בעולם התרבות המודרני, שבו מוסדות ותיקים נאבקים לעיתים על ליבו של הקהל, התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון מציגה נוסחה מנצחת שמוכיחה שמוזיקה קלאסית היא חיה, נושמת ורלוונטית מתמיד.
סדרת "פרנדס סימפוני", המתקיימת באולם "פרנדס" (לשעבר אולם מופת המיתולוגי), היא לא עוד קונצרט מעונב שבו הקהל יושב בדממה מתוחה. מדובר בפורמט של "פאב-קונצרט" המבקש לשבור את המחיצות המלאכותיות שבין הבמה ליציע.
כוסית המשקה המוגשת בכניסה היא הצהרת כוונות: כאן באים כדי להתחבר לצלילים, לחוויה ולחברה. והכל בקלילות.
על הערב המיוחד הזה ניצח ירון גוטפריד, מי שממשיך לבסס את מעמדו כאחד המנצחים והמעבדים היצירתיים והרב-גוניים בישראל. גוטפריד, שזכה בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים, הוא אמן של "תפרים". הוא יודע לחבר בין עולמות הקלאסיקה, הג'אז והמוזיקה הקלה בצורה טבעית וכמעט בלתי מורגשת.

הבחירה בו להוביל את הסדרה הזו אינה מקרית. גוטפריד, שניהל אמנותית במשך 12 שנים את תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית, הביא איתו לסדרה בראשון לציון רוח של רעננות וחדשנות.
תחת שרביטו, התזמורת הסימפונית היא גוף גמיש וקשוב הנהנה מהחירות האמנותית שהפורמט מאפשר. היכולת שלו להוביל תזמורת גדולה בתוך חלל אינטימי יחסית היא מלאכת מחשבת של איזון ודינמיקה.
התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון היא הרבה יותר מ"תזמורת עירונית". מאז הקמתה ב-1988, היא הפכה לאחד הגופים המוזיקליים החשובים והמוערכים בישראל, בין היתר בזכות היותה תזמורת הבית של האופרה הישראלית.
הסדרה הנוכחית היא ביטוי מושלם לחזון של הנגשת תרבות גבוהה לקהל הרחב, מבלי להתפשר על איכות הביצוע המוקפדת ביותר.
הערב נפתח בדרמה גדולה: "הקיץ" מתוך "ארבע העונות" של אנטוניו ויואלדי. הקונצ'רטו הזה, שנכתב לפני למעלה מ-300 שנה, נשמע בערב הזה רענן להפליא. הבחירה בשירה צמח כסולנית לפתיחת הערב הייתה מהלך מרתק.

צמח, כנרת מובילה בשורות התזמורת ובוגרת בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה, הביאה אל הבמה שילוב של דיוק עם להט יצרי.
בביצוע ל"קיץ", צמח לא רק ניגנה את התווים; היא גילמה את הדרמה של היצירה. הקהל יכול היה ממש "להרגיש" את זמזום הזבובים בחום המעיק של הפרק הראשון, ואת משבי הרוח המאיימים שהפכו בנגינתה לסערה מתפרצת (Presto)
בפרק המסכם. הכריזמה הבימתית והטכניקה הנקייה שלה סחפו את הקהל מהתו הראשון והכניסו את המאזינים לאווירה הנכונה של הערב.
לאחר הפתיחה הסוערת, הגענו למנה העיקרית: "פטר והזאב" של סרגיי פרוקופייב, בגרסה המוגדרת "לא לילדים". במקור, פרוקופייב כתב את היצירה ב-1936 כיצירה פדגוגית שמטרתה ללמד ילדים לזהות את כלי התזמורת. אולם בערב הזה, התהפכו היוצרות.
עודד סנדטש, בתפקיד הקריין, לקח את הסיפור המוכר למחוזות בוגרים. סנדטש הוא אמן של מילה והגשה, והוא היטיב לנווט בנפתולי העלילה המוכרת.

הקריינות שלו הייתה שזורה בהומור אינטליגנטי, לעיתים עוקצני, שהפך את הסיפור הפשוט של הילד והזאב למשל חברתי-סאטירי המדבר למבוגרים. הקהל, שמכיר את המלודיות מהילדות, מצא את עצמו מקשיב להן מראש, הפעם דרך פריזמה של בגרות ולימוד מחודש. זו היתה הוכחה לכך שיצירה גאונית באמת יכולה לצמוח יחד עם המאזין שלה.
החלק השני של הקונצרט הוקדש ל"להיטים" הגדולים של התקופה הרומנטית. תחילה עלה פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי עם "ואלס הפרחים" מתוך הבלט "מפצח האגוזים". צ'ייקובסקי הוא אולי המלחין הרוסי האהוב ביותר, והביצוע של הסימפונית ראשון לציון היה מלהיב ומלא צבע. כלי הנשיפה והנבל יצרו אווירה קסומה, והמקצב הסוחף של הוואלס גרם למאזינים לנוע בכיסאותיהם בסינכרון מושלם.
את הערב חתמה הפתיחה לאופרטה "העטלף" של יוהאן שטראוס הבן. הבחירה בשטראוס לסיום הערב הייתה מושלמת. "העטלף" היא יצירה שכולה חגיגה ושמחת חיים. המוזיקה התוססת והקצבית מסגרה את הערב כולו בצורה הרמונית, והשאירה את הקהל עם טעם של עוד וחיוך רחב, בדיוק כפי ששטראוס התכוון כשכתב אותה עבור אולמות הנשפים של וינה.
במבט לאחור, הערב באולם "פרנדס" היה יותר מקונצרט רגיל. זו הייתה הצהרה על כוחה של אמנות כשהיא מוגשת בגובה העיניים. השילוב בין הווירטואוזיות של שירה צמח, ההומור של עודד סנדטש וההנהגה המוזיקלית של ירון גוטפריד, יצר פסיפס תרבותי עשיר ומרתק.
המופע הזה הוכיח שמוזיקה קלאסית יכולה להרגיש בבית גם בפורמט של בילוי לילי מודרני, ללא יומרנות אך עם המון כבוד ליצירה. עבור מי שמחפש בילוי שמשלב איכות אינטלקטואלית לצד הנאה צרופה.
נשארנו עם טעם של עוד, וציפייה לראות אילו עוד הפתעות מכינה לנו הסדרה הזו בעתיד.
צילום סטילס: אביבה רוזן
וידיאו: בנצי פומרצקי
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©