חשבונות שמיים בקולנוע

⭐⭐⭐⭐

טרגדיה אישית שהיא פצע חברתי

חשבונות שמיים הוא סרט על אובדן של ילד כתוצאה משכיחתו ברכב. הסרט מתעכב על ניואנסים של רגש, על קשת רחבה של תחושות ועל ניסיונות שונים להתמודד עימן. במרכזו עומד האבל על הילד, מהחוויות הקשות והבלתי נסבלות ביותר.

כאשר המוות נגרם כתוצאה משכחה ברכב, הטרגדיה אינה נותרת במישור הפרטי בלבד אלא הופכת לפצע חברתי פתוח. זו מכת מדינה שמטלטלת משפחות, קהילות ותודעה ציבורית. הסרט בוחר שלא לשחזר את רגע האסון אלא לעס על מה שנותר אחריו, על החיים שממשיכים להתקיים בתוך שבר מתמשך.

אבל ואמונה מבפנים

הבחירה למקם את הסיפור בתוך החברה החרדית אינה רק בחירה עלילתית אלא עמדה יוצרת. אסתי ביטון שושן, במאית ותסריטאית חרדית, מספרת סיפור מתוך היכרות פנימית עם הקודים, השפה והמבנים הרגשיים של העולם הזה.

ההתמודדות עם האבל מוצגת כניסיון להתחזק באמונה, למצוא משמעות דתית לאירוע שאין לו הסבר. אחת הסצנות המטלטלות ביותר מתרחשת כאשר רב הישיבה הנחשבת של הבעל ששכח את הילד ברכב מגיע לשבעה ומאשים את חוסר הצניעות הנשית במותו של הילד.

זהו רגע שמזקק מנגנון מוכר של הפניית אשמה מוסרית כלפי נשים כדרך להתמודד עם כאוס.

הסרט אינו מתעכב על ויכוח תיאולוגי, אלא מראה כיצד אמירות כאלה מחלחלות אל תוך הנפש ומעצבות את האופן שבו מותר או אסור להתאבל. נקודת המבט הנשית של ביטון שושן ניכרת בכך שהאמונה אינה מוצגת ככוח מנחם בלבד, אלא גם כמסגרת שעלולה לחנוק ולמנוע עיבוד רגשי חופשי.

זוגיות תחת משקל האשמה

הפער המרכזי בסרט נוצר בין בני הזוג. הבעל, תלמיד חכם, מאמץ את ההסבר האמוני כחלק ממערכת ערכים שמאפשרת לו להמשיך לתפקד. הקבלה הזו נראית לעיתים כבחירה הישרדותית, אולי גם כהדחקה של אשמה אישית.

מנגד ניצבת האישה, שחיה אף היא בתוך העולם החרדי אך מחזיקה מחשבה עצמאית ויכולת לשאול שאלות. היא מסרבת לקבל את ההצדקה הדתית לאסון, וסירובה אינו מתורגם למרד גלוי אלא להתנגדות שקטה, מתמשכת.

חשבונות שמיים מיטיב לתאר כיצד שתי דרכי ההתמודדות הללו פוגעות בזוגיות. היא אינה מאשימה את בעלה באופן ישיר, אך גם אינה מסוגלת לסלוח לו.

הסרט מנסח בדיוק כואב את המתח שבין שתיקה להאשמה לא נאמרת, בין אהבה שנשחקה לבין אחריות שאין לה מילים.

משחק, בימוי ושפה קולנועית

משי קליינשטיין מעניקה הופעה יוצאת דופן בעוצמתה המאופקת. היא מגלמת אבל שאינו מתפרץ אלא שוקע, כזה שמחלחל אל הגוף ואל היומיום. היא העוגן הרגשי של הסרט, אך גם השחקנים האחרים מצוינים ומרגשים, כל אחד בדרכו, הם יוצרים יחד מרחב אנושי אמין.

הבימוי של ביטון שושן מאופיין באיטיות מכוונת ובחזרתיות. טקסים דתיים, תפילות ושגרה יומיומית חוזרים שוב ושוב, לעיתים עד כדי אי נוחות. יש מי שראו בכך חולשה, אך ניתן לקרוא זאת כבחירה מודעת שמדגישה את הפער בין מחזוריות החיים הדתיים לבין הקיפאון הרגשי של הדמויות.

הצילום והעריכה שומרים על איפוק, והמוזיקה של דודו טסה מלווה את הסרט בעדינות.

חשיבות יוצרת ומגבלות היצירה

חשבונות שמיים הוא סרט בעל חשיבות תרבותית ברורה. עצם העובדה שהוא נוצר בידי יוצרת חרדית ומפנה מבט ביקורתי פנימה מעניקה לו משקל שמעבר לעלילה עצמה. ביטון שושן משתלבת בגל של יוצרות חרדיות שמאתגרות מוסכמות מגדריות ודתיות מתוך עמדה פנימית ולא מתנצלת.

עם זאת, הסיום הוא ניסיון לרכך את ההתמודדות הרגשית שנבנתה לאורך הסרט. הגיבורה שלנו, רות, מוצאת לעצמה את הפתרון האישי שלה להתמודדות.

למרות זאת, מדובר ביצירה שאינה מבקשת לרצות או לנחם. זהו קולנוע של שאלות קשות, של התבוננות ישירה בכאב, ושל סירוב להציע תשובות פשוטות.

שם בינלאומי: Book of Ruth
בימוי ותסריט: אסתי ביטון שושן
שחקנים ראשיים: משי קליינשטיין, אורי אלבי
שחקנים נוספים: דניאל מורשת, מיקי לאון, ישי גולן, ריימונד אמסלם
צילום: דוד סטרז׳מייסטר
עריכה: שירה הוכמן
מוזיקה מקורית: דודו טסה