PETER IS BACK, בתיאטרון תמונע

פטר חוזר. הסיפור הקצר שכתב קפקא, על קוף אדמוני שנלקח באניה מהג'ונגל וכדי לשרוד הוא לומד להפוך לאדם. הקוף לומד לדבר ואפילו לעשן, הופך, אצל אמיר   לאדם שמזכיר במשהו קוף, יצור כלאיים שכבר למד וראה הכל. עכשיו הוא כלוא במופע אימה של AI, ומה שהוא רוצה יותר מכל הוא לחזור ולהיות קוף.

בסיפורו של  קפקא, פטר האדמוני מתאר למעשה את דרכו של  האדם מ'הפרא האציל', האדם הקדמון שהופך לאדם של ימינו. קפקא מתאר, דרך עדותו של הקוף בפני אנשי אקדמיה, את דרך החתחתים שעבר היצור שהסתובב חופשי ומאושר בטבע, ליצור חברתי שכבול בכללים ונורמות. קל להבין, שהיצור הזה, שעשה לו בתחבולות מלחמה בשוביו, הפך בעל כורחו ליצור תבוני יותר, כביכול.

הקוף הפך לאדם מודע, שהחופש נשלל ממנו. האושר המועט בחייו בא לו מהקשר עם קופת שימפנזה מאולפת למחצה, שאיתה הוא נפגש בלילות. זהו האדמוני של קפקא, ששימש בסיס לכמה הצגות תיאטרון בארץ, וגם היווה השראה לסרט 'המין האנושי'.

סיפורו של קפקא, פורסם לאחר מותו בעיתון 'היהודי', על ידי מרטין בובר שטיפל בעזבונו. כיוון שפורסם שם, ראו במאמר סאטירה על מצב היהודים המתבוללים באירופה.

הקוף של אמיר יציב, במופע 'peter is back" הוא קוף מתורבת ואומלל. הקוף-אדם הזה, מדבר בשפות שונות ויש לו ידע עצום על העולם, אותו למד בשקיקה על ידי קריאת כל ספר שהתגלגל לידיו. כיום זהו יותר מרמז לבינה המלאכותית יודעת הכל. או כמעט הכל.הקוף הזה מבין שהוא אומלל. יתרה על כך, הוא מבין שהחופש נשלל ממנו. הוא חוזר במחשבותיו ליערות של אפריקה, שם היה, למיטב זכרונו, חופשי ומאושר.

צילום: בנצי פומרצקי

אמיר יצר את הקוף שלו על בסיס בינה מלאכותית. זהו, למעשה, יותר אדם מקוף. אדם שהוא מודע, מפותח ומפוכח. זהו יצור שהשתלב, אך הוא לא מקבל את גורלו. הוא אמנם מתקשה לראות איך ניתן למלא את בקשתו, להתגלגל חזרה לקוף, לזכות  שוב בחיים פשוטים וקרובים לטבע. פטר, שאמיר מחזיר לחיינו, מככב במופע שלו, שהוא למעשה המופע של אמיר. הוא מקבל מאמיר הבטחה, שהוא יסייע לו לחזור להיות קוף, בתנאי שיספר את סיפורו, סיפור האבולוציה המהירה שלו. פטר מסכים, אבל משהו בו מתנגד לדרך בה בחר אמיר.

אמיר כולא אותו בכלוב, והוא מתנגד לכך בכל מאודו. השאלה שהוא שואל מאוחר יותר את בני האדם במופע, היא מדוע לא התערבו כשאמיר כלא אותו בכלוב. זוהי שאלה מפתיעה אך לגיטימית. הרי הוא עצמו נכנס לכלוב, לבקשת אמיר. אמנם היה במעשה משהו מקומם, אבל אני מניחה שאיש לא העלה על דעתו להכנס למהלך המופע. השאלה מפתיעה, אך היא השאלה האתית הגדולה של המופע הזה. למה איש לא מתערב כשנעשות עוולות לאחרים? אמנם זה לא מדוייק, ויש עוולות שרבים מתקוממים עליהן, אך יש כאלה, בכל העולם, כל הזמן, שאנשים עוברים עליהן בשתיקה.

