פסטיבל פותחים במה, קריאות מבויימות בבית ליסין

פסטיבל “פותחים במה” של בית ליסין חוגג השנה ציון דרך נוסף. הפסטיבל, שמתקיים מאז שנת 2000 ומנוהל על ידי אבישי מילשטיין מיומו הראשון, נולד מתוך צורך ממשי: לאפשר למחזאות עברית מקורית, לרוב של יוצרים בראשית דרכם, להישמע על במה עוד לפני שהיא הופכת להפקה מלאה. מדובר במעבדה אמנותית שמאפשרת ליוצרים ללטש טקסטים באמצעות קריאה מבוימת, ליווי דרמטורגי ושחקנים מקצועיים. ציפי פינס הייתה הראשונה להרים את הכפפה הזאת.

במהלך השנים צמחו מתוך הפסטיבל הפקות בולטות כמו 'דתילונים', 'החופש של ג'קי', 'מקווה' ו'החולה ההודי', מה שמבסס את מעמדו כפלטפורמה משמעותית להתחדשות מחזאית בישראל. כשראיינתי את מילשטיין  לפני מספר שנים בנושא דיבר על חשיבות המחזאות הישראלית המקורית אשר הולכת ועולה ותופשת מקום נרחב יותר ויותר ברפרטואר של התיאטראות בישראל. זאת היא אחת הדרכים, גם כיום, להבטיח את טיפוחה.

הקריאה המבויימת הראשונה שצפיתי בה השנה הייתה של המחזה 'פרימן'. היא הזכירה במידה רבה את הסרט 'פינק ליידי', שהפך גם הוא לאחרונה להצגה. שני הטקסטים עוסקים בנושא רגיש וטעון: הומוסקסואליות בעולם החרדי, תופעה ממשית אך מודחקת, שחייה בצלה כרוכים בקונפליקטים עזים.

העלילה מגוללת את סיפורו של חתן, הומוסקסואל בארון, המנסה לבנות לעצמו חיים 'נורמטיביים' עם אישה, בעוד שלבו נתון לחברו הטוב והחברותא שלו: אחיה של הכלה. זהו משולש רגשי טעון, שמביא אל הבמה את המתח שבין הרצון לאמת אישית לבין המחויבות למשפחה, לקהילה ולנורמות חברתיות נוקשות. הסוף הטרגי, שבו אחד הצדדים משלם מחיר כבד על הקונפליקט, מהדהד שאלות זהות עמוקות.

השחקנים הצליחו להפיק מן הטקסט רגעים קומיים, לצד רגעי דרמה. הם האירו את רבדי ההומור הדק החבויים בין השורות, מרכיב חשוב במחזה טעון כל כך, והעניקו עומק לסצנות שמגלמות את המסע הרגשי של חוזרים בשאלה: מהמחיר של ויתור על קהילה ומשפחה ועד החופש שמגיע עם הכרה עצמית.

עם זאת, לא כל מרכיבי המחזה מגובשים דיים. דמות האישה, שנכנסת להריון, מוותרת על בעלה בקלות יחסית ומשלחת אותו לזרועות אהובו, זהו צעד דרמטי המתרחש מהר מדי ומשאיר תחושת החמצה רגשית. העלילה כולה זקוקה לעריכה הדוקה יותר, להעמקת קונפליקטים ולהעצמת סצנות מפתח כדי לממש את הפוטנציאל הבימתי שבה.

ראוי להזכיר כי המעבר מקריאה מבוימת להפקה מלאה הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר של הפסטיבל. מילשטיין עצמו ציין כי מדובר ב"תקרת זכוכית", המחייבת משאבים, פיתוח דרמטורגי נוסף וחזון בימתי ברור. 'פרימן' נמצא בדיוק בנקודה הזו: בין הבוסריות לבין האפשרות להפוך ליצירה משמעותית.

פסטיבל 'פותחים במה' נועד לרגעים כאלה: לפגוש טקסטים כשהם עדיין גולמיים, אך בעלי גרעין חי ועוצמתי. 'פרימן' הוא בדיוק כזה — מחזה נוגע, טעון ואמיץ, שבידיים הנכונות עשוי להפוך להצגה שתעורר דיון ציבורי עמוק ורגשי על נושאים שבמשך זמן טואטאו מתחת לשטיח.

