עוברים, 1993, ב vod של הסינמטק

⭐⭐⭐☆ (3.5/5)

ילדות בעת גירושין: משבר מתמשך

הסרט Moving של שינג'י סומאי משנת 1993 הוא אחת ההתבוננויות המדויקות והלא מתפשרות בילדות בתוך פירוק משפחתי. זהו סרט ישן שנראה ומרגיש כמו סרט ישן, שמשתמש בטכניקות צילום ועריכה שונות לחלוטין מאלה שנהוגות כיום, ובכל זאת לא נס ליחו.

על פניו זהו סיפור פשוט על ילדה בת אחת עשרה המתמודדת עם גירושי הוריה, אך בפועל מדובר בחקירה של תודעה. הסרט אינו עוסק בגירושין כאירוע דרמטי אלא כחוויה פנימית מתמשכת, כמצב נפשי שבו המציאות מאבדת יציבות והילד נדרש לארגן אותה מחדש בכוחות עצמו.

רנקו, המכונה רן ובבית הספר אושירה, מוצגת כילדה חכמה ומוכשרת אך בעיקר כבוגרת לגילה, בגרות שנובעת ממצוקה ולא מבחירה.

חברה, שליטה מדומה והפער בין מבוגרים לילדים

רנקו חיה בתוך מסגרת חברתית יפנית המאופיינת בלחץ קולקטיבי ובנורמות נוקשות. הסרט אינו מציג זאת באופן ישיר אלא מאפשר לתחושת הסטיגמה לחלחל דרך הסביבה.

גירושין אינם רק עניין פרטי אלא גם פגם חברתי, ורנקו מפנימה את הרעיון הזה עד שהוא מגדיר את זהותה. במקביל, הפער בין עולמם של המבוגרים לבין עולמה של הילדה הולך ומתרחב. ההורים מנסים למסגר את הפרידה כמהלך נסבל, אולי אפילו חיובי, אך רנקו קולטת את השבר ולכן מפתחת מנגנוני שליטה מדומים.

היא מסתירה את מצבה, מסתגרת, רצה, ובעיקר פועלת באופן אקטיבי לאחד מחדש את הוריה. רכישת כרטיסים לנופש ולבילויים משותפים אינה מחווה תמימה אלא ניסיון ריטואלי לארגן מציאות שאינה ניתנת לשליטה. הדיוק הפסיכולוגי כאן מרשים במיוחד.

בימוי של זמן ורגע הקריסה

סומאי בוחר בשפה קולנועית המבוססת על שוטים ארוכים ותנועה זורמת, שמייצרים תחושת זמן ממשי. אין הכוונה רגשית מיידית והצופה נדרש להתבונן. הקצב האיטי לעיתים מכביד, אך הוא זה שמאפשר למתח להיבנות באופן אורגני.

רגע השיא מגיע בסצנה בכיתה, שאינה רק גילוי של סוד אלא קריסה של מנגנון ההכחשה. רנקו נאלצת לומר בקול את מה שניסתה להסתיר, והפעולה הזו הופכת לאלימה כלפי עצמה. השפה עצמה נכשלת, והפער בין חוויה לביטוי נחשף במלואו. הבחירה לא לרכך את הרגע ולא להציע פתרון רגשי מיידי היא שמעניקה לסרט את כוחו.

משחק

ההופעה של טומוקו טאבאטה בתפקיד רנקו היא הישג מרכזי. זהו משחק מאופק אך טעון, שמצליח להעביר מורכבות רגשית דרך פרטים קטנים. היא אינה מבקשת הזדהות קלה אלא מציגה דמות מורכבת ולעיתים לא נוחה.

גם קיוקו קישידה ואיצ'ירו מיקי תורמים לאווירה המאופקת שמדגישה את הפער בין מבוגרים לילדים. עם זאת, האורך והקצב האיטי עלולים להרחיק צופים, ויש רגעים שבהם הריאליזם בא על חשבון חדות דרמטית.

למרות זאת, מדובר ביצירה כנה ומדויקת, מקומית מאוד אך גם אוניברסלית לחלוטין, שנשארת זמן רב לאחר הצפייה.

בימוי: שינג'י סומאי
תסריט: שינג'י סומאי, יויה סאטו
מבוסס על רומן מאת: טאיקו אוטה
שחקנים: טומוקו טאבאטה, קיוקו קישידה, איצ'ירו מיקי
שנה: 1993