פברואר 14, 2026
מאת: מערכת Gemini
במסגרת פסטיבל MustonenFest Tallinn-Tel Aviv, התקיים במוצאי שבת הקונצרט "העולם של ארוו פרט", אירוע שהוא חלק מסדרת קונצרטים של פסטיבל מוסטונן. הפסטיבל שהתחיל ב 6.2 יימשך עד ה 28.2.
זה היה מפגש בין-תרבותי, המשלב היסטוריה פוליטית, פילוסופיה מוזיקלית וביצוע אמנותי ברמה הגבוהה ביותר. כדי להבין את עוצמת הערב הזה, יש לצלול אל נבכי הפסטיבל שחוגג השנה 37 שנות פעילות, ואל הדמויות שמעצבות את פניו.
שורשיו של פסטיבל מוסטונן נטועים בשנת 1989 בטאלין. זו הייתה שנה גורלית לאסטוניה ולעולם כולו. בעוד הגוש הסובייטי התפרק, האסטונים ניהלו את "המהפכה המזמרת", מאבק לעצמאות שבו הנשק המרכזי היה השירה הציבורית.
בתוך אקלים זה ייסד אנדרס מוסטונן את הפסטיבל. חזונו היה נועז: לחבר בין המוזיקה העתיקה של ימי הביניים והרנסנס, שדוכאה לעיתים תחת השלטון הסובייטי בשל הקשריה הדתיים, לבין המוזיקה המודרנית של המאה ה-20.
מאז שנת 2014, הפסטיבל הפך לגשר חי בין הים הבלטי לים התיכון. השלוחה הישראלית, הנתמכת על ידי מוסדות רשמיים משתי המדינות, אינה רק שיתוף פעולה בין אמנים, אלא יצירה של שפה משותפת.
מהדורת 2026 בישראל מציגה תכנית ורסטילית, אך הקונצרט שהוקדש לארוו פרט ב-14 בפברואר נחשב לליבה הפועמת של העונה, כשהוא מציב במרכז את המלחין האסטוני החי החשוב ביותר בעולם כיום.
כדי להבין את הצליל המיוחד של הערב, יש להכיר את Hortus Musicus. ההרכב, שנוסד על ידי מוסטונן ב-1972, פועל כבר 54 שנים ברציפות. הייחודיות שלו טמונה בכך שהוא אינו משתמש בכלים תזמורתיים מודרניים סטנדרטיים בלבד, אלא בכלים תקופתיים המעניקים למוזיקה גוון "ארכאי", מחוספס ומרגש.
בקונצרט "העולם של ארוו פרט", הכלים שיחקו תפקיד מכריע בבניית האווירה:
כלי הנשיפה העתיקים: השימוש ב-Shawm (אבוב קדום) וב-Recorders (חלילי עץ) יצר צליל "אדמתי" ונוקב. כלי הנשיפה כמו ה-Krummhorn (קרומהורן) וה-Rauschpfeife הוסיפו נוכחות דרמטית, בעוד הטרומבונים וה-Bombardone המתכתיים סיפקו את המעטפת ההרמונית העמוקה.
כלי המיתר: לצד הכינור של מוסטונן, ה-Viola da gamba וה-Violone (קונטרבס מוקדם) סיפקו בס עשיר ותהודה חמה, השונה מאוד מהצליל המבריק והחד של הרכבים מודרניים.
כלי הקשה: השימוש המאופק בתוף גדול ובגונג הדגיש את רגעי הדרמה והשתיקה, והפך את המקצב לפעולה טקסית כמעט.
ארוו פרט, יליד 1935, הוא גיבור הערב. לאחר שנים של כתיבה אוונגרדית מורכבת, פרט נכנס לשתיקה יצירתית בשנות ה-70, ממנה יצא עם סגנון הטינטינבולי (Tintinnabuli). הסגנון שואב השראה מצלצול פעמונים וממזמורים גרגוריאניים. בקונצרט בוצעו שתיים מיצירותיו המופתיות: Fratres ו-Da pacem Domine.
ב-Fratres, מוסטונן והאנסמבל הציגו שליטה מוחלטת בזמן. היצירה בנויה על וריאציות מעגליות, שבהן המתח נבנה לא דרך שינויי סולם, אלא דרך חזרתיות מדיטטיבית. Da pacem Domine, שנכתבה במקור כמחווה לקורבנות פיגועי הטרור במדריד, בוצעה באיפוק דתי כמעט, כשהסולניות והכלים יוצרים מרקם שקוף שבו כל צליל נשמע כהד בחלל קתדרלה.
