קוויקי, דרמה קווין, פסטיבל אמנות גאה בתיאטרון המשולש

פסטיבל אמנות גאה

בכל שנה בארבע השנים האחרונות, עורך תיאטרון המשולש את 'פסטיבל אמנות גאה' בחודש הגאווה. הפסטיבל, שהוא השנה פסטיבל האמנות הגאה הגדול בארץ. מנהליו מעידים, שקשה בימים אלה, ימי מלחמה בהם יש לנו עדיין חטופים בעזה, לחגוג. מצד שני, יש מקום גם לבחור מחדש בבנייה וביצירה.

ממקום זה, נוצר הפסטיבל, שלצידו שוק אמנים ודוכני יד שנייה, וגם הקרנות של קולנוע קווירי, לצד, כמובן, ההצגות החדשות שמביא עמו הפסטיבל. אנחנו חזינו ב'קוויקי', ארבע הצגות קצרות, מתוקות-מרירות-חמוצות, שממחישות לנו את העולם בו אנחנו חיים מזוויות שונות. חלק מההצגות מראות לנו את ריבוד ומערכות היחסים בעולם הגאה, שהן כמובן לא שונות מאלה בעולם הסטרייטי מבחינות מסויימות, ושונות מבחינות אחרות. בשתי הצגות, 'רעידת אדמה' ו'אין הומואיות רעות', יש ניואנסים של הבדלים בין הגאים שמחפשים מערכות יחסים רציניות, לבין אלה שמחפשים בעיקר סטוצים.

מחפשי הסטוצים הם בדרך כלל אלה שהם נאים יותר ובטוחים יותר בעצמם, ואלה שמחפשים מערכות יחסים רציניות ורגש, הם אלה שפחות בטוחים בעצמם, פחות משתלבים בחיי הקהילה ופחות 'נהנים מהחיים'. בשתי ההצגות יש איזה שהוא מסר, שאפשר גם אחרת. הכל תלוי בבחירה. אלה שבוחרים בסטוצים, יכולים לבחור גם במערכות יחסים.

מנסים לעשות ילדים

בהצגה הראשונה בה חזינו, 'בסדר גמור', שני חברים הכי טובים מזה חמש עשרה או שש עשרה שנה, הומו ולסבית, שניהם נשואים, רוצים לעשות יחד ילד. הניסיונות להתקרב פיזית כדי לממש את הכוונה, להביא יחד ילד לעולם עבור שני הזוגות, מפרים את מערכת היחסים ביניהם, מעלים את ההבדלים האישיותיים ומביאים אותם לידי התפרצויות זעם.

יש פה ידידות עזה, שמגדירה את חייהם הרגשיים והחברתיים של השניים. הם רגילים להתייעץ ולספר זה לזה גם דברים שאינם מספרים לבני זוגם, והצורך להתקרב פיזית (שהוא פתיר כמובן, כיוון שניתן לעשות זאת בהפרייה חיצונית) הוא זה שמפחיד אותם. בעיקר הוא מאיים על הגבר, שאינו מסוגל לקיים יחסי מין עם אישה. היא מנסה להרגיע אותו, לפתות אותו, אבל זה לא עובד. הוא לא מסוגל, ושניהם מתרגזים ומוציאים דברים שמעולם לא הוציאו, את כל הרפש שצברה מערכת היחסים שלהם.

התמודדות עם בריונות

ההצגה השלישית מביאה אלינו משפחה, בה שתי נשים ושני ילדים. שתי הנשים כבר לא ביחסים טובים, אחת מהן שוקלת לעזוב, או לפחות פרידה זמנית, השנייה מנסה להלחם על הקשר. שני הילדים, שמודעים לקשיים של האמהות, מנסים לשתף פעולה, עד שעולה על פני השטח קושי אחר, הקושי של הבן. הבן מותקף על ידי חבורת בריונים על כך שהוא בן ללסביות, והוא כבר ספג פגיעות פיזיות. בנקודה בה הדבר מתגלה, שתי האמהות מבינות שעליהן להתגייס כדי לסייע לבנן.

