פברואר 21, 2026
⭐⭐⭐⭐☆
8 מתוך 10 בסולם אביבה
מרטי סופרים אינו סרט ספורט, וגם לא ביוגרפיה במובן הקלאסי. זהו סרט שמשתמש בספורט כזירה צדדית כדי לדבר על אובססיה, זהות, רעב להכרה, ועל מחירו הנפשי של הרצון להיות משהו בעולם שאינו מבטיח דבר.
ההתלהבות הגדולה סביב הסרט אינה מפתיעה. יש בו אנרגיה, בימוי בטוח בעצמו, משחק אינטנסיבי ודמות ראשית שקשה להסיר ממנה את המבט. ובכל זאת, ככל שהסרט שואף לגדולה, כך הוא גם חושף את מגבלותיו.
אחד ההיבטים המעניינים והחזקים ביותר של הסרט טמון בייצוג היהודי שבו. זה אינו מבט על יהודים מבוססים או כאלה שכבר נטמעו היטב בחברה האמריקאית. להפך. זהו דיוקן של יהודים ממעמד בינוני נמוך, לעיתים עניים ממש, חילונים עובדים, חלקם מהגרים או בני מהגרים טריים, כאלה שעדיין חיים בדירות צפופות, עובדים בעבודות שוחקות, ונמצאים בשלב מוקדם ולא בטוח של המסע האמריקאי. ייתכן שילדיהם עוד יזכו להשכלה ולשגשוג, אך הם עצמם עדיין רחוקים משם.
הסרט נוגע גם בהשראה להיסטוריה האמיתית. הדמות של מרטי מבוססת בחופשיות על חייו ועולמו של שחקן השולחן‑טניס היהודי האגדי מרטי רייזמן. רייזמן, שהיה צעיר יהודי מוכשר מאוד, נאלץ להתמודד עם מציאות של דלות, אפליה ולעיתים תחושת ניכור, ובכל זאת הצליח לבלוט בענף ספורט שוליים יחסית.
השפעתו של רייזמן ניכרת בדמותו של מרטי על המסך. הכישרון המבריק, החדות והאובססיביות של מרטי נשענים על המסורת האמיתית של רייזמן, והסרט משתמש בזה כדי להמחיש את המחיר האנושי של השאיפה הבלתי פוסקת.
בתוך ההקשר הזה ניצב מרטי, צעיר יהודי בתחילת שנות העשרים לחייו, בעל תכונות שהיו יכולות לשרת אותו היטב בנסיבות אחרות. הוא כריזמטי, חד, משכנע ונחוש בצורה כמעט אובססיבית. הוא אינו מרפה מהמטרה ואינו מוכן לוותר. אלא שהתכונות הללו מנותקות ממצפן מוסרי.
ההתמדה שלו אינה מובילה לבנייה אלא להרס, והשכנוע שלו הופך לכלי מניפולטיבי.
דרכו אל ההישגים רצופה פגיעות באחרים, אלימות גלויה וסמויה, רמאות, גניבות והתחזויות. זה אינו סיפור של הישרדות אלא של הצדקה עצמית מתמדת. מרטי משוכנע שמותר לו הכול משום שהוא מאמין שהעולם חייב לו משהו. במובן הזה, הסרט מציג דמות שאינה מבקשת אמפתיה אלא הבנה של האופן שבו אגו יכול להפוך לאידיאולוגיה.
הבחירה בטניס שולחן כמרכז הסיפור אינה מקרית. זהו ענף ספורט שולי, כזה שאינו מבטיח כסף, תהילה או עתיד. עבור רוב האנשים הוא תחביב או משחק. עבור מרטי הוא מרכז העולם. הוא משקיע בו כל מה שיש לו ובעיקר את מה שאין לו. המשחק הופך לאובססיה מוחלטת ולתחליף לזהות אישית.
הבימוי מדגיש זאת היטב. משחקי טניס השולחן מצולמים כמאבקים פיזיים כמעט אלימים, חסרי נשימה. הכדור שחוזר הלוך ושוב יוצר תחושת לופ מתמשך ללא קו סיום ברור. זהו ייצוג מדויק של התודעה של מרטי עצמו, תודעה שאינה יודעת מנוחה ואינה מסוגלת לעצור ולשאול לשם מה.
אינטימיות ככלי שימושי
מערכות היחסים של מרטי עם נשים חושפות את אחד ההיבטים המטרידים ביותר בדמותו. הוא אינו מחפש קשר, אהבה או שותפות. נשים משמשות עבורו אמצעי. מקור למימון, חיזוק אגו או פשוט פתרון זמני לבעיה קונקרטית. אין בו סקרנות אמיתית כלפי הזולת ואין בו יכולת לאינטימיות שאינה משרתת אותו ישירות.
כאן מתעוררת גם בעיית הליהוק והאמינות. קשה להבין מהו בדיוק הקסם שאמור להיות למרטי. טימותי שאלאמה אינו צעיר נאה במובן הקלאסי והכריזמה שלו בסרט אינה מוסברת עד הסוף. ובכל זאת, הסרט מבקש מאיתנו להאמין שנשים שונות נשבות בקסמו, ובהן דמותה של גווינת’ פאלטרו וכן צעירה נוספת שמוכנה לעשות הכל עבורו. הפער בין הדמות לבין האופן שבו העולם מגיב אליה נותר פתוח ומעורר ספק.
אחת ההחלטות השנויות במחלוקת של הסרט היא אורכו. כשעתיים וחצי של מסע אינטנסיבי שבו המסר המרכזי חוזר על עצמו שוב ושוב. מרטי אובססיבי, מרטי אגואיסט, מרטי מוכן להקריב הכול. אין בכך חידוש, והעומס המצטבר פוגע בחדות. הידוק משמעותי היה עשוי להפוך את הסרט לחזק ומדויק יותר מבלי לפגוע בעומק.
בדקות האחרונות הסרט מנסה לערער על התפיסה שנבנתה לאורך הדרך. מתרחשים מהלכים שמבקשים לשנות את נקודת המבט על הדמות, בלי להיכנס לפרטים ובלי לעשות ספויילרים.
השאלה היא האם מהלך זה מגיע בזמן והאם הוא אכן מצליח להצדיק את המסע הארוך שקדם לו. עבור חלק מהצופים זהו רגע משמעותי ומעורר מחשבה, עבור אחרים הוא נותר מהוסס ומאוחר מדי.
בשורה התחתונה, מרטי סופרים הוא סרט עם בסיס רעיוני חזק וייצוג נדיר של יהדות אמריקאית לא זוהרת. הוא מציע מבט כן ולא מחמיא על אובססיה, על אמריקה שמתגמלת קיצוניות כל עוד היא מבדרת ועל המחיר של חיים שבהם הערך העצמי תלוי בהישג מתמיד. ההתלהבות סביבו מובנת אך אינה חפה מסימני שאלה. זהו סרט שמעורר מחשבה רבה אך גם כזה שהיה מרוויח מריסון ודיוק.
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©