הקונצרט לא הסתפק בפרט, אלא הציג את "העולם" שמסביבו – דור של מלחינים שחיו ופעלו תחת צלו של השלטון הסובייטי וחיפשו מפלט ברוחניות:
ולנטין סילבסטרוב (אוקראינה): ביצירות Lullaby ו-Barcarole, הפסנתרנית עפרה יצחקי הפגינה שליטה מופלאה בדינמיקה. המוזיקה של סילבסטרוב היא מוזיקה של "אחרית דבר", מלאה בגעגוע וביופי שברירי. נגינתה של יצחקי אפשרה לצלילים לגווע לאיטם, תוך שמירה על מתח פואטי.
גיה קנצ'לי (גאורגיה): היצירה Helesa הביאה אל הבימה את הניגודים החריפים של קנצ'לי – בין שקט מוחלט להתפרצויות דרמטיות. האנסמבל הדגיש את המעברים הללו, תוך יצירת קשת מתמשכת מתוך חומר מצומצם.
יוסף ברדנשווילי (ישראל-גאורגיה): ב-Seven Short Letters, בלט החיבור של ברדנשווילי למסורת הקווקזית והישראלית. היצירה הוצגה בחלוקה ברורה למקטעים, מה שהפך אותה לאחת הנקודות המהודקות והמרשימות בערב. את יצירותיו של ברדנשווילי ניגנה הפסנתרנית הישראלית עפרה יצחקי, שזכתה לתשואות רמות.
החלק הווקאלי של הקונצרט סיפק את הממד האנושי והחם ביותר. אלינה נצ'ייבה, המוכרת בעולם בזכות טווח הקול המרשים שלה, הציגה קו נקי ובהיר במיוחד ברגיסטרים הגבוהים. ביצירות המינימליסטיות של פרט, קולה נשמע לעיתים כחלק בלתי נפרד מכלי הנשיפה, תוך שמירה על שליטה דינמית יוצאת דופן.
לצדה, המצו-סופרן אולה אורב תרמה את הקרקע והעומק. הצבע הכהה והעגול של קולה יצר ניגוד משלים לקולה הבהיר של נצ'ייבה. בדואטים, כמו ב-Kyrie eleison של טורנאי, המפגש בין השתיים יצר איזון טימברי מורגש, שהעניק לטקסטורה הליטורגית עומק כמעט תלת-ממדי.
אי אפשר לסכם את הערב מבלי להתייחס לדומיננטיות של אנדרס מוסטונן. מוסטונן אינו מנצח קלאסי במובן השמרני; הוא שותף פעיל בנגינה (בכינור) ומנהיג את האנסמבל בתנועות גוף מלאות אנרגיה. בנגינתו בכינור ביצירות של פרט, הוא בחר לעיתים בפרשנות אקספרסיבית יותר מהמקובל, פרשנות המדגישה את המתח האנושי שבתוך המבנה המינימליסטי. הוא הפך את סטודיו אנט למרחב טקסי, שבו המוזיקה הוא פעולה רוחנית משותפת של נגנים ומאזינים.
קונצרט “העולם של ארוו פרט” הוכיח כי פסטיבל מוסטונן הוא מוסד תרבותי חיוני. הוא מצליח לשמר את הדיוק והאיפוק האסטוני, ובו בזמן להטעין אותו באנרגיה והתלהבות ישראלית. החיבור בין הכלים העתיקים, הסולניות המבריקות והניהול האמנותי של מוסטונן יצר ערב שבו הצליל עצמו הפך לפעולה של מדיטציה וקשב.
עבור הקהל הישראלי, המפגש עם המינימליזם הרוחני של פרט וחבריו סיפק רגע של חסד ושקט בתוך עולם רועש. מוסטונןפסט 2026 נחתם כהצלחה אמנותית הממחישה כיצד מוזיקה יכולה לשמש כגשר אמיתי, לא רק בין מדינות, אלא בין תקופות היסטוריות ובין נפשות המבקשות משמעות מעבר לצלילים.
לתוכנית הפסטיבל:
https://mustonen2025.my.canva.site/2026
צילום סטילס: אביבה רוזן
וידיאו: בנצי פומרצקי
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©