הגאוניות של ההצגה הזאת היא במעבר חד וחלק בין פרספקטיבות ראייה, היא מכריחה את הצופה לגבש דעה, ולשנות אותה. כמו קלידוסקופ שמביא לנו תמונה אחרת, ההצגה מביאה אותנו לשוטט בין תפישות, להבין עד כמה גיבוש הדעה שלנו הוא סטריאוטיפי,
המשך קריאה'אחד בלי השני' של אופק לוי, מחזאי צעיר אבל כבר כמעט ותיק, הוא מחזה על מערכות היחסים המורכבות שצעירים, וגם מבוגרים יותר, מסתבכים בהן בימינו. כולם כמהים לאהבה, אבל מפחדים ממנה לעיתים אפילו יותר מאשר רוצים בה. ולפעמים כל כך רוצים, שהרצון הופך את האהבה למושא תאווה בלתי אפשרי להשגה, ואם הוא ניתן להשגה, הרי שאין זאת, כנראה, אהבה. כך פועלת הפסיכולוגיה המפותלת של המתאהבים והשואפים להתאהב בימינו, שלעיתים קרובות מדי הורגת כל סיכוי למערכת יחסים אינטימית מוצלחת, ומגבירה את הסבל של מחפשי האהבה.
המשך קריאהבשורה התחתונה: משחק משובח ביותר, בעיקר של נטע רוט ודורון תבורי, בגיבוי של צוות שחקנים חזק, עלילה מרוחקת שהיא רלוונטית מתמיד, ונוגעת גם במקורה לשורשינו, אתסטיקה נהדרת בבימויו של במאי בעל אמירה משמעותית, מקסים דידנקו הופכים את ההצגה הזאת לממתק תיאטרלי. בתקווה לראות עוד יצירות בבימויו של דידנקו אצלנו.
המשך קריאההשנה, כבכל שנה בחמש השנים האחרונות, בחרתי ללכת לעצרת יום השואה של היידישפיל, וכבכל שנה שנה, חשבתי שבחירתי הייתה מוצלחת מאוד. השנה גם לקחתי את אמו של בן זוגי, ששרדה את השואה בליטא כילדה קטנה. הטקס היה קשה לה, כיוון שעסק, ברובו, בשואת יהודי ליטא, וראש וראשון להם, סיפורו הבלתי ייאמן של אברהם סוצקובר, שהוגש
המשך קריאההרבה שנים בת הזוג שלי אמרה לי שאני מכור לזעם. אתה יכול להיות מכור לדבר הזה, לעוצמה של זה, למרות שאתה יודע שזה הרס לך הרבה דברים, נתן לי טייטל של פרובלמטי. פתאום אחרים ראו את זה ואני הרגשתי שברח לי, שראו לי. לפעמים טוב לי עם זה שאני היחיד שיכול לשים לאחרים גבולות. הדינמיקה הזאת, והשאלה, אני רוצה להשתמש בזה או לא? האם זה שד שצריך לגרש? אני רוצה שיהיה שם זעם או לא?
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו