמן, כי האמין שיצליח לחלץ את עצמו.

בסרט משולבים קטעי ארכיון אותנטיים ומזעזעים, בהם נראים גופות, מחנות הריכוז והמוזלמנים, עדויות נוראיות על הזוועות שעוללו הנאצים ליהודים (גילוי נאות: לא צפיתי בחלק הזה) מדובר בדקות לא פשוטות לצפייה, אבל גם חיוניות. בעולם שהולך ונעשה שוב אנטישמי, יש חשיבות עצומה לחשיפה מחודשת של התמונות האלה, תזכורת למה שקורה כשהשנאה והאדישות מנצחות את האנושיות.
אחת הדמויות הנוגעות ללב היא המתורגמן, שמתברר בהמשך כי הוא יהודי שנמלט מגרמניה ממש ברגע האחרון, שכבה נוספת של מורכבות רגשית ואירוניה היסטורית.
הפסיכיאטר עצמו, כפי שנרמז בסוף הסרט, לא האריך ימים. הוא ניסה להזהיר את העולם מפני מגמות דומות לאלו שזיהה בגרמניה של שנות השלושים, והדגיש בספרו כי “טיפוסים כאלה קיימים בכל מקום. כשהם מצליחים לסחוף את עמם, מתחילה הסכנה האמיתית”. מילותיו מהדהדות ביתר עוצמה גם כיום.
המשחק הוא מהחוזקות הבולטות של הסרט. ראסל קראו בתפקיד גרינג נותן הופעה מורכבת, מפחידה ומרשימה. הוא מצליח להעניק לדמותו רבדים של כריזמה ואכזריות מסוכנת, אם כי דוברי גרמנית יבחינו מיד שגרמנית אינה שפתו. רמי מאלק בתפקיד הפסיכיאטר מדויק ואיפוקו רק מגביר את המתח. גם השחקן המגלם את המתורגמן מוסיף רובד אנושי ומוסרי למערכה.
הבימוי של ג'יימס ונדרבילט מאופק ואלגנטי. הוא שומר על קצב איטי, מחושב, כזה שמאפשר לצופה לחוש את המשקל של ההיסטוריה, אך גם את חוסר האונים האנושי מול הרוע.
'נירנברג' הוא סרט אינטנסיבי, ארוך, טעון רגשית ומוסרית, אך הוא גם שיעור חשוב לאנושות. מקומם של משפטי נירנברג בהיסטוריה האנושית של המאה האחרונה, ההכרה העולמית באחריותם של הנאצים לרצח היהודים בצורות מזוויעות. חשוב במיוחד בימים אלה, כשהאנטישמיות מרימה שוב ראש.
הסרט הוא שיעור על האחריות, על הסכנה שבהתעלמות, ועל האופן שבו רוע יכול להופיע בפנים רבות.
זהו סרט שראוי לכל תשומת לב. תזכורת חיה לכך שהעבר עודנו נושם, ושהשיעורים ממנו חייבים להילמד שוב ושוב.
בימוי: ג׳יימס ונדרבילט
תסריט: ג׳יימס ונדרבילט, על פי הספר The Nazi and the Psychiatrist
שחקנים ראשיים:
ראסל קראו, רמי מאלק, קולין הנקס, ג'ון סאטרי, מייקל שאנון, ליאו וינסנט וודל, ריצ'ארד אי גראנט
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©