מאת:

אלמוג קידושים

בימוי:

המיה בן חיים

בהשתתפות:

אמיר בנאי, טל גרושקה, בני אלדר, ים טנא ולנסי, רוית יעקב כהן, יניב לוי, יקיר שוקרון

הקריאה המבויימת של המחזה 'רילוקיישן', פרי עטן של בוגרות הקורס למחזאות של תיאטרון בית ליסין וסדנאות הבמה והמסך,  שירלי לוי אונגר ורותי תמיר, הייתה אירוע תיאטרוני מעניין שהעיד על בשלות רבה יותר. בבימויה של רותי תמיר, שעל יצירתה כבר כתבנו כאן ב־'בילוי נעים', ניכר כי מדובר ביצירה מגובשת יותר, עם עלילה מהודקת יותר. גילת אנקורי, ששיחקה תפקיד מרכזי (אם כי לא ראשי) נתנה תרומה משמעותית לאנרגיות הגבוהות שהופקו בערב הזה. היא הזרימה לדמות שלה עומק, חום וכריזמה.

(לפני שאמשיך, גילוי נאות: גם אני בוגרת טרייה של אותו קורס מחזאות בהנחיית אבישי מילשטיין,  הדרמטורג של בית ליסין ומנהל 'פותחים במה').

עלילת 'רילוקיישן' עוסקת בנוגי, שחקנית צעירה ונלהבת, שבעלה הטרי מקבל הצעת עבודה מפתה בפרת’, אוסטרליה. השניים מחליטים לעקור לשם לתקופה של שנה, מתוך אמונה שהאהבה תצלח כל אתגר. אך מרגע הגעתם לארץ זרה, מתחילים לצוף סדקים לא צפויים. נוגי מגלה צדדים חדשים בעצמה, וגם בבעלה, כשהמרחק מהבית חושף מתחים חבויים ומערער את תחושת היציבות. שאלות על זהות, קריירה, הגשמה עצמית, שייכות ומחיר הזוגיות ניצבות במרכז העלילה, ומתפתחות בעדינות אך בעוצמה לכל אורך הקריאה. גם נושא הישראליות עולה כאן בעוצמה, מקומנו בעולם בתקופת המלחמה, התמודדות עם אנטישמיות ועוד תופעות ישראליות למיניהן.

המתח בין חלום הרילוקיישן הנוצץ לבין המציאות המורכבת בחו”ל משתקף היטב בבחירות הבימוי, קצב ההקראה, והדגשים הרגשיים של הדמויות. גם האופן שבו המחזה עוסק בזוגיות ישראלית צעירה במבחן של גלות מרצון מצליח לגעת בנקודות רגישות ואוניברסליות כאחד.

חשוב לציין כי כמו כל מחזה בתהליך, גם כאן נדרשת עבודה נוספת כדי להביאו לכלל הצגה מלאה, העמקה של יחסי המשנה, ליטוש של חלק מהסצנות והרחבה של הקשת הדרמטית. אבל כבר בשלב זה אפשר לזהות בבירור את הפוטנציאל הרב של הטקסט ושל השפה הבימתית שנבנית סביבו. אם ימשיך להתפתח באותו כיוון, 'רילוקיישן' עשוי להפוך להצגה מרגשת, עדכנית, שמדברת אל לבו של הקהל הישראלי.

הקריאה המבויימת הזו הייתה תזכורת מצוינת לכך שתיאטרון טוב מתחיל בטקסט חכם, ממשיך בפרשנות בימתית רגישה, ומתרחש כשהקהל מסוגל להתחבר לנושאים, לקונפליקטים שעל הבמה, ובעיקר, להזדהות עם הגיבור/ה.

מאת: שירלי לוי אונגר ורותי תמיר

בימוי: רותי תמיר

בהשתתפות: מירב פלדמן, גילת אנקורי, טל דנינו, שירלי לוי אונגר, טל צ'רנובסקי, רוני הרמן

צילום: אביבה רוזן

פסטיבל פותחים במה נמשך עד מוצ"ש ה 11.10