פסטיבל ישראל: VHS ד"ש מהעבר

פסטיבל ישראל ירושלים ה -64 מתקיים השנה בנוסף לירושלים גם בנגב המערבי ובגליל עליון ובצפון הגולן, החל מה 16 ביולי ועד ה 14 באוגוסט.

פסטיבל ישראל מגיע השנה גם למג׳דל שמס, למקום בו קרה האסון הנורא בו רקטה של החיזבללה הרגה 12 ילדים במגרש ספורט, בקריית שמונה, בקיבוץ כפר בלום ובמכללת תל חי. במקביל הפסטיבל מתקיים בדרום, כמו בשנה שעברה – באופקים, בקיבוץ אורים ובקיבוץ צאלים. לכל אחד מהאתרים הללו נבחר תוכן ייחודי התואם את רוח המקום ואת אשר הוא עבר.

את הפסטיבל מנהלים איל שר מנכ"ל הפסטיבל, המנהלים האמנותיים איתי מאוטנר ומיכל ואעקנין ואורי ועקנין, מפיק ראשי.

לאחר שבשנה שעברה בחרנו לצפות באירוע 'אנשי המוזיקה', שהוא אכן אירוע מרגש מאוד, השנה בחרנו לצפות ב VHS; ד"ש מהעבר. המופע הזה, אותו יצרה ומנהלת אמנותית רננה רז, הוא מופע שניתן לחזות בו כבר כמה שנים, וכבר עלה על במת פסטיבל ישראל בעבר, הוא מופע מרגש, שנוגע לעומק בנקודות, רגעים ורגשות אישיים ולאומיים. הרגעים הללו הם רגעים שהוטבעו על גבי מדיה דיגיטלית, בדרך כלל קלטות וידיאו בצורות וגדלים שונים, לפי גילם של המשתתפים. המופע מבוצע לפי מדריך למשתמש שנכתב על ידי קלאודיה הרטונג וויצק. המדריך מכיל הוראות לצפייה בקלטות וידיאו ביתיות וליציאה לפעולה בעקבות הצפייה.

רננה רז צופה בווידיאו שלה מתבוננת בהוריה רוקדים טנגו

רננה רז עצמה מביאה סרט וידיאו של הוריה. הוריה, שהמתגרשו כשהייתה בת 18 וחיכו לעשות זאת עד שהילדות יתבגרו, כלל לא התאימו, לדבריה. למרות התובנה הזאת, שהייתה לה מגיל צעיר, היא נהנתה לראות את הביחד שלהם כאשר רקדו טנגו במסיבות וחתונות משפחתיות. היא מביאה סרט וידיאו אחד, בו הוריה מחוללים על הרחבה. היא עצמה משתתפת במחול, סוגרת את המעגל של הורים וילדה. לאחר שנים, היא מביטה ברגעים הללו, של הביחד הזוגי והמשפחתי, רגעים שנצרה של המשפחה, והיא משחזרת אותם במופע.

רננה מופיעה בפניו עם דמעות. היא לא יכולה להביא שוב את הוריה לבצע את הטנגו. אביה כבר אינו בין החיים. היא יושבת על הבמה, ומתבוננת בסרט חדש, שנוצר כאשר אביה ואימה חוללו על במת המופע, אותו מופע שחזינו בו אתמול. זהו רגע פרטי שנגע לליבו של כל אחד מאיתנו. כולנו כמהים לרגעים עם הקרובים לנו, במיוחד אלה שכבר הלכו לעולמם, כולנו כמהים להשלמה עם העבר.

את המופע פתחה שירילי דשא, שמתחילה ומספרת על אביה, אברהם פשנל דשא, שהפיק פה אושיות ונכסי תרבות רבים וטובים, אך נפטר עם חובות כבדים, שהניסו את בני משפחתו מישראל. פשנל, ששמר על הרבה מאוד מנכסי התרבות במחסנים ששכר, הותיר ארכיון ענק. מתוכו שמרו בני המשפחה הנמלטים רק מעט שבמעט, בהם קלטות ישנות של מופעים וקטעים פרטיים של המשפחה.

