השחקנים, מיכאל מושונוב, שני קליין ונעמי לבוב, ובראשם, כמובן, אורי דב יוסף בלופרב, משעשעים אותנו רוב הזמן. שכן, מדובר בקומדיה, שלעיתים היא מצחיקה מאוד, עד שהצחוק נתקע לנו בקטעים שבהם ההומור מחמיץ לאירוניה מרה, הצחוק גואה אבל הוא גם נחנק. יש למידה מהאירוניה, למרות שלא תמיד ברור מהו הלקח שעלינו ללמוד. המטוטלת נעה בלי הפסקה בין האירוניה של יתרונות השקר לבין ההומור הדק, שהופך לעיתים לגס (לא במובן של וולגרי, אלא במובן של צפוי).
יש גם רגשות אחרים שבאים פה לידי ביטוי, למרות שהם פחות משמעותיים בסיפור. החברים, הגברים והנשים, לעיתים שקועים ברגשות שהם מנסים להתעלות מעליהם. הם נפגעים מהבגידה אבל הם גם אוהבים, מתאכזבים, מביעים רצונות כאלה ומנוגדים להם, ממשיכים, נפרדים, נשארים יחד למרות הכל, מסתפקים בשקרים ובהסברים שמובן שאין להם בסיס. על מה ולמה? פה נכנסים כבר נושאים אחרים, שהנגיעה בהם היא שולית. מדוע אנשים שבוגדים נשארים יחד? מדוע הם מוכנים לחיות עם סודות, שקרים ובגידות?
לפרטים ומועדים נוספים:
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©