פאקינג מן היא הצגה שבנויה בצורה מיוחדת, מאוד אינטליגנטית ויצירתית. היא פותחת וסוגרת מעגלים חשיבתיים וחברתיים, והיא עושה זאת בצורה מאוד פרובוקטיבית ואסתטית, שמעוררת את החושים ואת המחשבה.
ארתור שניצלר כתב את המחזה 'המעגל' בשנת 1897 בגרמניה. המחזה המקורי מורכב מעשרה דיאלוגים קצרים, שכל אחד מהם מתאר סצנה אינטימית בין שני אנשים. כל סצנה מקשרת בין הדמויות באופן שבו אחד מהשותפים בסצנה הקודמת הופך להיות אחד מהשותפים בסצנה הבאה, וכן הלאה, עד שהמעגל נסגר. הוא מתחיל במפגש בין זונה לחייל, נע משם למפגש בין החייל לבין משרתת, המפגש הבא הוא בין המשרתת לנער צעיר, עד למפגש האחרון, שהוא שוב בין הנער הצעיר (לבין רוזן).
המחזה מעלה, במהותו, שאלות פילוסופיות על מיניות, אהבה ומעמדות חברתיים. הוא מציג כיצד מערכות יחסים, מרוממות או שטחיות, מבוססות על יחסי כוח, תשוקה והיעלמות מהירה של רגשות. שניצלר מבקר בחריפות את החברה הבורגנית בווינה של סוף המאה ה-19, שהתיימרה להיות מוסרית וטהורה, אך למעשה הייתה מלאה בצביעות מינית.
בגלל תוכנו הפרובוקטיבי, המחזה עורר שערורייה גדולה עם פרסומו. הוא נאסר להפקה בפומבי בווינה ובהמבורג במשך שנים רבות, והפקה שלו בברלין בשנת 1920 גרמה למהומות שכונו "מהומות המעגל". המחזה נחשב עד היום ליצירה פורצת דרך שחוקרת את טבע התשוקה האנושית בצורה נועזת וחסרת פשרות.
המחזה 'פאקינג מן' נכתב על ידי המחזאי האמריקאי זוכה פרס הטוני, ג'ו דיפייטרו, ועולה כעת בבכורה ישראלית בתיאטרון המשולש. מעניין עד כמה נפש האדם, עם כל הפיתוחים הטכנולוגיים וכל השינויים התרבותיים, איננה משתנה. בדומה למחזה המקורי של שניצלר, גם "פאקינג מן" מעלה שאלות פילוסופיות על טבעה של האהבה, מיניות, בדידות ואינטימיות, ובסופו של דבר, מראה כי החיפוש האנושי אחר קשר ומשמעות הוא אוניברסלי, ללא קשר למגדר או לנטייה מינית.
ההצגה שעולה בימים אלה ב'משולש' נבנתה על פי המחזה של דיפייטרו, היא מותאמת למנטליות הישראלית של ימינו אלה. יש משהו מאוד יפה, אסתטית, ונוגע ללב ב'פאקינג מן' הישראלי. כמסורת תיאטרון המשולש, הבמה תמיד מאוד יפה, ויחד עם התאורה היא משחקת תפקיד חשוב בהצגת הדברים. פה יש גם סרטוני וידיאו על רקע ההתרחשויות על הבמה, שגם הם מעשירים מאוד את המשחק המעניין.
העלילה מעבירה אותנו מהחייל שנפגש עם זונה גיי, שמבקש ממנו 300 שקל עבור מציצה. החייל מתלבט, הוא לא בטוח עדיין בזהותו המינית, מקווה שזה יהיה משהו חד פעמי, תשוקה חולפת. ברור שזה לא כך, אבל כשהצעיר הזונה מבהיר לו את זה בדרכו, הוא מתפרץ עליו ומכה אותו. ההצגה בנויה כך, שאנחנו נבין מה בדיוק קרה שם ומה קרה בעקבות אותה סצנה רק באחת הסצנות הבאות. ספוילר קטן: הקשר בין החייל לזונה יתמיד, ואפילו יהפוך בהדרגה לקשר זוגי אוהב. אותו חייל יפגוש אחר כך בגבר אמיד, בסאונה, ויספר לו על ההתרחשויות הללו, והגבר הזה יספר לו, בתמורה, על הזוגיות שלו, במשך שנים רבות, עם בן זוגו שנעלם לו.
