פאקינג מן בתיאטרון המשולש

ההצגה שעולה בימים אלה ב'משולש' נבנתה על פי המחזה של דיפייטרו, היא מותאמת למנטליות הישראלית של ימינו אלה. יש משהו מאוד יפה, אסתטית, ונוגע ללב ב'פאקינג מן' הישראלי. כמסורת תיאטרון המשולש, הבמה תמיד מאוד יפה, ויחד עם התאורה היא משחקת תפקיד חשוב בהצגת הדברים. פה יש גם סרטוני וידיאו על רקע ההתרחשויות על הבמה, שגם הם מעשירים מאוד את המשחק המעניין.

העלילה מעבירה אותנו מהחייל שנפגש עם זונה גיי, שמבקש ממנו 300 שקל עבור מציצה. החייל מתלבט, הוא לא בטוח עדיין בזהותו המינית, מקווה שזה יהיה משהו חד פעמי, תשוקה חולפת. ברור שזה לא כך, אבל כשהצעיר הזונה מבהיר לו את זה בדרכו, הוא מתפרץ עליו ומכה אותו. ההצגה בנויה כך, שאנחנו נבין מה בדיוק קרה שם ומה קרה בעקבות אותה סצנה רק באחת הסצנות הבאות. ספוילר קטן: הקשר בין החייל לזונה יתמיד, ואפילו יהפוך בהדרגה לקשר זוגי אוהב. אותו חייל יפגוש אחר כך בגבר אמיד, בסאונה, ויספר לו על ההתרחשויות הללו, והגבר הזה יספר לו, בתמורה, על הזוגיות שלו, במשך שנים רבות, עם בן זוגו שנעלם לו.

אנחנו נלווה גם את הגבר הזה למפגש שלו עם סטודנט שמכנה את עצמו 'בי סקסואל' ומצליח לפתות אותו, ונמשיך לעקוב אחר הזוגיות שלו, ומשם נמשיך הלאה, עד למפגש של שחקן נשוי (לאישה) מפורסם עם מחזאי ליגה ז', מפגש מיני שמתבצע, כמה אירוני, בארון דווקא. המחזאי מוציא את השחקן מן הארון כשהוא נפגע ומפרסם את המפגש המיני הזה. השחקן, שמחליט שדי לו בהסתרה, נפגש עם מגיש תוכניות אירוח, שגם הוא בארון. האחרון מנסה לשכנע אותו לא לצאת מן הארון בשידור, אבל השחקן מחליט אחרת, ומשלם את המחיר.

מה שאנחנו רואים בהצגה הזאת, אם כן, הוא לא רק מחיר נפשי וריגשי שגאים משלמים על התנהלותם, בין אם הם בארון או מחוצה לו, ואפילו מקיימים מערכות יחסים מונוגמיות במשך שנים, אלא גם מחירים חברתיים שהם משלמים, עדיין, במאה ה 21, ואולי בתקופה שבה יש נסיגה במעמד הגאווה במדינת ישראל, זה אפילו עוד יותר רלוונטי.

החשוב ביותר בכל הצגה הוא החיבור עם הקהל. כל האנרגיות עוברות, בתהליך דו סיטרי בין השחקנים על הבמה לבין קהל הצופים. יש תחושה של חיבור חזק בין שני הצדדים של הקיר הרביעי. למרות שהוא לא נשבר בהצגה הזאת, השחקנים לא מדברים ישירות אל הקהל, הקהל מזדהה. ואמנם, רוב הקהל מורכב מחברי הקהילה הגאה, אשר תיאטרון המשולש הוקם עבורם, אבל בסופו של חשבון, זוהי הצגה שמתאימה לכולם. היא מספרת על יחסים בין גברים גאים, אבל גם בקרב הסטרייטים, המצב לא שונה בהרבה. הוא אולי מודגש ומוקצן יותר בקרב הקהילה הגאה.

גם בקרב הסטרייטים יש כיום מבוכה גדולה וחוסר ביטחון במערכות יחסים, יותר מתמיד. אנשים מחפשים אישור והערכה אבל לא תמיד זוכים להן במפגשים מיניים, שלעיתים הם רק סטוץ שהאדם השני קם ויוצא ממנו, וחוויית הניכור וחוסר הערך מגדילים את המבוכה ואולי גם את חוסר היכולת להיכנס למערכת יחסים כנה ושוויונית. גם בקרב הסטרייטים, כמו בקרב הגאים, יש זוגות נאמנים וזוגות בוגדים. למעשה, זוהי הצגה אוניברסלית, שמן הסתם יבקרו בה רק אנשים שיהיו פתוחים לראות מעין סימולציה של יחסי מין על הבמה, שמוגשים בצורה פרובוקטיבית, אבל לכל אחד יש משהו ללמוד מההצגה הזאת.

מאת ג'ו דיפייטרו | תרגום ובימוי רום רזניק | בהשתתפות נדב ארטשיק, רם גואטה, ישי בן משה, ידידיה ויטל, שלו גלבר | תפאורה ותלבושות רועי ואטורי | מוסיקה כנען לבקוביץ | תאורה איל דניאל | עיצוב וידאו נועם צפתי | צילום וידאו יובל קורן | עוזר במאי עדו שחק | צילום נדב יהלומי | אריזה גרפית אליעד סודאי | איפור metoxxx