שירילי דשא

שירילי מרגשת בצורה בה היא מציגה את הקשר שלה עם אביה ועם מדינת ישראל, אליה חזרה לאחר שנים. היא מראה לנו קטעים של המשפחה ושל יצירותיו של אביה. היא מביאה היסטוריה אישית ולאומית, שכרוכות זו בזו.

רוני קובן

רוני קובן מביא את הילד שהיה ואת אביו שדחף אותו. לאביו, שעלה עם משפחתו מאוקראינה והתפרנס בדוחק, היו חלומות גדולים עבור בנו. בעיקר, הוא רצה שיהיה עיתונאי חשוב. כבר בגיל 14 הוא דחף אותו להפגש עם ראש הממשלה דאז, יצחק רבין. הוא, האב, כתב לרבין מכתב שיצר את הפגישה המיוחלת, פגישה של ילדים עיתונאיים יחד עם מנהל בית ספרם ושאר חברי הפמליה הבית ספרית. אביו ביקש להצטרף, ובדרכו הצליח להסדיר את ההצטרפות. הוא דחק בבנו, רוני, לשאול את רבין שאלות אקטואליות. בשלב כלשהו הוא גם התחיל להביע את דעתו על המצב הכלכלי.

לאחר הפגישה עם הילדים, רבין ביקש משבס עוזרו לבטל את פגישתו הבאה, וישב עם אביו של רוני עוד כמחצית השעה, שניהם עישנו בעוד אביו של רוני שוטח בפניו את תוכניתו הכלכלית להבראת מדינת ישראל.

רוני קובן נפגש עם יצחק רבין

ניכר כי הסרט הזה שהביא לנו רוני נועד לזכור, לא רק את ההיסטוריה האישית שלו, אלא בעיקר, לנצור את זכרו של אביו.

אחד מהרגעים המשעשעים של הערב הובא על ידי יוסי צברי, שחקן, סטנדאפיסט ורקדן, בין השאר. צברי הוא גיי, נשוי לבן זוגו ואב לבן. בסרט הווידיאו שלו הוא מביא רגע מביך. אותו רגע מונצח בסרט בו בחינה של אחותו, הוא רוקד עם חברתו דאז, בתקופה בה היה עדיין 'בארון'. החינה של אחותו, ממוצא תימני, עם קיבוצניק אשכנזי, הביאה גם את המשפחה האשכנזית הנבוכה, החתן והוריו, ללבוש מלבושים תימניים. ניתן לראות על פניהם של הורי החתן את חוסר השייכות למקום ולטקס.

יוסי צברי ומחותנת אשכנזיה בחינה של אחותו

באשר ליוסי עצמו, הוא מראה את עצמו רוקד ומשתתף בעוצמה בחינה של אחותו, כאשר הוא עושה שקר בנפשו, בעוד הוא מעיד על עצמו כי היה רוצה להיות שם בתפקיד הכלה, או למעשה, להיות כוכב האירוע כפי שהוא, גיי. את התיקון הוא עושה על הבמה, כשהוא מופיע עם תלבושת הכלה מהחינה, עם בן זוגו ובנו בן החמש על ידיו, וכמובן, בני משפחתו מחוללים עמו.

רגע נוגע, עצוב, מובא אלינו על ידי אילנית בן יעקב, שחקנית קולנוע וטלוויזיה, שאחיה ליאור, שהיה בכיתת הכוננות, נרצח בקיבוצו, ישע, בשבעה באוקטובר. הרגע שהיא מצאה מהעבר, מונצח על גבי קלטת וידיאו, היה על גבי סרט שנשכח לגמרי והעלה אבק. זהו סרט שהנציח את ביקורן, שלה ושל אחותה, אצל ליאור בעת שהיה איש אבטחה של אל על בווינה המושלגת.

אילנית בן יעקב

הסרט הזה מחבר אותה אל האח המתוק והיפה שזכרה, מחבר אותה אל הרגעים האחאיים היפים, יחד עם אחיה המת ואחותה. הסרט מנכיח לה את החיים כפי שהכירה אותם עד השבעה באוקטובר, והופעתו של האח בסרט היא מין צוואה לעתיד, לחיים.