אנחנו נלווה גם את הגבר הזה למפגש שלו עם סטודנט שמכנה את עצמו 'בי סקסואל' ומצליח לפתות אותו, ונמשיך לעקוב אחר הזוגיות שלו, ומשם נמשיך הלאה, עד למפגש של שחקן נשוי (לאישה) מפורסם עם מחזאי ליגה ז', מפגש מיני שמתבצע, כמה אירוני, בארון דווקא. המחזאי מוציא את השחקן מן הארון כשהוא נפגע ומפרסם את המפגש המיני הזה. השחקן, שמחליט שדי לו בהסתרה, נפגש עם מגיש תוכניות אירוח, שגם הוא בארון. האחרון מנסה לשכנע אותו לא לצאת מן הארון בשידור, אבל השחקן מחליט אחרת, ומשלם את המחיר.
מה שאנחנו רואים בהצגה הזאת, אם כן, הוא לא רק מחיר נפשי וריגשי שגאים משלמים על התנהלותם, בין אם הם בארון או מחוצה לו, ואפילו מקיימים מערכות יחסים מונוגמיות במשך שנים, אלא גם מחירים חברתיים שהם משלמים, עדיין, במאה ה 21, ואולי בתקופה שבה יש נסיגה במעמד הגאווה במדינת ישראל, זה אפילו עוד יותר רלוונטי.
החשוב ביותר בכל הצגה הוא החיבור עם הקהל. כל האנרגיות עוברות, בתהליך דו סיטרי בין השחקנים על הבמה לבין קהל הצופים. יש תחושה של חיבור חזק בין שני הצדדים של הקיר הרביעי. למרות שהוא לא נשבר בהצגה הזאת, השחקנים לא מדברים ישירות אל הקהל, הקהל מזדהה. ואמנם, רוב הקהל מורכב מחברי הקהילה הגאה, אשר תיאטרון המשולש הוקם עבורם, אבל בסופו של חשבון, זוהי הצגה שמתאימה לכולם. היא מספרת על יחסים בין גברים גאים, אבל גם בקרב הסטרייטים, המצב לא שונה בהרבה. הוא אולי מודגש ומוקצן יותר בקרב הקהילה הגאה.
גם בקרב הסטרייטים יש כיום מבוכה גדולה וחוסר ביטחון במערכות יחסים, יותר מתמיד. אנשים מחפשים אישור והערכה אבל לא תמיד זוכים להן במפגשים מיניים, שלעיתים הם רק סטוץ שהאדם השני קם ויוצא ממנו, וחוויית הניכור וחוסר הערך מגדילים את המבוכה ואולי גם את חוסר היכולת להיכנס למערכת יחסים כנה ושוויונית. גם בקרב הסטרייטים, כמו בקרב הגאים, יש זוגות נאמנים וזוגות בוגדים. למעשה, זוהי הצגה אוניברסלית, שמן הסתם יבקרו בה רק אנשים שיהיו פתוחים לראות מעין סימולציה של יחסי מין על הבמה, שמוגשים בצורה פרובוקטיבית, אבל לכל אחד יש משהו ללמוד מההצגה הזאת.
מאת ג'ו דיפייטרו | תרגום ובימוי רום רזניק | בהשתתפות נדב ארטשיק, רם גואטה, ישי בן משה, ידידיה ויטל, שלו גלבר | תפאורה ותלבושות רועי ואטורי | מוסיקה כנען לבקוביץ | תאורה איל דניאל | עיצוב וידאו נועם צפתי | צילום וידאו יובל קורן | עוזר במאי עדו שחק | צילום נדב יהלומי | אריזה גרפית אליעד סודאי | איפור metoxxx
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©