תזמורת המצעדים בקולנוע

'תזמורת המצעדים' הוא סרט דרמה-קומי צרפתי מרגש בבימויו של עמנואל קורקול. הסרט מציג סיפור נוגע ללב על שני אחים שהופרדו בילדותם, שכל אחד גדל בסביבה שונה לחלוטין, והם מגלים את הקשר ביניהם, וזה את זה, בגיל מבוגר. מדובר בסרט שבו האנושיות, המוזיקה והחום האנושי מנצחים גם כשהסוף אינו הפי אנד קלאסי.

עלילת הסרט

שני האחים, טיבו וג'ימי, גדלו בעולמות שונים לחלוטין: טיבו (בנז'מין לאברנה) גדל במשפחה אמידה בפריז והפך למנצח תזמורת מצליח ובעל שם. חייו מלאי הצלחות מקצועיות וחברתיות, יום אחד מתגלה שהוא סובל ממחלת הלוקמיה, שמובילה אותו לגלות שהוא מאומץ.

ג'ימי, אחיו הביולוגי הצעיר ממנו (פייר לוטן) אומץ על ידי משפחה ענייה בעיירת כורים בצפון צרפת. למרות התנאים המוגבלים, הוא מגלה כשרון למוזיקה ומנגן בטרומבון, אך כמובן שהוא לא קיבל את ההזדמנויות המקצועיות שניתנו לאחיו.

כאשר טיבו מגלה את קיומו של אחיו, הוא מגיע אליו בבקשה לתרומת מח עצם. הפגישה הזו הופכת למסע גילוי הדדי: שני האחים מגלים אחד את השני, משתפים בכישרון המוזיקלי שלהם, ומשווים את גורלם ואת ההזדמנויות השונות שניתנו להם. לאורך הסרט הם תוהים: מה היה קורה אילו החיים לקחו אותם בדרכים אחרות? מה היה קורה אילו אומצו שניהם יחד, על ידי אחת המשפחות או השנייה, למשל.

המוזיקה והסגנון הקולנועי

המוזיקה בסרט, בהלחנת מישל פטרוסיאן, ממלאת תפקיד מרכזי בסיפור. כשרונו של ג'ימי בטרומבון והניצוח של טיבו הופכים את המוזיקה לשפה שמחברת בין האחים. השילוב בין מוזיקה קלאסית, ג'אז ומוזיקה עממית מוסיף עומק רגשי, מצחיק ומרגש בו זמנית. סגנונות המוזיקה השונים לוקחים אותנו לרבדים שונים ברמות הרגשיות של האחים, כאשר מסתבר להם שהם אוהבים את אותם סגנונות ואותן יצירות מוזיקליות.

הם מלווים זה את זה ותורמים להתפתחות ריגשית זה של זה, כאשר האח העני מגלה כשרונות ושאיפות שלא היו לו קודם.

בסצנת הסיום,שמתרחשת בקונצרט הגדול של טיבו, מופיע ג'ימי עם התזמורת שלו בקהל ומנגן את "בולרו" של ראוול לכבודו של אחיו. זהו רגע שמסכם את הסיפור באקורד מנצח של חיבור משפחתי ואנושי, גם בלי הפי אנד קלאסי

המשחק בסרט מצוין: השחקנים מצליחים להעביר את הפערים החברתיים והרגשיים בין האחים בצורה טבעית ומרגשת. הכימיה ביניהם והאינטראקציות המוזיקליות מחזקות את ההשפעה הרגשית של הסיפור. ההומור העדין מאזן את הדרמה ומעניק לסרט תחושה של חמימות ואנושיות.

בשורה התחתונה:

סרט אנושי, נוגע ללב, שמביא אותנו לבכות ולצחוק לפרקים ולשאול את עצמנו שאלות על טבע האדם והחברה והשפעתם על עלילת חיינו.

הסרט הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל קאן 2024 וזכה להצלחה מסחרית – יותר מ-2.5 מיליון צופים בצרפת. הוא מועמד לשבעה פרסי סזאר, כולל הסרט הטוב ביותר והשחקן הראשי הטוב ביותר. הוא זכה בפרס הקהל בפסטיבלים בינלאומיים, כולל סן סבסטיאן ואנגולם.

בימוי ותסריט: עמנואל קורקול

שחקנים: בנז'מין לאברנה, פייר לוטן, שרה סוקו

צילום: מקסנס למונייה

מוזיקה: מישל פטרוסיאן