הסרט עם אחיה, בווינה

השחקן תום אבני מביא אלינו רגעים שהונצחו בווידיאו מימי ילדותו במלחמת המפרץ. תום, שעלה על הבמות בגיל צעיר מאוד, והתפרסם כבר כילד, זוכר דווקא רגעים אחרים, משפחתיים, מהם הוא מושך חוט, מהזכרון של ילד שמתמודד עם האפשרות של מוות מטילים כימיים על ידי חבישת מסיכה עם שקית ניילוון וחוט צהוב שקושר את השקית. בווידיאו  הוא מדגים את הדרך לחבוש את המסיכה לבני משפחתו. משם הוא מעביר את חוט הזכרון לרגעים שחווים הילדים שלו במלחמה הזאת,שבה אנחנו חיים מזה קרוב לשנתיים. זוהי מלחמה בה למדו להבדיל בין טילים שמאיימים על חייהם, טילים מעזה, מתימן, מאיראן. ועדיין מפעמת בו התקווה, כמו בכולנו, או לפחות רוב השפוי, שיום אחד זה ייגמר, וילדינו לא יצטרכו לעמוד, מגיל צעיר בחוויה המפוקפקת הזאת, של סכנת חיים.

הרגע העצוב-מצחיק שהוא מנציח בסרט, הוא רגע סוריאליסטי בו סבתו, עם מסיכת גז על פניה, ממשיכה לסרוג, ואומרת, שגם במצב הלא נורמלי הזה צריך להמשיך לחיות את חיי היומיום. וזה הרי תמציתה של מדינת ישראל, לא?

עןד רגעים מרגשים מביא לנו השחקן, במאי ולשעבר הכוכב המוכשר דורון נשר. נשר, שהייתה לו קריירה מפוארת עד לאירוע המוחי שהשבית אותו מפועלו. דורון נכנס על אופנים שמותאמים לנכים, ובמאמץ הוא קם ומעביר את המסרים שלו בעמידה. הוא מספר על השיקום הממושך שהוא עובר, ועל למידה מחדש של השפה.

דורון נשר

סרט וידיאו אחד, שעשה כמחווה לקיבוץ שחגג יובל, הזכיר לו את המילה 'מסור' שנאבק לזהות. וגם את המילה 'דוכיפת'. הוא ממחיש לנו, דרך הצפייה בסרט, איך נזכר במילים שלא הצליח לשלוף בקלות כשלמד מחדש את הדיבור.

זהו מופע מלא ברגעים. רגעים מרגשים, היסטוריים, אישיים, מצחיקים ומעציבים. בלי שום ספק, זהו מופע שלא כדאי להחמיץ.

פרטים על מופעי הפסטיבל:

שני מופעי הפתיחה של הפסטיבל יתקיימו באמפי מיוחד ואינטימי שייבנה תחת כיפת השמיים ברחבת תיאטרון ירושלים, בעיצובו של האמן מוחמד אבו סאלמה

מופע פתיחה: אנשי המוזיקה

בשיתוף עם עיריית ירושלים והקרן לירושלים

ובגליל העליון, בשיתוף המכללה האקדמית תל חי

״אנשי המוזיקה״ הוא פרויקט חברתי-מוזיקלי שנולד מיד אחרי 7.10 ומאגד יוצרים צעירים המעבדים את מה שעבר עליהם באמצעות צלילים ומנגינות. השנה "אנשי המוזיקה" מביט צפונה – אל המרחבים הדואבים. במהלך החודשים האחרונים לוקטו יוצרים צעירים שכתבו, הלחינו וביצעו את מציאות חייהם.

במיוחד לכבוד פסטיבל ישראל 2025, על במה אחת גדולה, יעלו היוצרים הצפוניים ביחד עם שמות מוכרים וגדולים מהפלייליסט הישראלי. בין השאר ניתן יהיה לשמוע את לאה שבת, עמיר לב, ג׳יין בורדו, דניאלה ספקטור ושאזאמט בשיתוף פעולה עם תזמורת מקאמאת מצפת, רם חלבי הזמרת המופלאה ממג'דל שמס, אביתר חזן הוירטואוז משלומי ועוד.

