Arbolella היא עץ השדה בסוזן דלל

אין כמו פלמנקו להבעת רגשות. זהו מחול דרמטי, טעון תשוקה וכאב, שמלוּוה במוזיקה עזה לא פחות. המופע שראינו בהופעת הבכורה של “Arbolella – היא עץ השדה” של להקת רמאנגר,  הביא אל הבמה סיפור מסע רגשי הנע בין עצב לכאב לבין טוהר ושחרור, שהובעו בשירה סוחפת, בתנועה עוצמתית ובצבע השחור ששלט על הבמה בראשית הערב שהתחלף בלבן.

השם “Arbolella”, עץ קטן, לקוח מן המסורת הספרדית ומעורר אסוציאציות לירוק, לשורשים ולצמיחה. כאן, במופע, הוא הופך למטאפורה לתהליך האנושי.

מסע רגשי על הבמה

מתוך האפלה הזו התפתח תהליך כמעט טקסי של לידה מחדש. התאורה, בעיצובו של דני פישוף, עברה מגוונים קודרים לניצוצות זהב, עד שהבמה כולה הוארה באור חדש. כך גם התנועה: נותרה עוצמתית, אך נפתחה לרכות, לשחרור. בהדרגה גם התלבושות השתנו. הכוכבת לבשה בגד צבעוני נוצץ, והאחרות הופיעו בלבן, כסמל לטוהר ולתקווה.

הרקדנים והרקדניות: קרן פסח, קרן שנור, נוי לחמן, אשרת קליין, וגאיה ליברמן הצליחו להכניס את הצופה אל תוך הסיפור, להחזיק אותו במתח, ולגרום לכל תנועה להרגיש כמו חוויה פנימית עמוקה. כל צעד, כל הקשה של הרגל, כל סיבוב, היה טעון משמעות.

בין מסורת לעכשווי

Arbolella הוא מופע פיוטי שנטוע עמוק במסורת הפלמנקו, אך מתכתב גם עם ההוויה המקומית. קרן פסח ואבנר פסח, היוצרים והמנהלים האמנותיים של להקת רמנגאר פלמנקו, מצליחים לטעת את שפת הפלמנקו באדמה מקומית, וליצור סיפור שמדבר גם בלשון הגוף וגם בלשון הרגש. המופע שואב ממקורות הספרדיים אך מציג עיבודים עכשוויים שמחדשים את החוויה: שירה, נגינה ותנועה חוברים זה לזה ליצירת פוליפוניה אנושית.

המוזיקה – בין אש לרוך

המוזיקה חיה, עזה ומדויקת. השירה של שוקי שוויקי ו־יעל הורביץ מצליחה להוציא את הכאב והעצב מן המילים, ולהפוך אותו לאנרגיה תנועתית. נגני ההרכב: תומר חן בגיטרה, ערן הורביץ בבס פלמנקו, מרסלו זובר בכלי נשיפה, איתי אסטרחן בכלי הקשה, ואבנר פסח בקלידים ובשירה, יוצרים מערך מוזיקלי מדויק שמלווה את הרקדנים, מחזק את הדרמה ומעצים את הפיוטיות של המופע. הקול האנושי והמוזיקה מתחברים לתנועות הגוף והופכים את הבמה ליצירת חיים נושמת.

התנועה והכוריאוגרפיה

הכוריאוגרפיה של קרן פסח מדויקת אך חופשית, מלאה ביטוי אישי ורגש. היא שומרת על עקרונות הפלמנקו, הקצב, ההקשה, הנשימה, אך מרחיבה אותם לעולם פנימי של אמירה נשית ופיוס. היא מאפשרת לכל רקדנית ולרקדן להוציא קול אישי, וביחד יוצרות כולן/ם אנרגיה קולקטיבית עשירה ומלאת עומק. התנועות, לעיתים חזקות ואגרסיביות, ולעיתים רכות ומרפאות, מייצגות את המעברים הרגשיים, מהכאב הראשוני אל האור והתקווה שבסיום.

הצבע והבגדים

הבגדים משרתים את הסיפור. בהתחלה הצבע השולט הוא שחור, כסמל לעצב ולכאב. בהמשך, הכוכבת העיקרית לבשה בגד צבעוני נוצץ, שהדגיש את המעבר מהכאב לשמחה. יתר הרקדניות לבשו לבן, צבע שמסמל טוהר והתחדשות. השילוב בין התנועה לצבעי הבגדים יצר חוויה ויזואלית שלמה, שבה העין לא פחות עסוקה מן הלב.

תאורה ועיצוב במה

עיצוב התאורה של דני פישוף היה מרתק: מבריקות זהב ועד צללים עמוקים, התאורה מלווה את התנועה ומדגישה כל רגע דרמטי. הבמה, שנראתה לעיתים כמעט ריקה, הפכה בזכות התאורה והתנועה למרחב רגשי עשיר, כמעט מדיטטיבי.

חיבור עם הקהל

המופע הצליח לקחת את הקהל למסע פנימי. כל מי שנכח הרגיש חלק מהסיפור, כאילו הרקדנים והרקדניות שיתפו את רגשותיהם ישירות עם הצופים. אפילו רגעי השקט בין קטעי התנועה והריקוד הרגישו טעונים משמעות. בסיום, כשהרקדנים נעמדו במעגל, השקט, הנשימה והחיוך היוו מסר של תקווה ואור,  חוויה שממשיכה להדהד גם לאחר צאת הקהל מהאולם.

יוצרים ומנהלים אמנותיים: קרן פסח ואבנר פסח
כוריאוגרפיה: קרן פסח
מוזיקה חיה וביצוע:

שירה – שוקי שוויקי, יעל הורביץ

גיטרה – תומר חן

בס פלמנקו – ערן הורביץ

כלי נשיפה – מרסלו זובר

כלי הקשה – איתי אסטרחן

קלידים ושירה – אבנר פסח
רקדנים ורקדניות: קרן פסח, קרן שנור, נוי לחמן, אשרת קליין, גאיה ליברמן, אריה גבע
עיצוב תאורה: דני פישוף
ניהול טכני: מג’נטה
ניהול הצגה: אפרת מרסיק
הפקה: נטלי פאטאו

צילום: אסקף

ARBOLELLA ארבולאייה מופע  פלמנקו – Stellusz place