באמצעות הבינה המלאכותית, שהיא גמישה ומפתיעה גם את אמיר בהתנהגותה ובדרישותיה, פטר מספר את סיפור חטיפתו והפיכתו לאדם. זהו סיפור של השרדות. כפי שקפקא שם בפיו של פטר שלו, היה עליו ללמוד כדי להציל את נפשו מגורל נורא יותר.

במהלך המופע, פטר מבקש לשוחח עם הקהל. התנדבתי למשימה. פטר שאל אותי, כאמור, ואף את האדם אתו שוחח אחרי, מדוע לא התערבנו כשאמיר כלא אותו בכלוב. אמרתי שסמכתי על הבטחתו של אמיר שישחרר אותו ויהפוך אותו חזרה לקוף.

שאלתי אותו מספר שאלות, ביניהן מדוע הוא ביקש לחזור להיות קוף. הוא לא ענה, אלא ביקש לשוחח עם מישהו אחר. אחר כך אמר פטר, באמצעות הבינה, שלא אהב את שיחתנו. אני מתנצלת.

האם מותר האדם מן הקוף? האם ייתכן שהתהליך האנושי, ששואף להתקדם ללא הרף ויצר את הבינה המלאכותית, שהיא שלב אחר, שעדיין איננו מבינים עד תום, בהתפתחות האנושית, הוא אכן קדמה? כנראה שכן, אבל עדיין איננו מבינים זאת לעומק. בכך שונה מאוד המופע של אמיר מסיפורו של קפקא. אמיר מעלה שאלות נוספות, בעצם השימוש בבינה, לגבי האנושיות והאנושות.

האם עדיף להיות יצור טבעי? הקוף בטבע איננו מסוגל לענות על כך. האדם שרואה בעצמו פאר היצירה הוא בעת ובעונה אחת יוצר כביר ובמקביל, משחית אדיר. הרוע האנושי הגדול, שלמזלו, קפקא לא חווה כיוון שנפטר כמה שנים לפני מלחמת העולם השנייה, הוא עדות לפוטנציאל השלילי של האדם. כן, אותו אדם שהתפתח מהקוף.

היצירה שאמיר יצר היא יצירה חכמה, שונה, שמשתמשת בתבונה ב AI, הכל החדש הזה, שנכנס יותר ויותר לעולמנו. היופי במופע שלו, מופע הבינה, הוא שהמופע משתנה. הבינה מפעילה את פטר אחרת בכל פעם, וגם אמיר לעתים נבוך ממנה. המופע מאתגר את כל הגבולות שלנו, והוא רק סממן ראשון ליצירות רבות מבוססות בינה שמצפות לנו.

יש הגיון רב בהפעלת פטר, הקוף שהפך לאדם, ועבר את המסע האנושי האבולוציוני אותו מתאר דרווין, על ידי הבינה. המסע האינטלקטואלי הזה, שמרתק אותנו ולעיתים גם מבלבל אותנו, מומלץ לכל אדם שוחר בינה (מלאכותית או אחרת) ולכל מי שמתעניין באבולוציה, האנושית והפרטית שלו, בעידן התבונה.

בשורה התחתונה: מופע של אדם, קוף ובינה מלאכותית, מרתק ומעלה שאלות קיומיות רבות וכדאי לצפייה ולהשתתפות של כל בר דעת ודעה.

מאת ובבימוי: אמיר יציב // עיצוב תאורה: רותם אלרואי // מוסיקה: דני מאיר// אמרגן : נעם גל // תסריט: נעם גל , אסף סבן, אמיר יציב // ליווי אומנותי: נעם גל, אסף סבן // שחקן: אמיר יציב

צילום: אמיר יציב