הנושא הכאוב, התמודדות עם פרידה של שתי האמהות, ועוד יותר מזה, הפגיעה בנער על כך שהוא בן לשתי נשים שיצרו תא משפחתי, משוחק היטב ונוגע ללב.

שתי ההצגות הקצרצרות, השנייה, 'רעידת אדמה', בה בחור אחד שנמלט מתחושה של רעידת אדמה באמצע הלילה, פוגש על הספסל מתחת לבית בחור אחר, שהוא התגשמות משאלותיו. הוא כבר מכיר אותו מהגריינדר, אבל מעולם לא פנה אליו כיוון שהוא לא מרגיש שווה ערך לנסיך החלומות, שהוא גם נאה וגם מאוד בטוח בעצמו.

שני הבחורים משוחחים, ומגיעים למצב של אינטימיות ריגשית, ואף מתנשקים. לרגע נראה כאילו הפנטזיה עומדת להתגשם, הבחור הנאה נפתח לבחור החששן, נותן וי להרגיש כי גם הוא זכאי לאהבה, האמנם?  משחק מצויין של השניים עושה לנו קווץ' קטן בלב.

זה שרוצה, וזה שרוצה פחות

ההצגה הרביעית, שגם היא נוגעת למערכות יחסים בין אחד שרוצה יותר והשני שרוצה פחות, או בכלל לא רוצה מערכת יחסים, עניין נפוץ, מגיע בתוך סיטואציה של חזרות למופע דראג, של תיאטרון גדול (שמא רומז לפריסיליה?) המשתתפים, ארבעה גברים ואישה אחת, רוקדים, עושים חזרות, ומשוחחים ביניהם בשפת הדראג. אליהם מצטרף בחור שאינו משתלב חברתית, ומסתבר שהיה לו קשר מיני עם הנחשק ביניהם. שוב, קשר שהוא חשב שיש בו יותר מכפי שחשב הנחשק.

זוהי מיני הצגה מאוד מינית, קצבית, מלאת יצרים, שקטעי המחול שבה, ובעיקר הקטע המסיים, כובשים את הקהל. גם הסוגייה, איך מתמודדים עם העובדה, שלעיתים קרובות יהיה מי שרוצה יותר, ושני שרוצה פחות, ומתחמק, או שמא אפילו שוכח, עולה כאן. התשובה לא ברורה, אם כי משאירה מקום לאופטימיות.

בשורה התחתונה: ארבעת ההצגות הקצרצרות, כאמור, מתוקות-מרירות. הן נכנסות אל ליבנו, מרגשות. היוצרים הטיבו לבחור נושאים שהם בלב הקיום האנושי. התאהבות, אכזבה, הורות וקבלה חברתית. כל אחד מהנושאים נוגע בנו במקומות משמעותיים, והשחקנים, לרוב, מצליחים להביא אלינו את הדמויות שהם מגלמים בצורה מרגשת.

"בסדר גמור" –  הומו ולסבית מנסים להיכנס להריון 

מאת: בן יוסיפוביץ׳ ואורן דיקמן

בימוי: עידו קולטון

בהשתתפות: כרמל נצר ועידו קולטון

"רעידת אדמה"

מאת: רועי הכהן

בימוי: חן גרטי

בהשתתפות: רועי רביב, רן מושיוב

"הפסקה" – שתי אמהות, שני מתבגרים, וארוחה אחת שאף אחד לא ישכח

מאת ובבימוי: יובל קורן

בהשתתפות: איילת רובינסון, שירי גדני,  נופר סלמאן, יניב שביט

"אין הומואיות רעות" – מה קורה בחדר החזרות של המחזמר הכי נוצץ בתיאטרון הלאומי?

מאת: גילי נוימן וירדן בר-אל

בימוי: רם גואטה

בהשתתפות: אילן זכרוב, דניאל אביטל, מירי זהבי, אסף זלמנוביץ׳ ורועי דוד