מלכת היופי של ירושלים בבית ליסין

בראשית היה הספר. בשנת 2013 הוציאה שרית ישי לוי את הספר על משפחת ארמוזה בירושלים, שקיבל את הכותרת 'מלכת היופי של ירושלים'. הספר, שנכתב מתוך היכרות עמוקה עם הווי הקהילה הספרדית בירושלים, משתרע על תקופה ארוכה. בתקופה זאת מתחוללים אירועים היסטוריים רבים, עוד לפני קום המדינה, תקופת הבריטים בארץ, המחתרות, וקום המדינה. בין המאורעות הללו, חיים את חייהם כמה דורות של בני המשפחה, שכרוכים בהתפתחויות המדיניות והחברתיות בארץ ובקהילה שלהם. הספר עוקב גם אחרי התפתחות מעמדן של נשים במשפחה ובחברה, וגם אחר התפתחותן הרגשית, ששואבת מהיחס שקיבלו ונתנו הנשים במשפחה זו לזו.

בשלב השני, נולדה הסדרה, שגם היא הייתה 'רבת מכר', סדרה אהובה אשר לקחה את ההתרחשויות בספר, את הדמויות והרגשות, ופיתחה אותם, שכן הסדרה, על עונותיה, הייתה זקוקה להרחבת היריעה של הספר.

עכשיו באה ההצגה. התרגום של ספר למחזה הוא שונה מאוד מהפיכתו לסדרה. במקום שהסדרה מרחיבה, המחזה נדרש לצמצם ולמקד. כיום, המחזאים שעובדים על הפיכת הספר, או הסרט, להצגה, לוקחים לעצמם חירות אמנותית, והם גם משנים, לעיתים בצורה ניכרת, את העלילה.

שתי המחזאיות שעשו במלאכה, ליאת פישמן לני ושלומית ארנון בר-לב, שינו מאוד את המהלכים הדרמטיים. הם שמו במרכז את סיפור אהבתה הנכזבת של לונה ארמוזה, היא היא מלכת היופי של ירושלים, לדוד האשכנזי, אך שינו את הסיפור.

בעוד שבמקור הייתה התנגדות מצד משפחתה של לונה לשידוך ודוד הובס וויתר, פה לונה מגלה שהוא בעצם מאוהב באחרת. בהצגה היא נשארת נשואה לדוד למרות שהיא מאוהבת באחר, שגם הוא מאוהב בה. בספר, היא מתחתנת עם בן עדתה. בספר יש המשך, יש דורות נוספים שמשלמים גם הם מחירים על טעויות הדורות הקודמים. בהצגה אין המשך כזה, אך המסר, של עוון ההורים שמוטל על הילדים להתמודד עמו, מוגש היטב.

מהלכים עלילתיים משתנים, שכן המחזה דורש הידוק מסוג אחר, אבל האווירה, ההתפתחות המשפחתית והאישית, וחיבור בין התפתחויות פוליטיות, חברתיות, אישיות, והחיבור שלהן למבנה המשתנה של המשפחה, משקפים היטב את הצדדים המרתקים ביותר של הספר.

בנוסף, יש אסתטיקה מעניינת בה מוגשת העלילה, השילוב בין תפאורה יפהפיה, אם כי לא עמוסה מדי, לבין בגדים שמשקפים את התקופות המדוברות בהצגה וגם את מעמד הדמויות השונות וטעמן, מחזק את העלילה שמעוגנת בהיסטוריה של מדינתנו.

הקונפליקטים שעולים בהצגה, בין חלקים שונים בעם, בין הספרדים, הסמך-טתים שישבו בירושלים, לבין האשכנזים (אישכנוזים, לפי הגייתה של סבתא של לונה), בין היהודים לבריטים, ההתרחשויות שקשורות במחתרות, בעיקר פיצוצים ומעשי חבלה שעשו אנשי האצ"ל, וגם האופנה, המוזיקה והמאכלים שמובאים לנו, יוצרים תיאבון גדול להכרת התקופה ההיא.

יש משהו שנוגע ללב במערכות היחסים המשפחתיות, שהן בסיסיות כל כך. יריבות בין האם לחמות, בין האם לביתה היפה אבל הלא צייתנית והמאוד ביקורתית. ומצד שני, החיבה הרבה של האב לביתו היפה, והאהבה הגדולה בין שתי האחיות. משהו שבצורות כאלה ואחרות, מוכר לכולנו. גם ההתאהבויות, אלה שעולות היטב, ובמיוחד אלה שאינן עולות היטב וגורמות לסבל ולצער מתמשכים, גם אלה מוכרים לכולנו.

הצלחתם של המחזאיות, הבמאי והשחקנים, להביא לנו את המהלכים ההיסטוריים והחברתיים יחד עם הרגשות המשפחתיים והאישיים, הופכים את ההצגה למעוררת חושים ומעניינת במיוחד. היא מפעילה את החוש האסתטי שלנו ואת הצד הריגשי שלנו, כאשר אנחנו מזדהים עם הגיבורים.

אהבתי מאוד את המשחק, ולצד זה של הצעירים, שמשחקים היטב, כמו כרמל בין ותום חגי, מאי קשת ואסף יונש, אהבתי את משחקה של דינה בליי בתפקיד הסבתא שממררת לכולם, וגם לעצמה, את החיים. היא אמנם גיבורה משנית, אבל היא מניעה היטב את העלילה, אנחנו אוהבים לשנוא אותה, והיא גם דמות שמביאה צד הומוריסטי חזק להצגה.

בשורה התחתונה: עיבוד מעניין ומרגש של הספר המרתק להצגה. המשחק והבימוי המעניין מביאים לכך, שהבמה מתעוררת לחיים ומעוררת בנו התלהבות.