מאפר לזהב

אבישי כהן והתזמורת הסימפונית ירושלים במופע בכורה.

בשיתוף התזמורת הסימפונית ירושלים ותיאטרון ירושלים

אלבומו  של החצוצרן הישראלי-בינלאומי עטור הפרסים נובע מהמציאות. הוא נכתב בעקבות השבת ההיא ומכיל בתוכו מנעד מוזיקלי רגשי רחב הנע על הציר שבין ייאוש וזעם לבין תקווה ואופטימיות מאז׳ורית. שם האלבום, מאפר לזהב, מכיל בתוכו את השאיפה הגדולה – להפוך את הרע לטוב, את המכוער ליפה, את השפל לנשגב. האלבום מושפע מאמנות הקרמיקה היפנית- קינצוגי. כהן מבקש, באמצעות המוזיקה, לאחות את השברים וליצור מציאות חדשה.

נאומים נגד הייאוש

מילים שמחזקות ומעניקות תקווה

יש רגעים בחיים שבהם דרושות לנו מילים. מילים חכמות, עמוקות, ממלאות השראה.

מילים גדולות מהעבר שיכולות לסייע לנו לחצות הווה מאוד דרמטי.

גורי אלפי ואלי חביב יארחו נבחרת חלומית של מבצעים, שיעניקו את הפרשנות שלהם לנאומים היסטוריים גדולים, משלל רגעים ומקומות בעולם. אחד אחד הם יעלו על הבמה הגדולה בתיאטרון ירושלים, חמושים בכוונות אמת ובמילים מושחזות. כל אחד מהם ייתן את המגע האישי שלו/ה.

בהשתתפות: גורי אלפי, אלי חביב, נועה קולר, גלית חוגי, נורמן עיסא, נגה ארז, מיה לנדסמן, אנסמבל ״מייקל״.

12.8 תיאטרון ירושלים.

דורבנות 

ערב המתיך מילים וסיפורים לצלילים וטעמים, לציון 25 שנה לפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס

בשיתוף פרס ספיר של מפעל הפיס. הערב יתחלק לשני שלבים: בשלב הראשון תצפו בשלושה "מעגלי סיפור" בזה אחר זה. המעגל הראשון הוא ההתחלה, ההיווצרות, הבריאה: המוזיקאי דניאל קורן יצר ערב מוזיקלי שכולו מחשבה על האופן שבו מילים בוראות עולם, ועל הרגע שבו נוצר עולם, בספרות אבל גם בחיים. דניאל יעשה את זה ביחד עם מקהלת זמרים וזמרות ובהשתתפות הסופרים אסתר פלד ושמעון אדף.

משם, תועברו למעגל הבא: מסע רב רב חושי שיוסיף רובד או שניים למעשה הקריאה שלנו. האמניות ונשות האוכל מיכל אביתר וכרמל בר (סטודיו מ.ל.א) יוצרות עולם של טעם וריח שמתכתב עם הספרים של נעה ידלין ואילנה ברנשטיין ובמהלכו תזכו לטעום ולהריח ממש את הפרשנות שלהן לטקסטים.

המעגל האחרון הוא מופע משותף של הסופר אתגר קרת והזמר ארקדי דוכין, שני מספרי סיפורים אדירים, כל אחד בדרכו, שמנסים לשלב את הטכניקות שלהם בדרכים לא שגרתיות. אתגר אמן הסיפור הקצר פתאום מחליט לכתוב שירים, ארקדי פתאום מלחין סיפורים, וביחד הם מספרים סיפור חדש ומפתיע.

