שלושת המוסקטרים: דארטניאן

כולנו גדלנו, במידה כזאת או אחרת, על המוסקטרים. החברים הלוחמים. מוסקטרים או מוסקטרים של המשמר היו פלוגה לוחמת של משק הבית המלכותי שהייתה אמונה על אבטחת המלוכה הצרפתית. הסיבה שקראו להם מוסקטרים: הם לחמו בעזרת הרובה מדגם 'מוסקט'. הסרט שלפנינו ממשיך לעסוק בעלילותיו של ארטניאן, המוסקטר החזק, הנאה, שמקפיד על ערכים וצדק ומאוהב בקונסטנס היפה, שנחטפת ממנו ממש בסצינה הראשונה. הוא חובר למוסקטרים חבריו, ארתוס, פורתוס ואראמיס כדי להגן על המלך החלש,לואי השלושה עשר, מול תככיו של החשמן רישלייה.

למעשה, זהו סרט המשך, אבל זה לא מה שמפריע בסרט. כמו בסדרה, אנחנו מקבלים את תמצית הסרט הקודם ממש בהתחלה, ותוך כדי כך אנחנו מקבלים הסבר היסטורי קצר ומורכב, כי המציאות שהוא מביא לנו, האמיתית והמתוסרטת, המודרנית, היא מסובכת.

גילוי נאות: אני לא אוהבת סרטים מלאי דם וקרבות. מצד שני, אני אוהבת סרטים היסטוריים, גם אם ההיסטוריה שהם מגוללים אינה ממש מדויקת. בסרט הזה, ההיסטוריה לפי אלכסנדר דיומא, שכתב את הספר המקורי, וגם הוא לא דייק היסטורית, עברה עוד כמה ספינים, כי צריך סוף לסיפור אהבה, שנמצא כאן, בגדול.

גם אצל דיומא יש סיפור אהבה מודבק, כי זה מוסיף חן ועניין ריגשי בכל עלילה, אבל כאן הוא מפותח הרבה יותר. יש לנו כאן אישה שהיא סופר-וומן. שלילית, אבל בכל זאת מחזיקה בכוחות על ומהלכת עלינו קסם בתעוזה וביכולות המרשימות שלה. והיא, כמובן, יפהפייה. העלילה שלה היא מרכזית בסרט שלפנינו, שנעשה, כנראה, גם עם קריצה לקהלים נרחבים יותר.

בסרט שלפנינו יש הכל בכל מכל. הוא סרט מלחמה, הוא סיפור אהבה, הוא היסטורי במידה, והוא גם סרט על חברות אמיצה. הרי החברות היא הערך העליון בסיפור של דיומא על המוסקטרים. איך, בתוך כל התהפוכות והקרבות, החברים הלוחמים, הם המוסקטרים, נותרים מחוברים ודואגים זה לזה.

ובכל זאת, יש כאן מידה של הפרזה. כמו בסרט אמריקאי דווקא, יש פה הרבה פעלולים, אולי הרבה מדי. יש כאן הרבה מאוד פירוטכניקה, שכולל לעיתים צילום מאוד יפה של סצינות בהן מככבים אש ותימרות עשן, בתוך הרבה טבע וים. אחת הסצינות היפות לטעמי היא הסצינה בה אנו רואים את הספינות של המלך האנגלי מגיעות לחופי צרפת, ומותקפות על ידי הצרפתים.

יש כאן מורכבות גדולה שלא כל צופה יתפוש, אלא אם כן יחזור לספרי ההיסטוריה. מי נלחם במי ולמה? יש כאן צרפתים קתולים ופרוטסטנטים, יש כאן נאמנים למלך, יש כאן מתנגדים למלך, יש את אלה שרוצים לשמר את שלטונו ואת אלה שרוצים להוריד אותו ולהחליפו. יש כאן מלחמה בין חלק מהצרפתים לבין האנגלים,

יש כאן המון קרבות בין כל אלה, הרבה דם נשפך, בינות לקונספירציות, סנסציות ותככים מאחורי ולפני הקלעים. וכמובן, הרבה מאוד פצועים ומתים. גם הסרט הזה, שמראה לנו היסטוריה רחוקה, מוכיח לנו שוב עד כמה מלחמה היא עניין רצחני שבני האדם שעומדים מאחוריו מטעמים אגואיסטיים מקריבים הרבה מאוד בני אדם, וגורמים לעוני וסבל. ובעיקר, כל אלה שנלחמים בטוחים שהם נלחמים למען עולם טוב יותר, לפחות עבור עצמם. אבל זה, כמובן, משהו שניתן לקרוא בין השורות, או הסצינות.

הסרט מוגדר 'לכל המשפחה', אז זהו שלא. הייתי מגבילה אותו לנוער מעל גיל 14, לפחות. הסצינות נוטפות הדם בסרט, והן מרובות, לא מתאימות לכל קהל. גם מבוגרים שאינם חובבים קרבות, שיסוי גרונות והרבה אכזריות של שדה הקרב, יתקשו להתחבר ליסודות האחרים של הסרט שהופכים אותו למעניין ואסתטי לצפייה, למרות כל הנ"ל. הסוף, אגב, אינו סגור. הוא משאיר ליוצרים את האפשרות לעשות סרט המשך.

בשורה התחתונה: אמנם לא לכל המשפחה, ואמנם רווי דם וארוך למדי, אבל האקשן וסיפור האהבה, וגם מיליידי, הסופר-וומן השלילית בסרט, כל אלה סוחפים. אפשרי בהחלט.

בימוי: מרטין בורבולון
משחק: פרנסואה סיביל, ונסן קאסל, רומן דוריס, פיו מרמיי, אוה גרין