תיאטרון רפרטוארי בתמונע

Home תיאטרון תיאטרון רפרטוארי בתמונע
תיאטרון רפרטוארי בתמונע
תיאטרון

למה לכתוב, בעצם, על הצגה שרצה כבר 13 שנה? ולמה לקרוא את הביקורת? שאלה טובה. מה משך אותי לראות, שוב, הצגה שכבר ראיתי לפני שנים? התשובה מתחילה בכך, שיש שתי סיבות מצויינות לראות את ההצגה: ארז דריגס ויפתח אופיר. שני שחקנים אדירים, קומיקאים מהמעלה הראשונה, שאינם בוחלים בשום סוג של הומור, נעים מקצה אחד של פרודיה לקצה אחר של נונסנס, עד כדי כך שאפשר לחשוב שגם אם ידקלמו את ספר הטלפונים יוכלו להצחיק אותנו עד דמעות.

המשחק המעולה של שני השחקנים הללו, שגם ביימו את ההצגה עם כל הכוח היצירתי שלהם, לפי טקסט מושחז ומטורף של אלדד כהן, מביא לכך שהקהל צוחק ללא הפסקה. בתחילה ארז הוא הכוכב של הטירוף הזה, ולקראת הסוף, במעבר מדמות לדמות, יפתח לוקח את ההובלה של הפרודיה המטורפת. יש תיאום מופלא ביניהם, וניכר שהם מרגישים בנוח לשחק יחד, גם כאשר ההצגה לא עולה בקביעות אלא אחת לכמה שבועות או חודשים.

מבחינת עלילה, יש כאן מחזאי צעיר שהוא גם בנו של שחקן גדול ששיחק על במת התיאטרון אליו הוא מגיע כדי לנסות לשווק את המחזה הראשון שלו. המנהל האמנותי הוא אותו מנהל, שעבד יחד עם אביו. המנהל, ארז דריגס, הוא כמובן מופרע לחלוטין. הפרודיה מתחילה בכך שהוא משבח את המחזה, אחר  כך מציע להציג אותו בפני עשרה אנשים. השניים מגיעים אל הקיר הרביעי, הקהל, ומותחים ביקורת על כך שאנשים אוכלים, עונים לטלפון באמצע הצגה, ומעלים גם את נושא האזעקות, ולאן רצים למרחב מוגן (מועדון הפלאקה).

המנהל מזכיר שוב ושוב את אביו של המחזאי, שהיה חבר קרוב שלו, אבל גם יריב מר, ושניהם היו מאוהבים באמו של המחזאי, כלומר, אשתו של השחקן, שמת על הבמה, מדקירות חרב באמצע ההצגה 'המלט'.

הפרודיה נושאת את השם 'תיאטרון רפרטוארי', אבל היא מותחת ביקורת לא רק על הרפרטוארי. היא לועגת למגמה של הצגת קלאסיקות בצורות חדשניות, מעוותות, והופכת את 'המלט', לב ליבו של התיאטרון, לסימן שאלה. זוהי התייחסות מבודחת למהותו של התיאטרון, קלאסי, מודרני ואחר, רפרטוארי אך גם פרינג', ואל מקומו של התיאטרון בחיינו.

ההצגה הזאת, שמציבה מראה לא מחמיאה בפניו של התיאטרון, אבל עושה זאת באלגנטיות פארודית של שני קומיקאים מוכשרים, היא הצגת חובה לכל איש תיאטרון ולכל סטודנט לאמנויות הבמה. תיאטרון על תיאטרון, כשהוא מוצלח, הוא אבן שואבת וזה מה שמקנה לה את היכולת לרוץ זמן רב כל כך. בנוסף, זוהי הצגה שכל אחד ירצה לראות, כיוון שמעבר לאותה מראה, יש בה כל כך אלמנטים מצחיקים, שהופכים אותה לקומדיה מצויינת, ללא שייכות לנושא שלה.

ארז דריגס ויפתח אופיר, הם כמובן בעלי הכרות עמוקה עם סוגיו השונים של תיאטרון, הן ברפרטוארי והן בפרינג'. ליפתח יש עכשיו הצגת יחיד שהמלצנו עליה כאן בחום, 'ימח שמי', שגם אותה כדאי לראות, גם היא במסגרת של 'תמונע'.

ימח שמי בתמונע

אז בשורה התחתונה: אם לא ראיתם, חפשו את ההצגה. היא תהיה זמינה, מתי-שהוא בעתיד. זה לא משהו שאתם רוצים להחמיץ.

מאת: אלדד כהן // בימוי ומשחק: יפתח אופיר וארז דריגס // מוסיקה מקורית: רן בגנו // עריכה מוזיקלית: מירי לזר // יעוץ אומנותי: רועי מליח רשף, לילי בן נחשון, ציון אשכנזי // עיצוב תפאורה: שארל דריגס // צילום: אורן בירן

תיאטרון רפרטוארי

לקריאה נוספת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לרשימת תפוצה