השלב השני של הערב יאפשר לכם שיטוט חופשי ופתוח בחצר היפה של בית הנסן המיתולוגי. תוכלו לבקר בכמה הצעות ספרותיות שונות ולהישאר בכל אחת מהן כמה זמן שרק תרצו. בין השאר תוכלו להתארח בתוכנית האירוח המוקומנטרית של רננה רז ולהתראיין על ספר שלא אתם כתבתם, לבלות כמה דקות אינטימיות ופרטיות בספיד-דייטינג עם שלושה סופרים שקטפו את פרס הביכורים: יאיר אסולין, ענת עינהר ואילנה רודשבסקי, לשמוע את אמניות המיצג נעמי יואלי וטלי קרק הופכות קטעים מהספרים הזוכים לדיאלוג ערש, להתייעץ עם הספרן האלקטרוני ולקבל ספר במתנה מהבינה המלאכותית. לטעם מנות אוכל בהשראת דויד גרוסמן, אורלי קסטל בלום וחיים סבתו, ולשמוע מיצב אודיטורי של האמנית מאיה דוניץ, שביחד עם קולם של הסופרים סמי ברדוגו, אורית אילן וקרן שווץ תעטוף אתכם בצלילים ומילים של הישתנות והמרה.

בהשתתפות: אתגר קרת, ארקדי דוכין, דניאל קורן, רננה רז, סטודיו מ.ל.א, נעה ידלין, שמעון אדף, אסתר פלד, יאיר אסולין, טלי קרק, נעמי יואלי ועוד

ניהול אמנותי: יובל אביבי, הפקה: יעל הרשקוביץ, ליווי הפקה: אורי גליקסברג, ניהול טכני: יובל חרמוני, עיצוב תאורה: שי דרור, עיצוב: איב קריסטל.

סוף יולי בית הנסן ירושלים.

الملعب  אלמלעב (המגרש)

יצירת חיים על ילדוּת, תמימות וזיכרון.

בשיתוף מועצה מקומית מג׳דל שמס

ב-27.7.2024 נפלה רקטה במגרש הכדורגל של מג׳דל שמס, וקטפה את חייהם של שנים-עשר ילדות וילדים. המקרה הטראגי הוא נקודת ההתחלה ליצירה חדשה, פרפורמטיבית ודוקומנטרית, המבקשת לתת קול ונוכחות לילדים שכבר אינם ולספר סיפור של מקום וקהילה. הקהל יוזמן למגרש הכדורגל, ושם יצפה באימון של נבחרת הנוער של מג׳דל שמס. זה אימון רגיל, יומיומי, והנערים עושים בו את מה שנערים אמורים לעשות – לשחק. במקביל, הקהל יצויד באוזניות ובהן ישמע אסופה של טקסטים, של זיכרונות, של קולות מוקלטים – מקבץ של פיסות חיים שהיו ואינן. בפער שבין החיוּת של אימון הכדורגל לדממת האסון עולות שאלות על גורל, תום וכוחם החיים.

המופע יתקיים במגרש הכדורגל של מג׳דל שמס ובגן הפעמון בירושלים.

בימוי ויצירה: ראיד שמס ויונתן בלומנפלד, עיצוב פסקול: אורי קדישאי, עיצוב תנועה: מור לידור, מנהל מועדון בני מ.מ.ב.ע הגולן: סאלח פרחאת, הפקה: מיטל איזביצקי

31.7, גן הפעמון ירושלים.

תחילת אוגוסט מג'דל שמס.

בדרך הביתה

שיעור תלמוד פרפורמטיבי 

בית.

שלוש אותיות רבות-משמעות שעברו טלטלה ענקית בשנתיים האחרונות. הבית הלאומי, האישי והנפשי שלנו השתנה. היסוד הבטוח והקבוע הזה התערער. ובכל זאת, לא מעט אנשים ״שבים הביתה״ – משדה הקרב, מהשבי, מהפינוי שנכפה עליהם. איך בכלל חוזרים הביתה?

באקט לימודי פרפורמטיבי ניפגש סביב שולחן גדול ונבקש ללמוד מהמקורות. נתמקד בשרשרת אגדות בתלמוד הבבלי אבל גם ״נפזול״ אל עבר המשנה, האיליאדה והאודיסיאה, ואל טקסטים עכשוויים מהתרבות המקומית. את הלימוד תנחה חיה גלבוע בשיתוף פעולה עם הצ׳לנית המוכשרת מאיה בלזיצמן, הזמרת והיוצרת אורית טשומה, השחקן והבובנאי דניאל אנגל, שורדת השבי ליאת אצילי ועוד מספר דמויות הקשורות בעבותות אל נושאים העולים מהלימוד.

