פסטיבל אביב בסימטה: לחזור הביתה

הקול הקורא לפסטיבל אביב תפס את יהלי חנדרוס דגמי בהתמודדות עם השאלה, האם לחזור הביתה, למושב הקרוב לעוטף ממנו התפנתה לאחר ה 7.10, או לא.

את חיבוטיה היא מאווררת בהצגה הזאת, שהגיבורה שלה, יעל, חזרה הביתה, לקיבוץ בעוטף, יחד עם בנה, כשהיא חיה שם לצד אימה ולא רחוק מהגרוש שלה. יחד הם מגדלים את הילד, אבל האמהות היא לא העניין החשוב ביותר ליעל.

יעל עסוקה מאוד במערכות היחסים שלה, בתחילה עם גבר מתל אביב, אליו היא בורחת מידי פעם, ולאחר שהפרק התל אביבי מסתיים, היא מפתחת קשר עם מילואימניק נשוי ששומר על הקיבוץ שלה.

בסך הכל שלושה משתתפים בהצגה: יעל (היא המחזאית, יהלי חנדרוס דגמי) אימה, הן בהצגה והן בחיים (אירית דיגמי), והמילואימניק (איגור קזצקר).

יחד הם מפיחים חיים, בדרכים שונות, בדמויות ובתהליכים שמתרחשים ממש עכשיו ביישובים בעוטף נגב, יישובים שתושביהם חוזרים אליהם, או לא חוזרים, וכאלה שעדיין מפונים.

מערכת היחסים בין יעל לאימה מעניינת במיוחד, כיוון ששתיהן נשים חזקות ודעתניות. האם עוזרת אבל גם מותחת ביקורת ומציבה מראה לא מחמיאה לבת, והבת, שכבר אינה ילדה, ממשיכה למרוד.

ההצגה נעה בין שני רבדים משמעותיים: הרובד האישי של הדמויות, שלכל אחת מהן רצונות ואינטרסים משלה, לבין הרובד החברתי, המרקם הישראלי והמרקם של קיבוץ בעוטף, שתושביו חוזרים אך עדיין מלאי חיבוטים, פחדים, זקוקים לפתרונות רגשיים ופיזיים, כמו מיגונים של הקיבוץ כדי להבטיח את עצמם כנגד השנות של ה 7.10 (למשל, שביל מילוט).

רוב הצופים באולם הגדוש היו תושבי הדרום שהזדהו עם הרגשות והמהלכים של הדמויות במחזה, ובמיוחד יעל ואימה. הם העידו, אחרי ההצגה, עד כמה ההצגה ריגשה אותם, והביאה אותם לידי בכי וצחוק.

ניכרה בהצגה הזאת ההשקעה המרובה, הן בבימוי (שנעשה על ידי כרמית דבורי מבארי, מפונה עד היום), הן בכתיבה והן במשחק. ההצגה מעניינת, נוגעת, ורלוונטית.

בתחרות בפסטיבל אביב של הסימטה ההצגה זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר (יהלי) והשחקן הטוב ביותר (איגור).

את פרס ההצגה הטובה ביותר קיבלה ההצגה 'רק בשמחות', ואת פרס הבימוי קיבל רון ישועה על ההצגה 'קדימה רוץ'.

כתיבה: יהלי חנדרוס דגמי

בימוי: כרמית דבורי

שחקנים: אירית דגמי, איגור קזצקר, יהלי חנדרוס דגמי

הפקה מוזיקלית: מישה חנדרוס

עיצוב תפאורה: ואדים קשרסקי

צילומי סטילס: אביבה רוזן

צילום וידיאו: בנצי פומרצקי