יוני 30, 2025
הצגה של בתי ספר למשחק היא תמיד ממתק תיאטרוני. ניתן להרגיש שבכל תנועה ונשימה, השחקנים נותנים את נשמתם. ההצגה היא פרי של עבודה מוקפדת, למרות שהיא בוסרית, היא מרתקת. תלמידי בית צבי, ניסן נתיב, מגמת תיאטרון של אוניברסיטת תל אביב ובתי ספר נוספים למשחק מביאים תמיד משהו אחר. ובנוסף לזה, כמובן, יש תמיד תחושה, שכאן משחקים לפנינו הצעירים שמהם יצמחו שחקני תיאטראות הרפרטוארי והפרינג', ולכל אחד מהם יהיה מסלול קריירה משלו, וגם זה מרתק.
ההצגה 'במצפון נקי', בה בחרה מגמת התיאטרון של אוניברסיטת תל אביב, היא הצגה קשה. הז'אנר של מחזות ריאליסטיות-חברתיות מביא לנו הצגות שמראות לנו את הצד הדל של החברה, את המעמד הסוציואקונומי הנמוך ביותר, זה שכללי החברה הבורגנית אינם חלים עליו. אלה שחיים חיי עוני, חסרי הבית, האנשים שנאבקים על בדל של חיים נורמליים, ולעיתים קרובות אינם מצליחים במאבק להשיג מספיק מזון עבורם ועבור בני משפחתם. האנשים שמאבקם הקטן, הבלתי נשמע ונראה, לתנאים הוגנים, נשחק לדק על ידי מערכות שאינן מתייחסות אליהן כאל אנשים בעלי זכויות אלא כאל משאב שניתן לניצול.
אלכסנדר זלדין, המחזאי של 'במצפון נקי', הוא אחד הקולות המובילים בז'אנר הזה. בהצגה שלפנינו הוא מביא שלוש נשים אשר מתמודדות עם מחסור. האחת היא חסרת בית שסובלת גם חרפת רעב, השנייה אישה חולנית שחיה עד לא מכבר על קצבה מהרווחה, שלפתע ניטלה ממנה והיא נשלחה לעבודה פיזית קשה שאינה מסוגלת לה, והשלישית אישה שבנה אינו חי עימה והיא נאלצת לבטל הגעה לאירוע חשוב כיוון שהממונה עליה בעבודה הזמנית, לשבועיים בלבד, אינו מאשר לה חופש ביום זה, יום שבת.
שלושת הנשים נתונות לחסדו של בחור אחד, שהוא מנהל העבודה שלהן, והוא מתעמר בהן. הן עובדות עם בחור אחד נחמד, שיש לו בעיות נפשיות, ובעיקר דיכאון, הוא מנסה לסייע במידה מסוימת, אך נכנע תמיד לבוס המתעלל שלו. בין החמישה נבנות מערכות יחסים. הפועל שהוא במשרה קבועה אשר עובד עם הנשים, פיל שמו, למרות שהוא יושב וקורא בספר ונראה קצת מנותק, הוא נמשך לגרייס החולנית, מזמין אותה לארוחה שהוא מבשל, חוגג עימה את יום הולדתה של בתו, ומגלה כלפיה חום ואכפתיות. למשוואה הזאת נכנסת בקי האסרטיבית ומלאת הזעם, והיא מפתה את פיל ופוגעת במרקם העדין שנוצר בין פיל לגרייס. מהלכים עלילתיים כגון אלה נרקמים במקביל לעלילה הקשוחה לעיכול, שמובאת לפנינו בצורה פלסטית.
הנשים, בעזרת פיל, ממרקות ומנקות ללא הפסקה, עד לסצנה האחרונה הדבר עודו נסבל. בסצנה הזאת מובאים לפנינו מכונות וכלי אחסון גדולים, שמלאים (כביכול) בחלקי בעלי חיים שותתי דם, אותם צריכים הארבעה לנקות, במשמרות אליהן גויסו בניגוד לרצונן, ושם מובאים הדברים לידי קיצוניות. שם אנחנו גם רואים את איאן, מנהל העבודה שלהם, בשיא אכזריותו. עם זאת יש לציין, כי אפילו איאן מגלה בהזדמנויות שונות את הצד האנושי שבו, שמכוון בעיקר לפיל. הוא, שרואה בעצמו מנהיג ויודע כל, משתמש בנשים מוכות הגורל כאסקופה נדרסת, דרך להמחיש את עליונותו ומה שהוא רואה ככושר המנהיגות שלו.
ההצגה ארוכה, למעלה ממאה דקות, אך אינה נחוות כארוכה מדי. למרות חזרתיות מרובה בפעולות הניקיון, הצופה מבין את נחיצות הפעולות הללו. התפאורה קשה גם היא לעיכול, אך משרתת היטב את העלילה ואת המסרים שבמחזה. משחקם של החמישה טוב מאוד בדרך כלל. ניתן לציין במיוחד את משחקם המשכנע והנוגע של מיאר סכראן בתפקיד גרייס ויובל דן בתפקיד פיל.
מאת: אלכסנדר זלדין | תרגום: יותם גוטל | בימוי: שירי גולן-רוטנברג
תפאורה: רוני חרד* | תלבושות: הילה שמואל* | תאורה: דן גלזר*
מוזיקה: כנען לבקוביץ' | מתאמת אינטימיות: ערגה יערי | הדרכת טקסט: ענת זמש-ריגל
בהשתתפות תלמידי מסלול משחק, שנה ג':
יובל דן, מיאר סכראן, עמית סלמן, הדר פניני, שקד פסח, דנה פרקש
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©