ניהול אמנותי ויצירה: חיה גלבוע, הפקת תוכן: ענבל דקל, הפקה: קונסטנטין ביליץ', עיצוב: pilpeled, עיצוב תאורה: תמיר טובול

22.7 קיבוץ אורים.

סוף יולי תיאטרון ירושלים.

VHS ד"ש מהעבר

בשיתוף עיריית קריית שמונה

בשיתוף עיריית אופקים

המופע VHS ד״ש מהעבר מזמין אמנים/יות, ממרחבי יצירה שונים לחזור אחורה בזמן, לחפש רגעים משמעותיים בקלטות הישנות שלהם ולעבד אותם לקטע בימתי חי ונושם. עמוק עמוק במחסן מסתתר הארגז ההוא שדחוסות בו הקלטות של שנות השמונים והתשעים. קפסולות זמן בצבעים דהויים ובפריימים מרצדים, בתוכן חבויים קטעי חיים: אירועים משפחתיים, טיולים, זכרונות אבודים, תסרוקות מוגזמות, מסיבות כיתה, אהבות ראשונות…

מה קורה לנו היום כשאנחנו חוזרים אל הארכיונים המשפחתיים האלו? איך נראה המפגש המחודש עם העבר המרצד שלנו כשהוא מגיע לבמה? האם אנחנו יכולים להיפגש באמת עם העבר שלנו מחדש ולעבור באמצעותו חוויה משמעותית? במיוחד עבור פסטיבל ישראל 2025 תיווצר גרסה בימתית מחודשת של הפורמט פורץ הדרך שיצרו ניצן כהן ורננה רז.  בין השאר תוכלו לפגוש את אביחי שטרן (ראש העירייה קריית שמונה), תום אבני, שירילי דשא, רוני קובן, קורין קיציס, עפרי כנעני, יוסי צברי, דורון נשר, אילנית בן יעקב.

תחילת אוגוסט, קרית שמונה.

24.7, אופקים.

אחים

מופע השקת אלבום של תובל חיים

בשיתוף מ.א. אשכול – ״אשכול זה הבית, והוא לא שלם בלעדיכם״

הסיפור של המוזיקאי תובל חיים ספוג לחלוטין בשכבות ההדף של ה-7.10. אחיו יותם חיים, נחטף לעזה ונורה על ידי כוחות צה״ל אחרי שהצליח לברוח בגבורה משבי החמאס.

כשנה שתובל חיים מקליט את האלבום הראשון שלו – ״אחים״. מוקף במוזיקאים מעולים, באורחים מצוינים ובאין ספור אנשים עם כוונות טובות, תובל מתמודד עם מה שהוא עובר באמצעות המוזיקה והיצירה. האלבום מושפע מסגנונות מוזיקליים מגוונים, ומקפץ בין היפ הופ, פאנק, מטאל, רוק ומעט בלדות איטיות. המופע יכלול דואט תופים המחבר בין אחים ועולמות- בין תובל ויותם.

השקת האלבום תתקיים במקום הכי טבעי לו – בדרום, על הדשא של קיבוץ צאלים. שם, מוקף במשפחה, בחברים ובמי שגדל עימו ועם יותם, תובל יחגוג את ההווה. את מה שיש. את מה שקיים בו ומבקש לצאת החוצה.

יצטרפו למופע אקו, תומר יוסף.

23.7, קיבוץ צאלים.

בת של אבא

אבא של נטע שפיגלמן היה כתב מיתולוגי בערוץ הראשון. ג׳ינג׳י חם מזג שנלחם בעוולות חברתיות, ביקש להביא צדק לכל וראה בתפקידו כעיתונאי שליחות. נטע גדלה להיות שחקנית מוערכת, מופיעה בתיאטראות חשובים וחורכת במות ומסכי טלוויזיה.

