צלילי המוזיקה במשכן אמנויות הבמה

הסרט "צלילי המוזיקה" בכיכובה של ג'ולי אנדריוס, היה אחד הסרטים האהובים עלי בימי ילדותי, לכן מחזמר שנעשה לפי ההצגה, ועוד אחד שבויים על ידי נתן דטנר המוכשר, הבטיח רבות.

סיפור העלילה עוסק באישה חכמה ונחושה, מריה, שמתחילה כנזירה והופכת לאומנת, שמגיעה לביתו של הקפטן פון טראפ כדי להיות מורה לילדיו, ושם משנה את חייהם ואת חיי משפחתו. הסרט משלב שירים מרגשים, ריקודים ואנרגיה אופטימית, לצד התמודדות עם קשיים ונסיבות חיים מורכבות, והפך לסמל של אומץ לב, חופש, תושיה ושמחת חיים.

לצערנו ההצגה החלה באיחור של עשרים דקות. הקהל, שהיה מורכב ברובו מילדים קטנים מאוד, היה חסר מנוח. תחילת ההצגה היא 'כבדה' למדי, מנזר ובו נזירות, תפאורה כהה, אבל עד מהרה נכנסת מריה, והיא הופכת את הקערה על פיה. היא מכניסה אנרגיות גבוהות, וכאשר מצטרפים אליה גם שבעת ילדיו של קפטן פון טראפ הקפדן, והם רוקדים ושרים, או אז הילדים בקהל מרותקים ונלהבים.

כמובן, השאור שבעיסה הוא טוביה צפיר, שבכל דמות הוא, עבור הילדים, גרסה של 'סבא טוביה'. לפחות מבחינה זאת, זהו הישג גדול של ליהוק.

מההתחלה, ניתן להתרשם מהבימוי המדויק, מהתפאורה הצבעונית, שמבוססת, בהצלחה רבה, על סרטוני וידיאו של הנופים המשגעים של האלפים האוסטריים, ומהשירים המוכרים שמושרים בעיבוד נאמן לסרט. זאת לצד הופעתה המרגשת של מריה, הנראית כאישה נערית אך בוגרת וחזקה, כפי שהדמות המקורית מתוכננת. המשחק חי, טבעי ואנרגטי, והשילוב בין הדמויות השונות, בין הילדים לבין מריה וקפטן פון טראפ, יוצרים חיבור מיידי עם הקהל.

בחלקו השני של המופע, יש נוכחות גדלה והולכת לנאצים, לאימה ולבריחה מהם. כמה מהילדים הקטנים בסביבתי נעו באי נוחות, ואחד פרץ בבכי נוראי והיה צורך להוציאו מהאולם.

נושא זה, אף כשהוא מותאם יותר לתיאטרון לילדים, קשה במיוחד לצופים צעירים. בניגוד למה שנהוג לחשוב, ההצגה אינה מתאימה לילדים קטנים כל כך, כפי שהיו נוכחים בקהל בשפע.  אמנם יש בה הרבה ריקודים, שירים וילדים בגילאים שונים, וגם דמותו הקומית תמיד של טוביה צפיר, אך הנושא הכבד של הנאציזם והבריחה ממנו, גם אם אינו מתייחס ספציפית ליהודים, משפיע ומעמיס על הילדים הצעירים מאוד. לכן, אני ממליצה להביא אליה ילדים מגיל שש ומעלה, כדי שיוכלו להבין ולהתמודד עם התוכן בצורה בריאה.

השירים בהצגה מושרים באופן נקי וברור, והלחנים המוכרים מהסרט נשמרים כמעט במלואם. התנועה על הבמה והריקודים הצבעוניים ומושכים את העין, משתלבים היטב בעלילה ומדגישים את המסרים של חופש, אומץ ויצירתיות. הקהל מגיב בחיוך, בשירה ולעיתים גם בהתרגשות עזה, בעיקר כאשר הדמויות חוות רגעים של חיבור משפחתי אמיתי או ניצחון על קשיים.

דמותה של מריה היא מרכזית ומשרה על ההצגה ממד  רגשי חיובי. היא משרה חום, בטחון ואופטימיות, ומדגימה מודל חינוכי שמלמד שילדים זקוקים ליחס אישי ואהבה כדי לפרוח. השחקנית שמגלמת את מריה מצליחה להעביר את הכוח והעדינות של הדמות גם במצבים מורכבים יותר, כמו בעימותים עם הקפטן או כאשר היא נאלצת להתמודד עם פחדיו של כל ילד וילדה בביתו.

הבימוי, התפאורה והביגוד תורמים כולם לאווירה הכללית. הבימוי מחולל חיבור טבעי בין השחקנים, מאפשר למוזיקה להתבלט ולסייע בסיפור מבלי להכביד עליו. התלבושות משקפות את התקופה והסגנון, והן חלק מהחוויה האסתטית הכוללת שמעשירה את הצפייה. הדגש על דמויות הילדים השונות מאפשר לכל ילד בקהל להזדהות עם מישהו מהבמה, ולחוות את הסיפור דרך עיניהם.

בשורה התחתונה: ההצגה חיה, צבעונית, עם שירים וריקודים מוכרים, אך מכילה גם עומק רגשי שמאתגר את הקהל הצעיר. היא ממליצה לילדים מגיל שש ומעלה, ומציעה חוויה רגשית עשירה שמחברת בין ההיסטוריה, המוזיקה והמשפחה. השילוב עם הסרט כמראה מקום, והדגשים של ג'ולי אנדריוס כמריה, מחזקים את ההבנה של הדמויות ושל הערכים שהסיפור מעביר. ההצגה משמרת את קסם הסרט המקורי, אך מוסיפה ממד תיאטרלי שמאפשר חוויה קולית וחזותית אינטראקטיבית ומרגשת עבור כל הגילאים המומלצים.

לפרטים ומועדים נוספים:

צלילי המוסיקה – התיאטרון העברי

צילום: יוסי צבקר