שבת מכה בקולנוע

שבת מכה – כשקומדיה יהודית הופכת למכה קולנועית

סרט אמריקאי עם הווי יהודי ניו יורקי ושורה של שחקנים מעניינים, ועוד קומדיה. מה יכול להיות כייפי מזה, חשבתי. אבל טעיתי. זאת לא רק שבת מכה, זה סרט מכה. רוב ההומור הוא נמוך וטיפשי, העלילה מופרכת, והשחקנים כורעים תחת נטל שורות נמוכות. ועוד משהו: לנוכח גל האנטישמיות העולמי, הדרך בה מצטיירים היהודים בסרט, כאגוצנטריים ומטופשים, רק מחזק את התפיסות האנטישמיות.

הקולנוע האמריקאי אוהב לחזור שוב ושוב אל הזירה המשפחתית, ובעיקר אל נקודות החיכוך שבין מסורת לחדשנות, בין דורות, ובין תרבויות. על רקע זה, סרט הקומדיה 'שבת מכה' (השם במקור: שבת רעה) עורר ציפייה מסוימת עוד בטרם עלה לאקרנים. הרי מה יכול להיות מוצלח יותר מקומדיה המתרחשת סביב שולחן שבת, מפגישה בין יהודים אמריקאים לבין בני זוגם הלא־יהודיים, מוסיפה מוות פתאומי ומכניסה את כל זה למטבח ניו־יורקי צפוף? מתכון מבטיח לשילוב של הומור, רגש והווי יהודי.

ובכל זאת, לא תמיד יש התאמה בין מתכון מפתה לבין המנה שמוגשת על הצלחת. שבת מכה הוא סרט שנע בין רגעים משעשעים לבין תחושה מתמשכת של החמצה.

העלילה: שבת, הורים, חתונה – וגופה אחת באמצע

המסגרת העלילתית פשוטה ומבטיחה: זוג צעיר עומד להינשא. ערב שבת אחד מחליטים שני הצדדים להפגיש לראשונה את ההורים לארוחה חגיגית. מפגש מהסוג הזה, גם בלי טוויסטים, נושא עמו פוטנציאל דרמטי וקומי אדיר – הרי אין רגע מלחיץ יותר מהמפגש הראשון בין "המשפחות".

אבל כאן מגיעה ההפתעה: בתוך ערב השבת הזה מתרחש אירוע טראגי – מוות פתאומי בבית. במקום להתמודד עם האסון בצורה טבעית, הדמויות נגררות לסדרת החלטות מופרכות, תוך כדי שיחות מטופשות על עניינים שוליים, שמצביעות על טיפשותם של היהודים, שכן, מי שמחלץ אותם, בסופו של דבר, מסבך ההחלטות המטופשות הוא דווקא לא יהודי.  העלילה מתדרדרת במהירות מקומדיה שחורה־פרועה לגיבוב של שטויות הזויות ובלתי אמינות.

משחק וצוות שחקנים

הרכב השחקנים, על הנייר, מרשים למדי: קירה סדג’וויק – בתפקיד האם הדומיננטית, מצליחה לייצר כמה רגעים אמינים של היסטריה וקומדיה.

דיוויד פיימר המצויין, שחקן שראינו בסרטים רבים של וודי אלן, הוא שחקן אופי ותיק שמביא עמו נוכחות חמה, אך נדמה שגם הוא לא מצליח להציל את הדמות מהיותה קריקטורה.

מילאנה ויינטרוב – מגלמת את הכלה לעתיד, והיא דווקא מתוקה מאוד בתפקיד הכלה המתגיירת. מת’וד מן בתפקיד השוער של הבניין, מהווה אחת ההפתעות הקומיות המוצלחות בסרט, אבל לא מצליח להציל אותו מהעלילה המופרכת.

הבעיה איננה, אם כן, ביכולות השחקנים, אלא בחומר שניתן להם. רוב הדמויות נכתבו באופן חד־ממדי, עם נטייה ברורה לקריקטורה. במקום לאפשר לשחקנים להעמיק, הסרט מסתפק ברצף של גאגים, חלקם שחוקים וחלקם נמרחים יתר על המידה.

הבימוי והקצב

הבמאי דניאל רובינס ידוע בז'אנרים אחרים – בעיקר מותחנים וסרטי אימה עצמאיים. המעבר לקומדיה משפחתית־יהודית הוא נועז, אבל גם פחות מוצלח. ואכן, בסרט הזה ניכרת תחושת חוסר ביטחון: מצד אחד ניסיון לגעת במסורת היהודית ובמנהגי השבת, מצד שני רצון לא להעמיק מדי כדי לא לאבד את הקהל הכללי. התוצאה היא ערבוב לא מגובש, שבו אף אחד מהאלמנטים לא מתפתח עד הסוף.

הקצב מהווה בעיה מרכזית נוספת. אורכו של הסרט עומד על 84 דקות בלבד – נתון שאמור לעבוד לטובתו. אולם התחושה בזמן הצפייה שונה לגמרי: העלילה נמתחת, סצנות חוזרות על עצמן, והגאגים נמתחים הרבה מעבר למה שנדרש. סרט קצר שמרגיש ארוך הוא כמעט תמיד סימן לכך שהקצב נשבר.

במקום קומדיה שנונה, אנו מקבלים פארסה קולנית. יש מי שיאהב את ההגזמות, אבל עבור רבים התחושה תהיה של פספוס: לא הומור מתוחכם, לא קומדיה מצבים מתוחכמת, אלא רצף של ניסיונות לגרום לצחוק בכל מחיר.

מסורת יהודית או גימיק?

אחת הנקודות המעניינות היא השימוש במסורת השבת כבסיס לעלילה. עם עלילה פחות מופרכת, זה יכול היה להיות רעיון טוב, שטומן בחובו פוטנציאל קומי־אבסורדי אדיר. אלא שבסרט הנוכחי, הפוטנציאל לא מתממש. המסורת מוצגת יותר כגימיק עלילתי מאשר כמסגרת משמעותית שמעצבת את הדמויות.

בשורה התחתונה:

שבת מכה הוא דוגמה לסרט עם רעיון מבטיח, צוות שחקנים מוכשר, אך ביצוע שלא מצליח להתרומם. במקום קומדיה שנונה על זהות יהודית אמריקאית, קיבלנו פארסה קולנית שהזווית היהודית שלה מצטיירת בצורה רעה מאוד. יש בו כמה רגעים של חן וצחוק, אך הם נטמעים בתוך תחושת החמצה גדולה.

בימוי: דניאל רובינס (Daniel Robbins)

תסריט: דניאל רובינס, ביל רובינס

הפקה: ריאן סקיי, רוברט כהן, ביל רובינס

שחקנים ראשיים:

קירה סדג’וויק (Kyra Sedgwick) – לין

דיוויד פיימר (David Paymer) – הרולד

מילאנה ויינטרוב (Milana Vayntrub) – רבקה

מת’וד מן (Method Man) – דניס, השוער

דן הדריה (Dan Hedaya) – דמות האב מהצד השני

שרה סטיל (Sarah Steele) – ג'סיקה

צילום: ניקולס בארטון (Nicholas Barton)

עריכה: ג’רמי ליפשיץ (Jeremy Lipschitz)

מוזיקה: ג’ון ספנסר (John Spencer)

חברת הפקה: Lubov Productions

שנת יציאה: 2025 (ארה״ב)

אורך: 84 דקות

שפה: אנגלית