ובכל זאת, תפקיד חייה, היה דווקא נטול קהל. במשך חמישה חודשים היא ליוותה את אבא שלה במחלקה האונקולוגית במאבק על חייו. מאבק שהסתיים בפטירתו אבל ביסס, חיזק ופתח את מערכת היחסים בין השניים.

״בת של אבא״ היא עבודה תיאטרלית רב ערוצית ובה בעת היא מכתב אהבה לאבא שאינו וניסיון מרגש נואש לשמור עימו על קשר. בוירטואוזיות משחקית נטע ממלאת את הבמה, מגלמת שלל תפקידים, מלהטטת בין זמנים והכל בתוך אולפן מדומיין, כמו זה שהיתה מבלה בילדותה ״בעבודה של אבא״.

יצירה ובימוי: נטע שפיגלמן, עוזרת במאית ומפיקה בפועל: מור חסן, ליווי אמנותי: עלית קרייז, עיצוב וידאו ופרפורמנס: יערה ניראל דרמטורגיה: איתי דורון.

שבוע שני של אוגוסט תיאטרון ירושלים.

איחוי

לרקוד את שינויי הגוף. יצירת מחול אוטוביוגרפית.

בעקבות התמודדות עם סרטן נדיר, הרקדן והיוצר גל גורפונג בוחר לרקוד את השינויים בגופו. הוא מכראגרף את חוסר השלמות, שר את השיתוק שקיים לו בשפתיים, נע בתוך גופו המחודש, חוגג כל עוד אפשר. מבקש למצוא הומור, גלאם, תנועה וחמלה בתוך תהליך ההחלמה.

"איחוי" הוא מופע המשלב מחול, הקרנות וידיאו, שירה וקטעי דראג. הוא יוצא מהגוף הפיזי ומגבלותיו ומחפש השלמה. מחפש את היכולת לעבור שינוי, טרנספורמציה, התעלות. הוא נשען על ניגודים – בין מחול וירטואוזי לבין תנועות הלקוחות מעולמות המחלה – רעידות, ספאזמים ואסימטריה – ומחדיר אותם אלה לאלה עד שנוצרת שפה חדשה שיש בה איחוי. המופע מבקש לאחות לא רק את הגוף המחלים אלא גם את הסתירות הפנימיות ואת הדואליות – בין גבריות לנשיות, בין תנועה לשיתוק, בין חיים למוות.

יצירה ופרפורמנס: גל ברוק גורפונג,בימוי: עדי גורל.

שבוע שני של אוגוסט תיאטרון ירושלים.

קולו של העולם שרק אני שומעת

מופע שיטוט ברחבי התיאטרון בעקבות חלומות.

לונה פארק שהופך לממ״ד, אזעקה שהופכת לטרק במסיבה ותותח קצף שממלא את החלל הם רק חלק מהדימויים ב״קולו של העולם שרק אני שומעת״ – מופע תנועה שיטוט בעקבות חלומות בזמן המלחמה.

היוצרת שקד מוכיח ליקטה עשרות רבות של חלומות משלושה דורות שונים – ילדות, נשים צעירות ונשים בוגרות. תיאור החלומות הוקלט והפך להיות הפסקול הפיזי והרעיוני ליצירתה החדשה שתעלה בבכורה בפסטיבל ישראל.

הקהל, חמוש באוזניות עם הסאונדטרק של החלומות, ינוע בעקבות פרפורמריות שונות וחלומות מגוונים בחללים מיוחדים ברחבי התיאטרון. החלומות והמציאות יתערבבו. ישפיעו אלה על האלה, ינהלו דואט מרשים שבו, בכל פעם מחדש, מישהו אחר יוביל. בתום השיטוט התנועתי נתעורר יחד אל מציאות שהיא מעט יותר חלומית ואל חלום שהוא מעט יותר מציאותי.

יוצרת: שקד מוכיח. עיצוב תאורה: יואב בראל, מוזיקה מקורית : דניאל ספיר, דרמטורגיה: ענת דרימר

שבוע שני של אוגוסט, תיאטרון ירושלים.

לפרטים ומועדים: עמוד הבית של הפסטיבל:

עמוד הבית 2025